מפגש בין עצים. היום בצהרים בקיירן

ראד נשען על עץ הקיירן בצורת הומיד, נראה מרוכז במשהו, סוג של מדיטציה אולי? אך עם עיניים פתוחות כמקשיב למשהו בעודו מיזיק חליל חצי מגולף ומלטף אותו בחצי תשומת לב עם הבוהן

כששרשראות מנופצות צועדת בסביבה הוא מרים ראשו ומחייך לעברה וצועד צעד קדימה לכוונה כך שלא ישען יותר על העץ

היא נעצרת, מחייכת ואז נראית נבוכה מעט. "טוב, זה הולך לקרות הרבה אז אני מתנצלת מראש - אני לא זוכרת איך קוראים לך, רק שאתה אלפא של להקה. ואני לא בטוחה שהצכתי את עצמי כמו שצריך בפעם האחרונה שהיינו באותו איזור, אז נעים מאוד, דימפנה אוקונור, שלשלאות מנופצות. פילודוקס צעירה לפיאנה, נצר לאגרוף הנוקם של גאיה, אהרון מחנך לפיאנה, נושא קלייב שיר המוות, מדם המלך הגבוה של אירלנד." היא מושיטה יד ללחיצה.

הוא מחייך ומושיט יד ללחיצה, ונראה מבין בנושא השמות ''שלום, אני ראד, דם ועפר, תאורג בוגר לנוודים הדוממים, אבל ונד לגבי עניין השמות ''שלום, אני ראד, דם ועפר, תאורג בוגר לנוודים הדוממים, אלפא ללהקת אש הצפון הרצים אחר הנורנס לדם חרטומי קם ונצר לשמיים ללא גבול, תאורג מחנך וסוגר מעגלי קדם - אני שמח לראות גארו נוספת במעמד של כוח במחוזותינו, יש מעט מידי מכן'' הוא מחייך חיוך שיש בו כבוד ''אני גם יודע שאת אלפא ללהקה אך לא ציינת את שמה ואת הטוטם או ... טריטוריה?'' המילה האחרונה היא בפרוש שאלה
ולא ציינתי, ראד לובש מכנס בד, חולצת אריג ונעלי עור שחורים כולם,
עמידתו זקופה ויש מבטא מזרחי מעט בקולו

תיאור המוצא והמורשת של דם ואפר מרשים אותה בבירור, ואז היא מסמיקה קלות ומגלגלת עיניים השמיימה. "בסוף זה יבוא טבעי. אני מקווה. אלפא ללהקת נווה מדבר הרצה אחרי רוח החלוץ. עדיין לא טיהרנו לנו טריטוריה, אבל אנחנו מקווים לטפל בזה השבוע. איפה הטריטוריה שלכם?"

"מבצער יחיעם" הוא אומר ונראה מתרשם מהבחירה בחלוץ "מקום שלפני שבע מאות שנה ישבה בו להקה של בכירים, אחד מהם ואלפא היה פיאנה גליארד" צער נסויים חולף בפניו "סופם הוא .. מר אך רוח הנחש של הבטא שלהם נשארה מאחור, תולעה ואז טוהרה אחר מספר חודשים על ידי - אז יש גם דברים טובים במכלול הדברים" והוא קצת מחייך "מהיכן את ואחיותיך ללהקה הגעתן,"

הוא מר נאמר בזמן הווה כך נראה ובהדגש

"אנחנו - זכריני ואני מספט ההר הנוצץ באירלנד, הפסקת חשמל - טוב, אותה אתה מכיר - צל חולף מרומניה, נקודת גישה אמריקאי. עירוב תרבויות כזה. מה שקוראים בישראל - כור היתוך?" היא נשמעת משועשעת אבל גם מרוצה מזה. "ורגע, צעד אחורה - בהסוף של להקה מלפני 700 שנה עדיין מר? הם כלואים שם?"

הוא נד לשלילה "האלפא וארבעת הגארו שרצו אחריו נפלו ונבלעו בתוך ... יצור באביס ו להבנתי עדיין לא התגחגלו - הם עדיין שם - אני מברר בזמן זה עוד מידע עליהם. הצלחתי חקרוא לצל וזכרון של אחד אך הם לכודים בעומק באומברה"

העיניים שלה מתרחבות ואז מצטמצמות. "עדיין לא התגלגלו? 700 שנה? גאיה שתשמור." היד שלה זזה בתנועה שנראית כמעט לא רצונית לכיוון החזה שלה ונראה שהיא עוצרת את עצמה ומשנה את הכיוון כדי לתפוס תלוי שנראה עשוי מקרן של אייל ותלוי לה על הצוואר. "בהצלחה עם לשחרר אותם, זו מלאכה ראויה ונחוצה. יש קו דם שבוודאי ישמח לקבל את הרוחות שלהם בחזרה."

