גרינפינגרס ודראגוש

על גבול הטריטוריה של המעבר הצפוני, נשמעת ייללה.
דראגוש, בהומיד, ג'ינס שחור דהוי, חולצת טי-שירט שחורה, ומעיל עור בנאלי מעט מרופט,
עומד וממתין לתשובה.

בתוך זמן קצר מאוד מגיע רפאל אל הגבול. נראה טיפה מודאג. הוא לבוש בחליפת עסקים שעיניך המנוסה מבחינה כי מסתירה שחפ"ץ. יש על גבו תיק טיולים גדול, לא מתאים אסטטית לשאר תלבושתו. "רפאל גרינפינגרס גולדמן, תאורג' בוגר למהלכי הזכוכית, אלפא למעבר הצפון מערבי הרצה אחרי מקק ושומר האדמות של מקורות הכוח". הוא מסיים את ההצגה במהירות, באודו בוחן את סביבתו של צל חולף. מודאג. לפני שהוא מספיק להציג את עצמו שואל רפאל "הכל בסדר?"

"הכל מעולה" עונה דראגוש בחיוך.
"לא עקבו אחרי, ואין עויינים בשטח, בצורת הומיד או אחרת."
הוא קד קידה קלה, מטה מעט את הראש לחשוף צוואר, ואומר
"דראגוש, צל חולף, אארון צעיר לאדוני הצללים, נעים להכיר."
..
"אני כאן כי אשלין אמרה שאתה הגארו הטוב ביותר לפנות אליו בנושא
פעוט שאני צריך עזרה בו."
הוא נראה הכי נינוח ושליו בעולם, ומחוייך.

רפאל נראה קצת מבולבל. "אם אין מקרה חירום למה יללת?"

"כי אני על גבול הטריטוריה שלכם. ככה נהוג מאיפה שאני מגיע.
להציג את עצמי, להמתין לאישור להכנס, ו.."
הוא מפשפש בכיסיו, ומוציא שקית קטנה עם חומר ירוק.
"ואורח לעולם לא יגיע ללא מתנה."
(ג'ארס סופר איכותי, מבדואים בדרום)
"הבנתי שאתה מגדל. אמרו לי שתעריך את זה."
הוא מחייך, נראה מרוצה.

רפאל מחייך חיוך מנומס, ולוקח את המתנה. "תודה. באמת נחמד להכיר זנים חדשים. וכמובן שצריך להודיע כשאתה רוצה להיכנס אבל... למה לא בפלאפון?"

"רומני. יערות. אתה יודע איך זה עם הכפריים."
הוא מושך בכתפייו וצוחק.
"אז אתה מתכוון להזמין אותי פנימה לכוסית ג'י-אנד-בי,
או שנעמוד כאן כל היום ונדון בחוסר ההשכלה המקומית שלי?"
הוא קורץ, וניכר שהוא משועשע ובמצב רוח טוב.

"ב... בבקשה! כמובן שיש לך רישות להיכנס. אתה תרצה שנשב לעשן במאורה? או שנשב לאכול איפשהו קודם? הטריטוריה מלאה במסעדות". רפאל נראה מובך קצת, אבל חוזר לעצמו בעוד שהוא מדבר. חיוך התואם את שלך מעטר את פניו

"אני.. קצר במשאבים. בארץ פחות מחודש. אבל אם אתה מכיר מקום טוב לסטייקים,
אני אזמין את שלי נע."
הוא מחווה בידו - אחריך, ומתחיל ללכת.

רפאל מחייך חיוך גדול. "כמובן כמובן. אתה אורח! הכל עלי". רפאל מוביל את צל חולף בטריטוריה למסעדה בשם וויטהול. המסעדה ממוקמת על אחד הרחובות המרכזיים של הרצליה פיתוח, והיא עמוסה בשעת צהריים. במקום עצמו מרוהט בעץ גס, עם שולחנות עבים ופינה השמורה לקצביה. רפאל מברך את המארחת שבבירור מכירה אותו, וצועד לביטחון לחדר הפרטי שבסוף המסעדה. בחדר שולחן עגול בו יושבים ואוכלים מספר אנשי עסקים, המחייכים לרפאל ברגע שהוא נכנס. רפאל סוגר את הדלת העבה מאחוריך. "יש לנו אורח היום" הוא מכריז. "מהלהקה הפרוספקטבית של אשלין". כאיש אחד אנשי העסקים מפגיזים אותך במטר של שאלות, ורפאל מנסה להרגיע אותם. "אנחנו רק רוצים לשבת לאכול במקום בו אפשר לדבר" הוא משחיל בין שאלה לשאלה. "לא הבאתי אותו לכאן לראיונות".

דראגוש יהנהן לכולם, יגיד "שלום", ו"תודה", וייתנהג עפי חוקי הנימוס האירופיים.
לאחר שהם יישבו, הוא ימשיך במעט סמול-טוק עד שהסטייק יגיע. הוא מזמין אותו חי, ולא טורח לגעת בסלטים ותוספות מסביב. לאחר שאכלו, אלא אם לגרינפינגרס יש משהו לשאול או להוסיף עד אז, הוא יעבור למצב של "לדבר ביזנס".
"אני אדוצ. אני בארץ חדשה. חסר לי כלי מהותי בתפקוד שלי. אני צריך ללמוד ערבית. אשלין אמרה שאתה הזאב לפנות אליו בעניני רוחות וכאלו. יש לך אולי איזו רוח להכיר לי שתוכל ללמד אותי שפה?".

