19.4.2019, בקאיירן, לב מעושן

"זה אומר שהפיאנה פה בארץ הולכים להתאחד תחת סמל ומטרה משותפת. הכוונה. יהיה להם מנהיג." קיאן אומר לו.

הגאליארד פולט נהמה פתאומית, "האם אינך חלק מהפיאנה שבישראל?"

"אני כן." קיאן משיב לו, הוא נראה רגוע באופן שלא הולם אותו.

"אז למה אתה מדבר כזר? היית יכול באותה מידה לדבר על מכרסמי העצמות של קנדה.
בכל מקרה, מי מנהיג הפיאנה של ישראל?"

"עניין של הרגל, אני מניח." קיאן אומר, "עוד לא נקבע. יש תיגר בין לב פלדה לשלשלאות מנופצות. התיגר ייקבע בקרוב."

"מעניין. הן קובעות את התיגר, או הקלאן החדש שקם?"

"הן מדברות איתנו ובינהן עד שיש משהו מוסכם. אף אחד לא ירוץ אחריהן אם התיגר יהיה מגוחך." קיאן משיב לו.

"הן יכולות לבצע את מבחני הפיאנה המסורתיים על מנת לראות מי מהן הפיאנה הראויה ביותר."

"אשמח לשמוע אותך מפרט עליהם. זמן רב לא שמעתי על כך מגליארד פיאנה." קיאן אומר ונראה סקרן.

"כמובן."
הוא מחייך ומתחיל לדבר במהירות.
"הפיאנה של פעם היו שונים מאיתנו, על מנת לקבל סיכוי להיבחן פין מק-קואל דרש מהם לוותר על קרוביהם, ולוותר על נקמת דמם במידה ונשפך.

המנהג הזה היה קיים זמן רב, ובכך בחן את יכולתם של הפיאנה להילחם ברגשותיהם ולסמוך על חבריהם, על משפחתם החדשה שתנקום ותעשה צדק.
האגדות מספרות על אארון, ירח מלא קליאת' בשם דקלן אשר הצטרף לפיאנה. גארו שובה לבבות בעל קול שנישא מאלאסטר ועד מונסטר. מספרים שפלג גופו העליון היה כה שרירי וכה עוצמתי שכשמרכבתו של פיון בעצמו נקלעה בנתיב הרוס שהטבע החל לתבוע לעצמו בחזרה, דקלן הזדקף ופינה בעצמו שורשים ש3 גארו חסונים לא יכלו לפנות.

אחותו של דקלן, שאנון, נחטפה. בוזזי דרכים פוחזים חטפו ואנסו אותה, ולאחר שביצעו את זממם בה שיספו את גרונה.
כשדקלן שמע על כך הוא השתגע, כבודו נשכח והוא עזב במיידית. השתנה לצורת זאב ונדד בכל רחבי הארץ במשך 3 חודשים עד שמצא אותם והחזיר להם עין תחת עין.

מעשיו עוררו את השבט שלנו לויכוחים, וכידוע לשנינו כשלפיאנה יש דעה הוא ישמיע אותה ושום סכר לא יעצור את שטף מילותיו.
אך הפילודוקסית ששפטה עמדה איתן בדעתה, והוא סולק משבט הפיאנה. אך ריחמו עליו ונתנו לו את הרשות לצוד בתחומי בלפסט, שכן כידוע משם הגיעו הפולשים המטונפים והיינו צריכים את כוחו המרהיב.

הזקנים החליטו ללמוד מהמקרה, והחוק הוסר לבסוף."

קיאן מקשיב בנוסטלגיה. נראה כי הסיפור שובה אותו למקום אחר, קל לראות כי הוא מתחבר אל דקלן, וכל פעם שהמילה נקמת דם עולה, משהו בקיאן עולה איתו. הוא מחכה שתמרות עשן ימשיך בסיפורו.

"האם היית פועל כדקלן, קיאן אוקונל?"

"לא יודע." הוא משיב לו. "אילו הייתי יודע את ההשלכות, לא הייתי פועל כמוהו בוודאות."

