03.02.2019, ערב, קאירן, אסלן+איילין

"מה תרצי לדעת?"

"...מה שתרצה לספר" היא אומרת במשיכת כתף. "נראה כאילו יש לך עניין עם אבא שלך נשמע שיש מאחורי זה סיפור."

"לב, קאזימיר, קרבצ'נקו" הוא אומר באפלוליות, כמעט יורק בגועל את המילה השנייה: "שם מתאים..." הוא אומר באירוניה מרירה: "מפתח, יצרן וסוחר נשק. יוצא ספצנאץ, אדם מחושב וחסר רגש." הוא אומר, מבטו נודד אל האופק בעוד הוא מספר: "סבי, וואלטר איליוב קרבצ'נקו, לחם במלחמה הפטריוטיות הגדולה..." ואת שמה לב למבטא שלו כעת, אם כי היה בלתי מורגש לאוזן לא מיומנת טרם כעת ניכר: "והיה אדם קשה - הדבר ניכר באבי, והוחמר בשירותו הצבאי ללא ספק. ביום הולדת השלושה עשר נתן לי קאלשניקוב, סכין ואמר שיחזור עוד שבוע אחרי שזרק אותי בסיביר. חוסר משמעת או הישיגים לקויים היו נענשים בחומרה. אני אמור לייצג את האינטרס של החברה במזרח התיכון... או לפחות הייתי עד השינוי... הוא לא עוסק בדבר פרט קידום מפעל חיו - קרבצ'נקו מערכות, חברה שמשתרעת על שש יבשות ויותר מעשרים מדינות, מתקדמת מאה קדימה מעל כל כוח צבאי קיים." הוא אומר וחותם ב: "זה, אבא."

היא בשקט כמה שניות, מעכלת וחושבת. "בשבוע הזה... שם השתנית?"

"לא... זה היה כשגיליתי מה הוא עשה להמצאות שלי." הוא אומר, שיערו נע הנה והנה ברוח החורפית: "הביני, קרבצ'נקו מערכות לא מגבילה עצמה לנשק בלבד. למעשה, רוב ההון של החברה מגיע מכבישה של תחומים אזרחיים והשתלטות על החברות. על סלואן מים, שמעת?" הוא שואל.

נראה שהיא רחוקה צאוד מלשמוע על מה מהדברים שהוא מדבר עליהם. היא מסתכלת עליו בעניין מבועט מעט, ומנידה את ראשה לשלילה.

"חברת מים, מהגדולות באמריקה. יצרנית מערות ביוב וצנרת לשימוש כבד - שירותים לקניונים ומסעדות, צינורות ביוב לשכונות עוני... סדר גודל כזה. בבעלות של קרבצ'נקו מערכות. זאקס חשמל, פולין, בבעלות קרבצ'נקו מערכות. סשצ'ו אווירונאוטיקה, בבעלות קרבצ'נקו מערכות... את מבינה איך זה ממשיך."
"אני... אני הייתי בעיצוב ובנייה, תרשימים, אבטיפוס של מוצרים... אסלות שחוסכות במים, מעגלי חשמל טובים, עיצבתי מכשיר להפריית אדמה.... ואז גיליתי שאבי לקח את אותו מכשיר, ובמקום לשגר דשן, מים, וזרעים בדרום סודאן כדי להקל על חקלאים, הוא נמכר לדאע''ש, ויורה זרחן לבן." הוא אומר בשנאה עצמית יוקדת.

היא נראית ממש מזועזעת "הוא.. נשמע כמו משרת של התולע.... ואתה היית בן כמה? 15?..." העיניים שלה נפערות, מלאות כאב וצער ששומעת את מה שאומר.

"18. זה היה לפני חמישה חודשים." הוא אומר, בוחן את מחרוזת קורווס.

"...זה לא אשמתך. אתה ניסית לעשות טוב....אז אחרי שגילית את זה, ברחת? איך הגעת לכאן?" התנועה של ידיו מסיטה את תשומת ליבה למחרוזת. (תיאור של מה זה?)

(בשמיים, מביט אל הכוכבים. פרט למכנס, לחולצה, ולפונצ'ו הוא לא לובש/נועל כלום)

