19.4, תמרות חשמל

אשלין מהנהנת. "כל אחד ומה שדוחף אותו קדימה."

"זו אכן הצהרה נכונה.
כמה זמן את בארץ הזו, הפסקת חשמל?"

"שנה וחצי."

"ומה המקום האהוב עלייך בארץ הזו, מלבד הקאיירן?"

אשלין חושבת על זה לרגע ועונה "החולות מסביב לבאר שבע, ומסביב לטריטוריה שלנו, והמדבר בכלל."

"מעולם לא הייתי במדבר. לא חם ויבש ומת שם?"

"חם ויבש כן. מת לא."

עניין חדש מתעורר בעיניו, הוא מסתכל עליה בסקרנות ושואל "אז מה חיי במדבר?"

אשלין מחייכת. "זאבים. תנים. שועלים ממינים שונים. צבי הנגב. יעלים. שפני סלע. נשרים, ועוד המון עופות וציפורים וזוחלים." היא מספרת בהתלהבות על הבית שלה. "יש גם צמחים - שיטת הנגב, לחך החולות, יחנוק המדבר, מרווה צמירה, מלוח ספוגי, צלף הרמון, צהרון קטן..."

"וואו, זה הרבה חיים.
אבל... למה שיהיו כל כך הרבה חיים במקום כל כך ים ויבש? זה מחלק מהרצון שלכם להפריח את השממה?"

"הם חיים שם באופן טבעי. זה בית הגידול שלהם."

"במדבר? אני חייב לבקר שם מתישהו.
אני סקרן מה יש לשפן סלע לומר."

"נשמח אם תבוא לבקר אצלנו. אז מאיפה אתה מגיע?"

"ממוצא אירי כמובן, אך אני מעולם לא הייתי באירלנד עדיין.
שמעתי שכל חברי הספט הפיאנות שלכם מגיעים מאירלנד, זו בטח חוויה מיוחדת לפגוש בכל כך הרבה גארו מסורתיים."

"כן. התחנכתי בספט עם הרבה פיאנות - אבל פיאנות אמריקאים, זה שונה."

"כיצד שונים הפיאנות האמריקאים? הרבה טכנולוגיה?"

"יותר מפיאנות אירים מסורתיים, זה בטוח. וכולם חיו בטריטוריות עירוניות."

"איך חיים בטריטוריה עירונית בכלל? איך תהיי בפיזי בלי לשבור רעלה או לפחות למשוך תשומת לב?"

"אין סיבה שהרעלה תהווה בעיה לגארו שמכיר את החברה האנושית ויודע לעבוד חכם." אשלין אומרת בהחלטיות ואז מוסיפה "בתשעים אחוז מהמקרים, בכל אופן."

"ומה עם הקללה? בני אנוש ירצו להתרחק ממך."

"לפחות תחום אחד שזעם חלש מהווה בו יתרון." אשלין אומרת בחיוך משועשע. "אני מסתדרת עם בני אדם לא רע."

"זה כי את ראגאבאש.
האם גארו בעלי זעם גבוה יוכלו לחיות שם?
אארונים וגאליארדים מטבעם משתנים עם זעם, כיצד אנחנו אמורים להסתדר באזורים מוכי אורגת ומלאי בני אנוש?"

"אני מכירה הרבה גארו שעושים את זה. זה דורש הרבה שליטה עצמית, אבל זה אפשרי."

"וזה שווה את זה?"

"כן. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להפקיר את הערים לתולע. נוכחות של גארו בהן היא חיונית."