אלית'יאה ועוצמה בזהב, בזמן החגיגות 11.11

תוך כדי חגיגות כינון גשר הירח החדש, אלית'יאה מבקשת דקה מזמנו של עוצמה בזהב, הבטא של הלהקה מבורדו.

(מקיירן 'מעוז התקווה', האחד שהקמתם עכשיו, לפני כן הם היו מקרסטוולקן)
"ערב טוב אלית'יאה?" הוא מחייך חיוך רחב ושמח
"שמעתי מהסיפורים שעפת בקרב ושחלק מההצלחות הן בזכותך? לצערי לא ראיתי כלום.. החזית שלנו הייתה... חשוכה" החיוך נשאר, אבל העיניים ריקות

"אני תרמתי את החלק הקטן שלי, הוא לא הרבה." היא פוטרת את המעורבות שלה במשיכת כתף אחת. "על הזירה שלכם רציתי לשאול. החזית שלכם בקרב...היא הייתה רעה מאוד מאוד. עצובה מאוד. אני שמחה לראות אתכם פה, היום. לא הייתי בטוחה, אחרי שאחוות עולם הלך מכם, אחרי הספירלה. טוב שאתם עוד רצים."

"אנחנו לא יודעים מה קרה לו. אנחנו מקווים מאוד שהוא לא... רקד את הריקוד." הוא צוחק צחוק ריקני-משהו

היא נראית קרועה בין הקלה למצוקה. "אני מצטערת, אבל אני לא אחזיק לכם את התקוות האלה סתם. ראינו דברים ושמענו דברים ואני חושבת שאנחנו כן יודעים מה קרה לו. הלהקה שלי ואני."

"ספרו לי אם כך" הוא מבקש בהנהון והרצנת פניו

"חברה מספט בגדד סיפרה שספירלה בשם גופה נרקבת יצר מתנה חדשה, שמזמנת חרקים ורמשים שאוכלים גארו כשהם עוד חיים, גם את הגוף הפיזי וגם את המהות הרוחנית, הנשמה. את זה אתה אולי כבר יודע - זה קרה לכם בהקמה של הקיירן בצרפת." היא מתחילה. "הלכנו לחפש. זו מתנה מסוכנת שבמחשבה שלנו, עדיף שהוא לא יחיה כדי ללמד עוד ספירלות. כשהגענו לעיראק, שם הוא נמצא לפעמים, גילינו שהצטרף ללהקה שלו לפני לא הרבה זמן, מישהו עם פרווה כסופה." היא מרכינה ראש. "אני מצטערת, עוצמה בזהב. חשדתי, ואז אישרנו את זה. מי שהיה אחוות עולם רץ עם ספירלות עכשיו." נראה שהיא מכינה את עצמה לאלימות, אבל אם הוא נותן לה להמשיך, היא מוסיפה, "הלהקה שלי מתכוונת לחסל את גופה נרקבת ואת המתנה המגעילה שלו."

"נעזור לכם." הוא אומר בקול קר ומנותק, נראה שהזעם של הראגאבש מחושב ו'מתכנס' פנימה.
"נברר על דרכים לסייע. לבינתיים, השם מעשה שלי הוא לא סתם. תניחו שיש לכם יד חופשית מהבחינה הפיננסית תחת עידכון מתמיד מולי." הוא מכריז, מוציא מכיס המקטורן שלו כרטיס אשראי
"זה בשביל זה. נעזור אקסטרה אחרי שאתייעץ עם בלייר לגבי הצעדים הבאים שלנו - יש לנו גם קיירן להגן עליו ועיראק זה עדיין רחוק, גם עם הקשר בין הספטים שלנו."
בבירור גלגלי השיניים של הנקמה מול מחוייבות נעים באופן משומן בראש האדון צללים

היא לוקחת את הכרטיס ובוחנת אותו בסקרנות. "לא השתמשתי בכזה מאז המבחן חניכה שלי. תודה? אני אתן לאלפא שלי, ונעדכן אם נצטרך להשתמש. עיראק יותר קרובה אלינו, וחברה ביקשה שנעזור - לא לספט בגדד, זו לא מלחמה שלהם, אלא מלחמה לטובת האומה ולמען גאיה." היא מדגישה, מעט, את זה שזו לא עזרה לספט בגדד. "עד עכשיו לא הגענו למגע איתם. מי שעוד בלהקה היו פעם פנריר וילד גאיה. יעזור לי...אם תוכל להגיד מה הוא יכל לעשות, לפני שהוא נפל." ההטעמה ב'הוא' מבהירה שהיא שואלת לגבי אחוות עולם אבל לא רוצה לתת לו את הכבוד של שם מעשה יותר.