"האם היית מוותר על נקמת מות בת משפחתך כדי להישאר בשבט?"

"כן." קיאן משיב לה. "יש לי עוד משפחה. אני לא אוותר עליה בשביל נקמה."

"אני לא מסוגל להתחייב לכך. אהבתי נטולת קץ, וכשם שהאהבה טהורה ואינסופית כך הזעם הוא כנהר ששוטף את כל אשר בדרכו וסוחף אותו במטרה אחד, לרסק לאבקה את מי שלקח את היקרים לליבך. איך אוכל לדבר בהיגיון לנהר הזעם שזורם בי?

ותחשוב שאלה הדרישות כדי להיבחן. לפני השירים והחניתות והאדמה."

"תספר לי את ההמשך," קיאן מבקש ממנו. "בבקשה."

"אם מגויס היה מוכן לוותר על משפחתו, היה עליו לשבת יומם ולילה על השירים העתיקים ולשנן בהם, לאחר שהיה עושה זאת היה צריך לחבר שיר הלל שמספר על כל 12 השירים.

לאחר מכן המגויס החדש קיבל עליו את התנאים, משכורת הפיאנה מגיעה מסאמיין ועד בילטיין מהמלך, אך מכיוון שהיו שומרי השקט הפנימי הורדו לקנוס את אויבי הציבור. בקיץ התפרנסו מציד ודיג.
לפיאנות היה אסור להינשא, שכן לא יכלו לשלם את המוהר. כך כמובן התפתח הבילטיין, מתוך יצרינו הקדומים.
חובת הפיאנות העתיקים הייתה להגן כבוד כל נשות הפיאנה כאילו היו אחיותיהם.
בתקופה עתיקה זו מספרים שאפילו אחד מחבריי הטואט'ה הצטרף בלב ובנפש לשבט הפיאנה כאילו היה אחד משלנו, ולימד את הגאליארדים את מנגינת השי."

קיאן יושב ומקשיב, נראה מעט מבולבל כאשר מדברים על חבריי הטואט'ה דה דאנן, כאילו אינו יודע איך להרגיש בנושא. אך כעת הוא מקשיב בשתיקה ואינו אומר דבר.

"קיאן ידידי, אין דבר שמענג יותר מלצפות בגארו שבולע את מילותיו בשקיקה, אך אתה נראה שקוע במחשבות.
האם יש לך סכסוך אישי עם הטואט'ה?"

"הטואטה אינם עוד, אני מאמין." קיאן אומר לו, "יש לי סכסוך עם פיות אשר עטו על עצמם צורה אנושית. איני רוכש להם חיבה." קיאן מציין.

"שמן בפי ישאר הטואט'ה, אלא אם תשכנע אותי אחרת.
מדוע הן עם שונה בליבך?"

"אספר לך אחרי שתסיים לספר את סיפורך. מדובר בסיפור הטומן שאלות בו, ואם נתחיל עכשיו לא נוכל לישון את הלילה שצפוי להגיע אלינו."

עיניו מתרחבות.
"כמובן! הסיפור!
צר לי, נפשי נדדה למחוזות אחרים בגלל הסיפורים של עצמי.
לאחר שהנבחן הוכיח את יכולתו במסורת, הוא התחיל להתאמן.
היה אסור לו לגזוז את שערו, ובכל בוקר היה עליו לקלוע אותו בצמות.
מספרים על שערו של פיון שהגיע עד לקרסוליו, הוא סירב לגזוזו על מנת להוכיח לחברים החדשים והגורים שהדבר אפשרי להילחם כך.

אחד המבחנים המפורסמים היה מבחן חסרי הרגליים.
היו קוברים אותך באדמה עד מתניים ולאחר מכן 8 פיאנות מיומנים זרקו עלייך 8 חניתות.
הורשת להצטייד במגן קטן וענף, ואסרו עלייך להיפצע."

"בעיה, אנחנו לא 8 בארץ הזאת." קיאן משיב ברצינות.