לוכד אחרון

אד לבוש בחולצה מכופתרת מכנסי ג'ינס קצרות, הוא מחפש אחר מוצא אחרון.

הוא יימצא אותו באזור הקאיירן משחק תופסת רוחות דגים בשביל הספורט באומברה. הוא בצורת הלופוס שלו משחק תופסת עם הדגים בנחל, בדיוק מזנק אל תוך המים תופס איזה דג ששחה שם, הוא מאושר כמו ילד בן 3 שקיבל צעצוע חדש, "תורך" ומתחיל לשחות לכל עבר. הוא קולט בריח אפו את אד באזור, מודה לרוחות על המשחק ושוחה לעבר הגדה. הוא קם ומנער את הפרווה שלו ממים, מתקרב אליו ומשתנה להומיד. הוא לבוש בג'ינס קצר קרוע, מעיל עור דק וישן פתוח ללא חולצה מתחת (יש גופייה לבנה חלקה תלויה על צד המכנס שלו), יש גם שרשרת עם ניב של חיה כלשהי על הצוואר שלו.
"היי ווילר, מה קורה?"

אד מחייך, הוא מניח את שתי פחיות הבירה."אני רואה שאתה במצב רוח למשחק. הרבה זמן לא היה לי שותף טוב למשחק. בוא נשחק."

מוצא אחרון צוחק ומחייך (#דבר-מאוד-מאוד-מאוד-נדיר), "קדימה, איזה משחק ומה החוקים?"

אד לרגע בולע רוק, ומתחיל לצחוק גם הוא. "אוי, ראיתי את המשחקים הפנרירים שלכם פעם. אני לא מתכוון אליהם. אני אוהב את האצבעות שלי."

החיוך שלו נמס לאט לאט ונהיה קצת עצוב ממה שאד אמר לו (עצוב, לא פגוע) "דווקא גדלתי וחונכתי ע"י תיאורג' אוקטנה ונהנתי בעיקר לשחק עם רוחות של חיות משחקי תופסת וצייד" הוא מאפס את הבעת הפנים שלו "אבל בכל מקרה שאלתי אותך איזה משחק אתה רוצה לשחק, תקבע ותשטף אותי בחוקים שלו" בסוף הוא חוזר לחייך

"מתנצל. פשוט הייתי במוט פנרירי ויצא לי לראות את משחקי השבט שלכם. הם היו הפתעה מעניינת." אד חושב לרגע, "בכל מקרה, בוא נשחק תופסת. שנינו בלופוס, אחד התופס, אחד הבורח. ברגע שהתופס תופס, הם נאבקים. אם הבורח מנצח, יש לו פור של 5 שניות לברוח. אם הוא מפסיד, מתחלפים. המנצח זה מי שברח כמה שיותר זמן."

בחלק הראשון נראה שהבעתו של מוצא אחרון עצובה שוב אבל מתנערת מהר שאד חוזר למשחק.
"קדימה!" הוא משתנה ללופוס יחד עם אד ומיילל להתחלת המשחק.

(תקבע מי מתחיל ואיך אתה רוצה שנעשה או נסכם את זה?)

(נסכם את זה כי אני בצרפת ולא יכול לשחק את המשחק. אני אציין איך אד בערך.) אד מתחיל לברוח, הוא מהיר למדיי ומצטיין בתמרוני חמיקה. נראה שהוא אימץ לעצמו טריק להעמיד פנים שהוא הולך לפנות לכיוון אחד ואז פונה אל השני. כאשר נתפס, לא קל להכניע אותו. הוא יודע להאבק. הוא לא נלחם, אלה מתאבק כמשחק. אד מאוד מהיר ואתלטי כתופס. אם זאת הוא לא חזק במיוחד. קשה לו להכניע אהורון פנריר. הוא בעיקר מנסה לעקוף את אלאסטור ולהתנגש מולו מאשר להתחיל איתו מאבק אמיתי של כוח. איך אלאסטור במשחק ומי ניצח?

אלאסטור נותן לאד פור ומתחיל לתפוס, הוא מהיר יחסית כלופוס. נראה שהוא נופל בטריק של אד פעם אחת - פעמיים ומאז צופה לאן אד זז, הוא מסתגל אל התנועות שלו וחושב כמוהו, נראה שהוא לא מנסה לתפוס אלא להכשיל את הטרף שלו ומעמדה עליונה לעשות זאת. מצד שני כאשר אלאסטור בורח, הוא לא האתלט הכי חד באצטדיון אבל יש לו כישורים, הוא מנסה לברוח דרך העצים, מקפץ על ענפים וסלעים בנהר אבל מדי פעם מחליק, שובר ענף, מגושם בדרך כלשהי וטקטיקת ההתקפה של אד כתופס עובדת. לבסוף אד יהיה המנצח, בזכות כישרון אתלטי או מגושמות של אלאסטור כבורח או כי הוא פשוט לא משחרר את החיה שבו. אין לדעת.