הוא נד ונראה קודר משהו ''הם... הכינו פטיש רב עוצמה בשם האש הנצחית שנועדה למנוע מהגעתו של תולע מאוד גדול לאדמות בצפון כך שאפילו היום אפשר להבחין בתביעות הידיים שלהם. '' ואחרי מחשבה מסוימת אומר ''לאחרנוה קיבלנו חיזיון שמדבר על כוח אפל וגדול שהנבואה אומרת שיכבה את האש'' הוא חורק שיניו ונד בשלילה ''אנחנו מארגנים מידע ובני ברית בחיפוש אחריו ובני בריתו''

"טוב, אם תצטרכו עוד תגבורת...אנחנו כאן עכשיו ובאנו לעזור במאמץ לטהר את ישראל. נשמע כאילו זה חלק די משמעותי במאמץ הזה, אז דבר איתנו, נראה אם אנחנו יכולים לעזור?"

הוא מהנהן "תודה, נפנה וכך אתם מוזמנים, מה גרם לכם להגיע דפקה לכאן מכל המקומות?" הוא תוהה

"כל אחד מסיבותיו. עבורנו זו הייתה החלטה של הבכירים וכמה רוחות בספט שלנו, שהגיעו למסקנה שהגיע הזמן לשלוח עזרה לכאן. זה...מאוד רחוק ולא ממוסד. מקום טוב לעשות דברים קצת אחרת." המבט שלה הופך למחושב יותר ורציני יותר. "עד עכשיו, הספט כאן...לא מתנהל בצורה דומה לזו שאני מכירה. אבל בסיס ההשוואה שלי מוגבל."

הקפצה

''באיזו צורה שונה ממה שהכרת הוא שונה'' ראד שואל בסקרנות ניטאלית

"להקה שלמה קראה תיגר על האלפא והוא לא השאיר את כולכם חבולים ומדממים על האדמה." הטון שלה נייטרלי גם, אבל מתחתיו יש סוג של חוסר אמונה. "זה שהדבר הראשון קרה זה מספיק נדיר, אבל מה שקרה אחרי היה...אולי ייחודי לכאן? אולי פחות ייחודי משאני חושבת, לא חוויתי הרבה ספטים." נראה שהיא רוצה לשאול עוד אבל עוצרת את עצמה.

הוא מושך בכתפיו ונושף ארוכות ואז אומר ''הבקע קיים, אם היה רק מכניע לא היה מטפל בבקע - יש הרבה דרכים להראות חוזק כמו גם חולשה'' הוא מביט בה ''מה עוד רצית לשאול?'' אחר כמה רגעים

"אה, אני חושבת שהדרך שבה העניין נפתר הראתה הרבה כוח של האלפא. יש עוצמה גם בחמלה ובפיוס, לא רק במכות." היא מהססת לעוד רגע ואז חורשת קדימה כאילו היא לא רוצה לאבד את האומץ לשאול. "הבקע עוד קיים גם עכשיו, לא? כלומר - אני מנסה להבין מה עבר לכם בראש, ולא יודעת מספיק על הספט כדי להבין לבד. יש כל מיני מתחים מעל ומתחת לפני השטח שאני ארצה להבין יותר טוב, כי אנחנו מקווים להצטרף לספט וטוב לדעת למה אנחנו נכנסים פה."

ראד מהנהן ''כן, לכן אמרתי שלהרביץ לא דפקה היה עושה משיג את שהיה מייחל לו.
הבקע? אני מאמין שחוסר האמון עדיין קיים במידה מסוימת. כן... לפעמים יש קוצר רוח מסוים למולד - ומכאן גם הבקע שהגיע''

"זה רק על החוסר סבלנות שלו כלפי ראגאבשים?"

''זה לא רק אך בעיקר''

"וזו מספיק סיבה לקרוא תיגר עליו כאלפא ספט? כלומר...אתה רוצה להוביל את הספט הזה? אתה רוצה שמישהו בלהקה שלך יוביל את הספט הזה?" היא נראית כאילו עצם השאלה לא נוח לה. "אני לא מתכוונת להשמע חסרת כבוד, ריה - אבל...זה מוזר לי. זו דרך התנהלות שאני לא מבינה."