11.1.2018 בכניסה לקיירן: כספית+מטיל הספק

(אפשר לשחק את השיחה הפרטית כאן)

שליו מוליך את כספית לחדר שלו שנראה כמו מקדש טיבטי, הוא מסמן לו לשבת על המרבד בזמן שהוא מכבה קטורת שהייתה כבר דלוקה.

"מה תפקידו של הראגאבש באומה" הוא שואל ברוגע תוך כדי שהוא מתיישב מולו.

"למה רק אחד?" שואל כספית חזרה, מתיישב ומוציא קופסא של עוגיות ומציע לראגאבאש שמולו.

שליו מחייך.

"תפרט כמה שנכון לך לפרט"

"אנחנו מורים. למרות רוחם של המורים האחרים. אבל כשאנחנו מורים, אנחנו מראים ורואים שרואים ולא רק מורים כמו מורים שמורים." 'כספית' מנסח את עצמו, מרוצה מהתוצאה.

(ממשיך את השיחה, אם זה כבר לא רלוונטי מבחינתך תרגיש חופשי להפסיק אותה)

"ממי המורה לומד?"

"מכולם!" 'כספית' קופץ אחרי כחצי דקה של מחשבה, "גם מעצמו." הוא מוסיף בשקט.

ליו מחייך חצי חיוך

"מזה אומר להיות מורה?"

"להשקיף,לשקף, ללמד, ללמד, להראות ולהתראות כשצריך אבל גם לא להיראות כשקורא התפקיד, לפקד,לפקוד,להקשיב,להפעיל, ולהראות לתלמיד את הדרך שלו." הוא אומר בקצב כמו מעין ראפ שכזה.

"מעניין.. עוד כמה שאלות ברשותך,
למה מורה צריך לפקד?
אנחנו אומה של לוחמים, אם ראגאבשים הם מורים מה הם עושים בקרב?
האם איי פעם לימדת מישהו משהו? איך עשית את זה?"

"מפקד הוא מורה. ראגאבאשי הוא מורה. אם ראגאבאש הוא אלפא הוא מפקד. כמו שתיאורג' מפקד באומברה ואהורון בקרב. וכל יום אני מלמד את האלפא והבטא. אני מלמד את עצמי. לימדתי את האלפא שלך. לימדתי גורים. אני מלמד אותך בעודי מדבר." הוא אומר.

"מעניין, מה אתה מנסה ללמד אותי כרגע?"

"והנה אתה יודע... או שמא?" הוא שואל, מביט לרגע על הקטורת מבולבל.

"אחד המורים הוותיקים בקיירן ממנו הגעתי נשאל על ידי אחד התלמידים שלו מהי האמת, אותו מורה הצביע על הלונה, התלמיד הנהנן בהבנה והמשיך בדרכו, השנים חלפו, התלמיד הפך למורה, ואחד מתלמידיו שאל אותו מהי האמת, המורה הצעיר הצביע על לונה, בתגובה לכך המורה הזקן לקח מהמורה הצעיר את האצבע איתה הצביע."

שליו מדליק את הכתורת.

"למה הוא עשה את זה?"

"האמת היא סובייקטיבית..." הוא עוצר, מרים את אצבעו ומתקן:"אמורפית..." מוריד את ידו:"משתנה, מרובת פנים ומרובת גופים. האמת היא כוח כשם שהיא כלי קיבול. וכשם שהתשובה שלי נכונה, היא גם שגויה, כי יש עוד סוגי אמת." הוא אומר לאורך 5 דקות, מרים את ידו ויסמן לשליו להמתין ''רגע''.

שליו מחכה ברוגע עד לסיום התשובה.

"כשהמורה הוותיק הצביע על לונה הוא לא התכוון שלונה היא האמת, הוא התכוון שהאצבע שהצביעה אליה היא האמת, המורה הצעיר לא הבין את כוונתו אך בכל זאת העביר את תורתו, ואתה כספית, אני מרגיש שאתה קצת מתנהג כמו המורה הצעיר, חוזר על דברים חכמים ששמעת כדי להישמע חכם, אך בסופו של דבר אין תוכן ואין כוונה אמיתית בדברייך, רק ניסיון להתחכמויות, מעיין שיריון ששמת לעצמך בניסיון למלא את תפקידתך כמורה כשאתה עצמך עוד חסר ידע, האם אני טועה בניתוח שלי את הסיטואציה?"

"כן ולא. אני מאמין במה שאני אומר ונותן מחוכמתי שלי, אבל אני גם חלק מחברה, חונכתי באחת, כמוך, וככזו היא מושרשת בי ומשם אני שואב ידע ובדרכי מבט. אני אשמח ללמוד דרכים חדשות, אבל בסופו של דבר אני עדיין צעיר וחסר נסיון." הוא אומר בשלווה ובחיוך חברותי, זז טיפה פה ושם, מתמקם מחדש.

שליו מחייך.

"יפה.. אני מרגיש שאנחנו מתחילים להוריד את המחסום שאתה שם בינך לבין החברה, לפחות אחד מהם, לאט לאט אוכל ללמוד אותך יותר טוב ולדעת איך להגיש לך עזרה יותר טוב, אני סיימתי לשאול שאלות לבנתיים, האם לך יש שאלות?"

"לא." כספית אומר. הוא נראה ניטרלי.