חלומות ירוקים

אד נער בן 16, הוא לובש חולצה מכופתרת קצרה ומכנסי ג'ינס קצרים. הוא מתהלך בקיירן מחפש אחר גרינפינגרס.

הוא מוצא את גרינפינגרס שותה מילקשייק ליד אתר עבודה חדש הקיירן. בני דם לא מוכרים בבגדי עבודה מתרוצצים כמו נמלים על איזור של בערך עשרים מטר רבוע, ואוחזים בידם אתי חפירה ומכושים. רפאל עצמו עומד במרחק מהם ליד מערבל בטון מזמזם

"שלום," אד מברך את רפאל שלצידו. "אני מאמין שלא נעשתה בינינו הכרות, אדוארד ג'וב ווילר לוכד חלומות, רגבאש קליאת' לשבט ילידה של גאיה, גלגולו של מגן החסד."

רפאל עוצר את השלוקים הרועמים שלו בהפתעה, ומקשיב להצגה של הגארו הצעיר. "זה נכון" רפאל בולע פה מלא וניל "רפאל גולדברג, גרינפינגרז, תאורג' צעיר למהלכי הזכוכית, חבר במעבר הצפון מערבי ושומר האדמות של מקורות הכוח"

"נעים מאוד לפגוש אותך." אד אומר הוא לוחץ יד עם רפאל ומרחרח אותו מעט. "באתי לדבר איתך על הנושא אותו הצגת במוט הטקסי. על רוחות אבות."

רפאל מהנהן. עיניו הגדולות לא משות מפניו של אד.

"אני חייב להגיד שבמידה רבה הופתעתי. יצא לי לדבר עם האלפה שלך וחבר להקה נוסף, הם מציינים שהם בעיקר שכחו מרוחות האבות שלהם. שהם פחות מאמינים בלהשקיע את הזמן שלהם איתם. תהיתי מה היחס שלך לכל הנושא." אד בוחן את גרינפינגרז מכף רגל ועד ראש, מנסה לאבחן אם קיים זעם או עלבון כלשהו על פניו.

הוא לא מוצא ראיות כאלו. "למהלכי זכוכית אין רוחות אבות. בכלל. יש לזה סיבות מיסטיות, וגם תרבותיות. אבל זו השורה התחתונה".

"אני מודע לכך," אד מהנהן. "מה הגישה שלך בכל הנושא של חוכמת אבות? כלומר, האם אתה מתכוון לנסות אולי בעתיד, להחזיר את הקשר של השבט שלכם אל רוחות אבות?"

רפאל צוחק. "אני? להפוך את גורלו של השבט שלי כולו? גם לו הייתי רוצה לעשות את זה, זה עיוור למדי למחיר שאנחנו נשלם עבור זה". הבעתו של רפאל משתנה מעט. "למה זה מעניין אותך כלכך?"

"אני מתנצל," אד אומר ומבטו משתנה למבוכה. "נסחפתי. בחינוך שלי הדגישו דגש רב על כיבוד חוכמת רוח אבות והחשיבות שבלקבל אותה. ממהלכי זכוכית שיצא לי לדבר איתם, נראה שההתעניינות שלהם בנושא אם קיימת היית משנית למדיי. אתה הודעת במוט הטקסי על החשיבות שבלתעד חוכמת אבות וזה ריגש אותי למדיי."

"יש הרבה ללמוד מחוכמת האבות של אנטיפטרוס. אני, ומי בשבט שלי שהוא בר דעת, לעולם לא יזלזל בזה. אבל יש לנו את הסיבות שלנו שלא לשמר אבותינו בצורה הספציפית הזו". רפאל נראה קצת לא בנוח. "אבל לכל שבט ההיגיון המנחה שלו. אני לא רוצה להישמע כאילו אני מבקר את המנהג או מי שעוסק בו".

"אני לא מסכים עם דרככם, אך אני מכבד אותה. לפחות את מה ששמעתי מחברי הלהקה שלך. אני לא מודע לכלל הנסיבות וטיב הקשר שלכם עם רוחות אבות." אד אומר אל רפאל, "קיבלתי אישור להיות בקיירן ולישון באזור לעיתים. אני אשמח לעזור בכל דרך לך כשומר האדמות ולמלא את חובותיי אל הטריטוריה כאורח."

רפאל מהנהן בנימוס. "לספט יש חוקים ספציפיים באשר לתקשורת בין זרים ורוחות הספט. אבל אם יש משהו שאצטרך לא אהסס לבקש". רפאל מהסס לרגע. בבירור יש משהו שהוא רוצה להסביר על הנושא הקודם. "אתה יודע שמהלכי הזכוכית לא תמיד היו מהלכי הזכוכית. נכון?"

"רוכבי הברזל ושומרי האדם הם השמות הידועים לי לפני שהתקדמתם."

"והתקדמנו זו המילה. רוב השבטים שמשמרים את הזהות והטבע שלהם לאורך אלפי שנות קיום. אבל מהלכי הזכוכית בחרו לעצמם תפקיד שדורש סתגלנות ושינוי. זו היא הסיבה שבחרנו לבסוף את מקק כטוטם. הוא התשובה שלנו לבעיה המורכבת והסבוכה שהשבט שלנו מנסה לענות עליה. זו גם אחת משלוש הסיבות שאין לנו רוחות אבות - רוחות אבות הן העבר החי והכובל. לפנות הרחק ממשנתה של רוח אבות הוא מעשה אכזרי וטיפשי, ואנחנו מהלכי הזכוכית תמיד צריכים להיות מוכנים לשינוי"

אד מקשיב בשקיקה, הוא מהנהן. "תוכל בבקשה לציין את שני הסיבות האחרות?"

"הסיבה השניה היא מקק. עבור מקק היחיד אינו משנה כלל. אין לו שום חיבה עבור המקק האחד - נוכחי או עבר. המקק שמשנה הוא המקק שמסוגל לשרוד את היום למחרת. להסתגל ולהעביר את התכונות שלו הלאה לקולקטיב. מקק הוא רוח בתהליך תמידית של שיפור עצמי דרך השמדה עצמית. לא מטבעו ליחס חשיבות לצורותיו הקודמות, שכן אינן רלוונטיוות".

"אני חושב שאני מבין." אד אומר וחושב, "האם הברוד של המקק משתנה במהלך הזמן?"

"עלייתו לגדולה של מקק היא עניין די חדש, אז מוקדם להגיד. אבל אני לא יכול לחשוב על רוח מהברוד שלו שלא, בדרכה שלה, מצאה נישה רבת עוצמה במקום בו היא שוכנת".

"אם כך הטוטם של רוכבי הברזל לא היה המקק, נכון?" אד שואל בהיסוס קל.

"אכן. בעבר הטוטם שלנו היה ה-Stourbridge Lion" [שים לב שלמרות שפיסת המידע הזו הגיעה מהמנחים אך ייתכן שאינה מדוייקת]

"סבבה. ומהי הסיבה השלישית?"

רפאל מהסס שוב, אבל לבסוף מדבר. "ייתכן שהרבה מהשבט שלי לא מעלה זאת בדעתו, ושאני מדבר רק בשם עצמי, אבל זה נראה לי אכזרי באופן מיוחד לשמר גארו כרוח אבות".

אד מרים גבה, "מה זאת אומרת?"