הוא מתנשף עם לשון בחוץ כלופוס, לוגם מהנהר, משתנה להומיד וניגש לאד, "יפה מאוד, אתה טוב בזה ווילר" הוא צוחק צחוק שמח.

אד לוגם גם הוא מן הנהר בלופוס ואף טובל את פרוותו במים. נראה שהוא נהנה מאוד מן צורת הזאב ומרגיש נוח וטבעי איתה. "תודה רבה לך, אלאסטור. כייף לדעת שיש מישהו טוב לשחק איתו. אשמח לעשות זאת שוב. לא ויתרת לי במקרה, נכון?"

הוא נזרק על עץ בישיבה ונינוח. "זה תלוי בך ההחלטה הזו, בגלל שיכלתי להיות הרבה יותר מהיר, למען האמת אתה ראית זאת כשהגנו על הקאיירן, אבל כאשר אני עושה זאת אני מסכן אותך. החיה שבי לא מספיק מרוסנת ע"י הצד הרוחני שבי, אפילו לא מספיק לחברי הלהקה. אני מניח שזה יחד עם הדרך שבה חונכתי והאמנתי, להיות טורף ולא נטרף גרם לכך שלברוח זה לא משהו שאני טוב בו, אבל כשהגנו על הקאיירן הבנתי שלמהירות ואתלטיקה יש כשרון מעבר למה שעומד מולך אלא כנגד הסביבה. אם אתה מחשיב אחד מן הסיבות האלה כויתור, אז ויתרתי לך ואם אתה חושב כמוני אז לא ויתרתי לך".

"אין זה ויתור." אד פוסק. "זעם נועד לקרבנות, לא למשחקים." הוא אומר ברצינות יתרה הלא אופיינית לו.

הוא מהנהן להסכמה, "סיבה מיוחדת שחיפשת אותי? או לשחק ולהירגע תחת גאיה?" (לא נשמע שהוא ביקורתי או משהו בסגנון, הסקרנות מדברת)

"לשחק, ולהירגע תחת גאיה." אד אומר בחיוך, "אני מכיר אותך הכי פחות מאחיי ללהקה. באתי להעמיד דברים לתיקונם."

"מעולה, אם ככה ספר לי קצת על עצמך, ווילר זה לא שם משפחה ישראלי" הוא שולף תפוח וחותך אותו עם סכין לשניים כשהוא מציע לאד

"אמריקאי." אד אומר ומסרב לתפוח בראשו. "אני מסן פרנסיסקו. Wheeler מן המילה wheel גלגל. המשפחה שלי לפני איזה 200 שנה הכינה גלגלים בוירג'יניה. סבא רבא שלי הרגיש שגלגלים זה לא הייעוד שלו, ויצא למסע לחקור את המערב. המשפחה שלו צחקה עליו, וניסתה לגרום לו לרדת מזה אך הוא היה עיקש. כשמצא שם זהב והתעשר. הוא שינה את שם המשפחה לwiller בתור בדיחה."

הוא צוחק מעט מהשנינות ויאכל את החצי השני שאד לא רצה, "קטע... גם אני אמריקאי או לפחות גדלתי באמריקה כל החיים שלי יותר נכון לומר. גם קומבי אמריקאית!"

"רוב הספט מאמריקה, כמה מארצות אחרות. דרור הוא הגארו הישראלי היחיד מאז נפילת הקיירנים. והוא רק כבר טקס חניכה." אד אומר ונראה סקרן למדיי. "מאיפה אתה בדיוק?"

"נבדה, מהמדבר..." הוא אומר עם צמרמורת קלה שמבהירה שהוא לא נהנה במדבר "נולדתי בנורבגיה, אבל גדלתי מאז היותי תינוק בנבדה"

"וחונכת בידי תיאורג' אוקטנה, אתה אומר? מה שמה? היא חינכה אותך מילדותך?" אד יורה מטח שאלות ותחמושת הסקרנות נראה שלא אוזלת.

"שמו, ג'ונתן, או יונתן איפה שאנחנו עכשיו, יונתן "הלוחש לרוחות", לופוס לאוקטנה. כן הוא חינך אותי מילדות עד אשר עברתי את המבחן שלי. הוא הדבר הכי קרוב שיש לי לקשר דם של משפחה".

"למה הוא אימץ אותך?" אד שואל.

נראה שהמחסומים שהיו לו כשפגשתם אותו לראשונה התרככו עם הזמן כשהוא בקושי מהסס לפני שהוא מספר לו. "הוא הסנדק שלי, חבר להקה לשעבר של אבי ראגנר, אבי קיבל עונש במשפט מהספט שלו על כך ששבר את הליטאני והרג פיאנה בכיר שהיה בעת מבחן למחנך. העונש היה שהוא לא יגדל אותו ולא ייזכה לראות אותו או שהוא ייחשב אוייב לספט על המעשים שלו."
בבירור יש משהו עצוב בקול שלו שהוא מספר את זה.
"איך ההורים שלך? מי חינך אותך?"

"זה נוח לך לדבר על זה?" אד שואל ונראה שלא בטוח כל כך.