רפאל מחייך בביטחון ובהתלהבות. "אני מכיר את הרוח המושלמת, ומפגש איתה מתקשר למשהו שחשוב לי לדבר עליו עם כל גארו חדש בספט. מה אתה יודע על עכברים?" הסטייק של רפאל הרבה יותר מבושל משלך, אך בהחלט על הצד הנע. הוא מזמין יין לשולחן, אך הוא עצמו שותה תה שהוא סוחב בתרמוס. הוא יציע לך, ואם תבחר לטעום אותו תגלה משקה בעל טעם של עשבי בר, ודבש בעל איכות פראית. המתיקות שלו חריפה ומרעננת.

מאשר לגיאדו לנאפס את צ'וצ'ו העכבר.

הוא יישמח לטעום מכל משקה שיציעו לו, ויישבח את התה. הוא לא מורגל בטעמים האלו, ומבחינתו כל חויה חדשה היא נקודה נוספת לאוסף המסע שלו.
"עכברים?, בוא נראה.. יצורים של תבונה וזהירות, סגלתניים, חכמים. בהחלט לא אויב שכדאי להמעיט בערכו, וזה אומר הרבה כשזה מגיע מאדוצ. בני ברית שימושיים, ולא הכי פרקטיים כאוכל. קטנים מדי."
לאחר התה, הוא ייטעם גם מהיין.

"במקורות הכוח יש רוח עכבר... מיוחדת. אני מנחש שהיא הגדולה והחזקה ביותר באומברה הקרובה. היא עמוד השדרה של הקיירן ומגיע לה הרבה כבוד".

"אני לא מבין הרבה ברוחות, ועוד פחות מזה ברוחות ישראל. רוב החינוך שלי מבוסס טקטיקות מלחמה קלאסי" - הוא עושה פרצוף מתנצל קצת-" אתה חושב שהיא תסכים לפגוש אותי, ואולי ללמד אותי?"

"ללא ספק. אילו שפות אתה מדבר?"

"רומנית, עברית, שלמדתי מרוח תוכי, ושניים שלושה משפטים בערבית, צרפתית, גרמנית, אנגלית.. שוטטתי באירופה תקופה. יש לי מספיק כדי להגיד שלום-שלום, אבל לא משהו רציני לתחזק שיחה.
בעיקר מה שאדוצ צריך כדי ליצור מגע ראשוני בלי פאדיחות וחוסר כבוד וכאלה."

"אז רומנית. בוא נקווה שהם עוד לא מכירים רומנית". רפאל מסיים את הסטייק שלו, ומחייך. בני הדם שלו עורבים סביבו כמו זאבים של רכילות. "אתה תרצה שנלך עכשיו לקיירן ונבדוק? המשמרת שלי נגמרה גם ככה".

"אני אשמח. תודה."

רפאל מוביל את דראגוש שני רחובות, מטה אל חניון של בניין משרדים. רפאל מדבר עם השומר, ובמהרה הם יוצאים עם נהג לכיוון הקיירן "אז צל חולף, מה הרושם שלך מהארץ?"

"מקום קטן, ורסטילי. חסר לי יערות. לא החורשים הקטנים שיש כאן. יער של ממש. אלפי דונם של עצים והרים. חוצמזה? פוטנציאל אדיר. 100 שנה ללא גארו אומר שעם קצת רצון טוב,
אפשר להרים כאן ארץ גאיה לתפארת. כבוד ותהילת עולם וכל הג'אז הזה.."
הוא חושב קצת על המשפט האחרון שאמר.
"אני משער שזה ייקח דור או שניים. אם אני צריך לסכם במילה אחת - אוסטרליה.
בשלוש מילים זה יהיה - יהלום לא מלוטש."

"אוסטרליה זה קרוב. זו אולי הארץ המתולעת ביותר ששמעתי עליה. אולי תימן טיפה יותר. אם זה מצב הארץ, מה יש לך לחפש כאן?"

"אוסטרליה, כי לפי מה שאמרו לי, ישראל זה המקום ששולחים אליו את כל הגארו שלא רוצים.
מה אני עושה כאן? בגדול, רצתי לאורכה ורוחבה של אירופה. הרוח לוחשת לי להגיד 'טיול אחרי צבא', למרות שהקונטקסט של זה לא ממש ברור לי.
התכנון הוא ללמוד קצת על עצמי, וגארו אחרים, לצבור מעט ידע ותהילה,
ולחזור להקים להקה משלי ביערות רומניה.
איפשהו בגאורגיה נתקלתי באשלין במקרה. כשהיא אמרה 100 שנה ללא גארו..
משהו בתוכי נדלק.
זה מקום בתולי. חדש. הזדמנות כנה לעשות משהו שאשכרה משנה משהו. להיות מישהו.
לא שלהרוג תולע באירופה זה רע.. גאיה יודעת שיש כמה פומורים שלא יישכחו את השם שלי.
אבל.. הכל שם כבר מאורגן. כמו זורם מעצמו. קין רצים במעגל סביב הזנב של עצמם.
נצחון פה, הפסד שם, זעם וקונפליקטים פנימיים.
כאן הכל.. חדש. לא עוד בורג במערכת. לא עוד קווצת שיער בפרווה."
הוא נסחף, ונראה שששוקע מעט. לבסוף הוא פוטר אנחה.
"זה נשמע הגיוני בכלל, מה שאני מנסה להגיד?"

רפאל נראה כאילו הוא מבין מאוד. הבעת פניו כאובה. "ככה דיברתי כשהגעתי לכאן".