"לא... בדיוק..." הוא אומר. "כעסתי, חשתי נבגד, זעמתי כמו שלא זעמתי עד הלום דאז, הייתי צריך לבעוט במשהו להרוג מישהו... ואז התעוררתי. מעליי עמד אוזן מדממת, דאז ראגאבאש בוגר לילדיה של גאיה, ואמר לי 'קום, פלב. יש לנו על מה לדבר.', אז הוא הלך איתי כמה שעות ביער, דיבר איתי על הבנה של הגוף והסביבה, ואז אמר לי 'תשתנה'. כששאלתי מה, מבולבל כפי שיכולת לנחש, ערום והולך ביער בשום מקום, איפה שאפילו ליערות אין שמות, הוא הכה אותי, עד שהדפתי אותו ממני, בקרינוס. הוא אתגר אותי עד שהגעתי ללופוס, ורצנו. רצנו במשך יומיים אני חושב, צפונה ואז מערבה, עד שהגענו לספט החוף השחור ברוסיה. באשר לאבי... הבנתי שהוציא פרס עליי בריא ושלם... אני חושד שזה רק עניין של זמן עד שיצאו מחוץ לרוסיה." הוא אומר. "אבל... לא התקשרתי לאף אחד, לא הלכתי ברחובות, ולא נגעתי במסוף מזומנים מאז שהגעתי לכאן בגשר ירח, אני מאמין שאני כרגע נסתר."

פנייה של איילין מתכרמות ששומעת את המשך הסיפור. היא חושבת על זה רגע, ואז נותנת לו נגיחה קטנה במצח עם המצח שלה. הוא ראה את זה בעבר שהיא נפגשת לשלום עם הללהקה והחברים שלה ממגיני הנעורים. "הוא נשמע אדם נוראי..." היא מסתכלת באופק, נראית לא מרוצה. "אמרת שהוא סוחר בנשק נכון? אולי זה לא קשור, כי יש הרבה סוחרי נשק בעולם, אבל נתקלנו באומרה לא מזמן באופרצייה שמערבת כוחות מעבר למעטפת שמתעסקת בחומרים רעילים ונשק. אולי זה קשור...  אם אתה רוצה לתפוס אותו אפש..." והיא עוצרת את עצמה, מחייכת חיוך קטן "אני שוכחת לפעמים שאתה גור. זו שיחה ששווה לחזור אלייה אחרי שתהייה צעיר. מה לגבי אמא שלך? איך היא הייתה?"

הוא נוגח אותה חזרה.

"היא בסדר... שקטה, בעיקר בשלה. היא לימדה אותי להחליק." הוא אומר ונאנח בהמייה.

ביא מחייכת חיוך שמראה שיניים " ..אמא שלי לימדה אותי לשיר..." והיא הולכת לה לאיבוד במחשבות, שקועה בזכרונות.

הוא ייתן לה דקה ואז יעשה poke קטן לראות אם יש עוד מה להציל.

"או... סליחה. נזכרתי בחלקים הנחמדים יותר של הבית" היא אומרת בחיוך מתנצל. נראה שהמחשבות עודדו אותה. היא נשענת אחורה על העץ, הרגליים שלה פרוסות קדימה. נראה שנוח לה. "...אתה חושב שאמא שלך גם מחפשת אותך?"

"כן, אם כי זרועה הרבה יותר קצרה. אולי היא כבר ויתרה, הבנתי שהוא חושב שברחתי עם מסוממים." הוא אומר בטון של 'ואני יודע למה חושב ככה.'

"היא מפנה את הראש שלה אליו ובוחנת מלמעלה ללמטה (כנראה מחפשת סימנים ללהיסטוריה של סמים) ומרימה אליו גבה שאומרת "oh really now?"

(היא לא מבחינה , הבנת...כי הבחנה 1?)

"כן. אוזן מדממת שאל שאלות שלא התירו מקום לספק באשר לראיות שיושתלו." הוא מרחיב.

(חכה חכה! חוסכת 7 XP ואז יהיה ל גם הבחנה 2 וגם זהירות 1! זה 3 קוביות שלמות!)
"אה. הגיוני. הם שתלו ראיות של סמים כדי שיחשבו שנעלמת מהסיבות האלה" היא מהנהנת לעצמה. "איך אמא שלך סובלת להיות עם בן אדם כמו אבא שלך? היא נשמעת לפי מה שאתה אומר דיי בסדר..."

"איך כל אישה מתמודדת עם בעל שנותן לה לעשות כל העולה על רוחה אך לא נותן לה יחס?" הוא מחזיר לה באותו מטבע.

"עוזבת אותו או עם חץ בפנים" היא עונה מייד, בלי למצמץ.

הוא דומם, מופתע "או...קיי..." והוא ממלמל משהו על פוליטיקה :"בכל מקרה... זה לא בדיוק שיש לאן ללכת."

"...למה לא? היא יכוחה להתגרש ממנו ולסוע לעיר הקרובה. אמרת שהוא לא מתייחס אלייה, ואתה כבר מבוגר אז זה לא שאתה צריך בייביסיטר. לא נדמע שהיא תחסר לו במיוחד"

"כן... אבל אהבה יכולה להיות חד צדדית לפעמים..." הוא אומר ונשמע שהוא מדבר מנסיון, צער קל בקולו.