חרון החשמל, 12.8

בשעת לילה מאוחרת, לאחר יום ארוך של עבודה אינטנסיבית, חרון האלה ימצא את הפסקת חשמל במטבח של הצריף, שותה חליטת צמחים, אדים מכסים את משקפיה.

ניתן לשמוע מחוץ לבקתה קול *ת'אנק* חזק - כאילו משהו הושלך/נזרק על הקיר של הבקתה.
כשהיא תבדוק - היא תגלה שמדובר בחרון האלה שקרס על הקיר - הוא על הגבול בין ישן למעולף. הבחור קרע את התחת שלו בבירור. בידו הוא אוחז בקושי מחברת קטנה.

לשמע הרעש, אשלין רצה החוצה לראות מה קורה. היא רוכנת ליד חרון האלה ובוחנת אותו בדאגה, מחפשת פצעים או סימן כלשהו לפגיעה.

כשזו מתקרבת הוא פותח עיניו בבהלה תחילה - "אני ער! לא נרדמ... הא... הפסקת חשמל..", הוא מביט סביב בבלבול, "ערב טוב.."

הוא לא פצוע - הוא סתם פשוט גמור.

(בואי נשנה את התאריך ל-11.08?)

(אוקיי)

אשלין נושמת לרווחה כשהיא רואה שהוא בסדר. עיניה מלאות אמפתיה אבל הטון שלה לא משאיר מקום לויכוח כשהיא אומרת "לילה טוב. בוא לישון."

הוא נעמד בקושי, בולע פיהוק, "יש עוד.... יש עוד הרבה מה לעשות. אני אחזור לעבודה.", נכון לפנות משם להמשיך לעבוד את האדמה כפי שגרינפינגרז הורה לו.

"תמשיך בבוקר. אתה לא תעזור לאף אחד אם תתמוטט."

"אני אתמודד, באמת. אם אתמוטט זה יעבור. הלילה הוא זמן אידיאלי לעבוד את האדמה בגלל הלחות ואין אור שמש.... ויש עבודה אחרת לעשות בבוקר כשגם אפשר לראות...", המבטא הדרום אמריקאי שלו בולט יותר לאור עייפותו.

אשלין חושבת על זה לרגע. "כמה זמן אתה כבר ער?"

"לא יודע... 3 ימים...?", הוא אומר באגביות, שם מחברתו על הרצפה לצד הקיר של הצריף וצועד אל עבר שטח אדמה, מרים מעדר ומתחיל לעבוד (אני מניח שהיא צועדת בעקבותו או מונעת ממנו?)

אשלין צועדת בעקבותיו. "אתה חייב לישון. אתה עושה עבודה מעולה - גרינפינגרס בטוח מעריך את העזרה שלך, אבל הוא הראשון שיגיד לך לדאוג לעצמך. אם עכשיו זו באמת השעה הכי טובה לזה... אני הולכת לישון עכשיו. חמש שעות. אני לא נותנת לעצמי יותר מזה. גם לי יש המון עבודה. כשאני קמה אתה הולך לישון. נקודה."

הוא נותן מכה נוספת, מותיר את המעדר באדמה ופונה אל אשלין, "אני מעריך את המחווה... אבל לא מקומי לדאוג לעצמי. אני צריך לדאוג שהקאיירן ייחזור לשיאו, שהגארו כאן יהיו בשיאם. אני זניח.", הוא נשמע טעון משהו.

"אוקיי, אז אם אתה לא דואג לעצמך, אני אדאג לך. חמש שעות, ואז אם צריך אני אביא את כל הלהקה שלך לגרור אותך לישון." אשלין מחייכת כדי להוציא את העוקץ מהאיום, אבל היא נראית נחושה.

לרגע הראשון הוא לא נראה מתרשם - שומר על ארשת כעוסה.
ואז הוא נאנח. "בסדר... בסדר.... חמש שעות ולישון..."

"מצוין." אשלין עונה בחיוך, "עבודה נעימה!"

(מדלגים לבוקר? או לאחרי שגם הוא ישן? לבחירתך)

בבוקר אשלין קמה ורואה את חרון האלה, יושב שוכב, גבו שעון קלות על המעדר שתקוע עמוק בתוך סלע שמצא באדמה - הוא הפך את מרבית האדמה בחלקה כבר, להעלות את החיות שלה, ושלף ערימה מכובדת של רסיסי מתכת.

"בוקר טוב!" אשלין אומרת בעליזות. "עבודה מצוינת. עכשיו לילה טוב!"

הוא פוקח עיניו בפתאומיות ומעט פחד, מביט סביב.... הוא נראה מתוסכל. "אני... אני אלך לישון."
הוא אוסף את חפציו, כמו גם את מחברת מליד הקיר של הצריף, והולך לפגוש את להקתו.

"אני הולכת לעדכן את גרינפינגרס שאתה לא עובד בשעות הקרובות. לילה טוב!"

"כן... כדאי.. כדאי שאעשה את זה.", הוא משנה מסלול לחיפוש אחר גרינפינגרז.

ביום אחר, השניים שוב נתקלים זה בזה. חרון האלה מלווה באורחת מיוחדת!

(אשמח לתיאור של האורחת הנכבדת)

בהתחלה נראה כי הוא לבד - רק תנועות קלושות באוויר מסביבו של חרון האלה וכמה עלים שנשרו מאחד העצים שמתערבלים לרגליו ועולים מעלה מסגירות את נוכחותה של רוח האוויר הנושבת - יולי.

כשהוא רואה את אשלין, הוא בולע רוק, מנסה להעמיד פנים כאילו לא ראה אותה ולהמשיך לעבוד. זה בבירור בלוף וללא ספק הוא ראה אותה

"היי! מה שלומך?" אשלין שואלת אותו בחיוך.

"הא! הפסקת חשמל... אממ.. לא... כן... שלומי טוב.", הוא חודל מעבודתו מגרד את ראשו בחוסר נוחות, "מה שלומך?"
הוא לבוש רק במכנסי עבודה פשוטים, וניתן לראות די בבירור על עורו איך הצל שיורד עליו מהעץ תופס צורה של חיות שונות שנעות על עורו באיטיות, גופו מעוטר בשכבה דקה של זיעה, והנוצות שלגבו שמוטות.

"אני בסדר. ישן כמו שצריך?" היא שואלת. היא לבושה, כרגיל בזמן האחרון, בג'ינס וחולצה פרקטיים בצבע שחור.