חלומות חשמליים

באחד הימים אחרי המוט, זאבה אפרפרה,קטנה יחסית ופושטית למדי מפטרלת לה על גבול הקיירן באומברה כשלפתע - איזה צירוף מקרים - ילד חדש מופיע!

אד לבוש בחולצת שוק פשוטה עליה כתוב בגליף כחול 'חוכמה.' הוא יושב ישיבה מזרחית, ריח קל של עשן עולה באוויר אשר שורק באוזניה של אשלין. נראה שהוא שקוע במדיטציה עד שלפתע מתעורר.

הזאבה חולפת על פני הבחור החדש בדיוק כשהוא מתעורר - איזה צירוף מקרים משמח. "שלום!" היא אומרת לו בידידותיות.

"אהלן." אומר הילד החדש וקם בפני הזאבה, "אני אדוארד ג'וב ווילר, לוכד חלומות, רגבאש קליאת' לשבט ילדיה של גאיה, גלגולו של מגן החסד."

לאחר מבט אחרון על הסביבה בלופוס, הזאבה משתנה להומיד וחושפת את זהותה האמיתית! "אשלין שונברגר, הפסקת חשמל, רגבאש צעירה למהלכי הזכוכית, אומגה ללהקת שטח מת הרצה אחרי הינשוף, ממגיני קיירן מקורות הכוח." ההצגה נאמרת בנשימה אחת ובמהירות מטורפת. אם אד לא רגיל לאנשים שמדברים מאוד, מאוד מהר, הוא כנראה יפספס חלק.

"נעים מאוד," אד מגיש את ידו ללחיצת יד ולוחץ לחיצה איתנה. תוך כדי הוא מרחרח קלות את אשלין, "פגשתי את חברתך ללהקה העונה לבאנשי. היא נחמדה ביותר."

אשלין מחייכת. "שמחה שהסתדרתם. אני מצטערת שלא יצא לנו לדבר במוט, הייתי צריכה לחתוך מוקדם לטפל בכמה דברים בטריטוריה."

(ובוא לא ניכנס לאיזה דברים, כי אני לא יודעת ואני עייפההההה)

"זה בסדר. ישנם כמות רבה למדיי של גארו, גם לי לא יצא לדבר עם רובם." אד אומר לאשלין בחיוך. "הפסקת חשמל, זה שם מעשה מעניין למדיי למהלכת זכוכית."

אשלין נראית משועשעת. "כן? למה?"

"רוב מהלכי הזכוכית שאני הכרתי יגרמו לחשמל לזרום שוב, לא יפסיקו אותו." אד אומר בחיוך, "איך קיבלת אותו?"

החיוך של אשלין מתרחב אפילו יותר. "אז כחלק ממבחן הצעירות שלי שלחו אותי ועוד גור, תאורג, לטפל בבעיה בספט שכן. גור אידיוט שם חשב שיהיה ממש מצחיק להתעסק עם החשמל ולגרום להפסקות, והוא עצבן רוח חשמל חזקה באזור - מה שיצר בעיות גם לספט שלי. אז שלחו אותנו ללמד אותו לקח בצורה שתרצה את הרוח."

"הו, ואיזה לקח?"

"חכה, קודם היינו צריכים למצוא אותו," אשלין צוחקת, "לא נתנו לנו שום מידע, לא איפה גשר הירח לקיירן הזה, לא מי הגור, לא איפה הרוח - שבסוף אני מצאתי ולא התיאורג, אגב," היא מעירה בגאווה. "האומברה העירונית היתה גדולה עליו. בכללי, הוא היה די בכיין. הוא כל הזמן התלונן שאנחנו לא מוכנים והולכים להיכשל והייתי צריכה להישאר חיובית ולעודד אותו. אני די בטוחה שבגלל זה ציוותו אותנו וזה היה חלק מהמבחן. בכל אופן, הרוח אמרה שהיא רעבה. אז פרצתי לגור לחדר והתחלתי להחריב לו את כל המכשירים החשמליים," אשלין צוחקת שוב, "אבל ממש ביסודיות. מחשב, טלפון, מנורות, הכל. הוצאתי מכולם רכיבים, וג'פרי - הגור השני - הקריב אותם לרוח. היא היתה ממש מרוצה, סגרנו איתה עסקה וחזרנו לפיזי. קראנו לגור לבוא לחדר שלו, ובשניה שהוא ניסה להדליק את האור - הוא התחשמל." אשלין מחייכת חיוך זדוני ומביטה באד, בוחנת את התגובה שלו.

אד נראה בהלם. מעט מזועזע, אפילו. הוא ממהר להסתיר זאת. "כמה התחשמל?"

"ממש קצת," אשלין אומרת בקלילות. היא מאוד משועשעת. "אל תדאג לו. אבל זה הלחיץ אותו מספיק כדי ללמוד לא לעצבן רוחות חשמל!"

"וכך קיבלת את שם המעשה שלך?"

"כן! הוא למד את הלקח שלו, עשה טקסים לרוח כל יום במשך חודש כדי שהיא תישאר מרוצה, והבעיה נפתרה."

"יפה, סיפור... מעניין למדיי." אד מהרהר, נראה כי הוא לא מרגיש ממש בנוח.

"אל תדאג, אני מבטיחה לא לחשמל אותך."

"ואני אשתדל לא לעצבן רוחות חשמל," אד אומר בבדיחות.

"מעולה!" אשלין צוחקת. "אז, רוצה לספר לי קצת על עצמך? מאיפה הגעת אלינו?"

"הגעתי מקליפורניה. סן פרנסיסקו. נדדתי מעט עם המחנכים שלי ולבסוף השתקעתי בספט העין המערבית." אד אומר בחיוך, "ואת?"

"אני מLA!" אשלין עונה בעליזות. "ספט הוליווד."

"קול, לא יצא לי להיות שם." אד אומר ומהרהר, "זה ספט גדול? כמה שבטים יש שם?"

"ספט ענק. הרוב שם מהלכי זכוכית ופיאנה, ויש הרבה ילדי גאיה, אבל יש גם מכרסמי עצמות, אדוני צללים, אממ... קצת אוקטנה, וונדיגו אחד... נוודים דוממים שבאים לבקר... עוד כל מיני שבאים לבקר... המון תנועה כל הזמן." נשמע שהיא נזכרת במקום בהרבה חיבה.