"אני לא בטוח מה השאלה שלך" הוא אומר
"בגלל שהיה לו חסינות מהשפעות של התולע אני עדיין לא איבדתי תקווה לגמרי." הוא מסביר
"אם באמת קרה מה שקרה... אז כנראה שהוא היה דואג להעלים את הקלייב שלו."

"התכוונתי מתנות רוחות, נשק מועדף מעבר לקלייב. אני מקווה שהוא באמת דאג להעלים אותו." היא עושה פרצוף מוטרד מאוד. "אנחנו יודעים שהוא היה במבחן בכירות, גארו מנוסה ומיומן."

"הוא היה חכם מאוד והתכוון לעשות עוד הרבה" הוא נאנח
"אני חייב לומר שפראקסיס לא פועל כמו שצריך במקום הזה, לא מאשים אותו. לפחות המלכה התייחסה לעניין." הוא מוסיף בפייסנות
"לא אלי כמובן, אני אדון צללים הרי" הוא מגלגל עיניים ועוצר את המונולוג בכחכוח
"מה איתך? אני מבין שאת בלהקה עכשיו?"

"באיזה מקום? פראקסיס הולך להכריז בכירות, אם יש סיבה להתווכח עם הדרך שלו, טוב לדעת מראש. כן, אני בלהקה, חולי ירח, תחת אורה של פיבי, עם אלפא חזקה ומיומנת וחבר להקה חזק וישר."

"שמעי, מתו הרבה אצלו, איבדנו אלפא - גם עכשיו הוא לא מגיע לברר מה הולך איתנו ואיך אנחנו." הוא מציג את העובדות
"קצת כאילו מובן מאליו כזה..." מוסיף באכזבה "זה היה אלפא.. שמעי, אני לא יודע איך לחשוב - הוא היה מושלם. ואני אדון צללים שרץ אחריו, עם כל הדם הרע."

"נהרגו הרבה, זה נכון. הספט שלנו איבד שני בכירים מכובדים, לוחמים חזקים, גארו טובים. אבל הרבה אחרים נהרגו, לא בשביל פראקסיס אלא בשביל הקמה של קיירן. אבל הוא היה אולי צריך להגיד לכם משהו על זה, תודה אמיתית. הזכירו אתכם במוט שלנו. ולהגנה על פראקסיס, הוא היה במסעות אומברליים הרבה מאז, לא כאן בספט ולא אצלכם. לחבר את הספט החדש לשאר האומה באבן ירח היה דחוף וחשוב. אבל, לוודא שאתם בסדר, גם דחוף וחשוב. פראקסיס גארו טוב, מהלא-הרבה שאני מכירה אותו. כוונות טובות, לוחם חזק, תאורג שיודע הרבה. אבל במחשבה שלי לפעמים מרוב לראות את האומה, הוא לא רואה גארו אחד אחד. הסברתי טוב או שהלכתי לאיבוד במילים?"

"הסברת היטב, אני מבין את המצב. אמרת במילים מה שלא נאמר לנו." הוא תוהה לרגע ומחייך
"אני לא חושב שזה יעזור הרבה, אבל אנחנו מניחים בהחלט שהוא לא פועל ממקום אנוכי או רע או מניפולטיבי. כנראה פשוט טיפש עם הקו מחשבה המורכב שלנו." הוא ספק מסביר לעצמו ספק מסביר לאלית'יה

"רואה אחרת או סדר עדיפויות אחר לא תמיד אומר טיפש. וטיפש לא תמיד אומר רע. מאז השינוי מלמדים אותי שלהיוולד זאב זה לא תירוץ לא להבין איך גארו חושבים, ילידי אדם או לא, וזה נכון, אבל לפעמים זו סיבה. אם תסבירו אני בטוחה שהוא ינסה לתקן, במחשבה שלי הוא רוצה לחזק את האומה, השבט שלכם והספט, גם שלנו וגם שלכם."

"האם יש דבר מה נוסף, אלית׳יאה?" ניכר כי "עוצמה בזהב" מעוניין להעביר נושא

"לא. רק רציתי לספר לך מה גילינו ולהגיד את מה שאמרתי. אפשר לחזור לאחרים." היא מסמנת לכיוון החגיגה, "או לא, איך שאתה רוצה."

הוא מהנהן
"נחזור אם כך. תודה" הוא אומר בחיוך ריקני מעט ופונה לחזור יחד איתה