קולקי ודראגוש בקיירן, ה28.1

בבוקר, קולקי נמצאת בבקתה שבמרכז הקיירן ומכינה תה. היא לבושה בסוודר ומכנס שחור מחמם למראה, מתחת לפונצ'ו הצבעוני שלה. שערה החום והחלק נופל מעט על פניה. מידי פעם, היא מרימה את מבטה הצהוב אל הפתח, למקרה שיופיעו אורחים.

היא תשמע כחכוח בגרון, ובפתח יהיה דראגוש.
"בוקר טוב" הוא יגיד, נשען על המפתן, מחייך אליה.

היא מסתובבת אליו. לא נראית מופתעת מנוכחותו, אך כן ביישנית.
"שלום." היא משיבה חלושות, ומנופפת נפנוף קטן. "תרצה תה?"

"אני יותר גארו של קפה, תודה. אבל אני אשמח להמשיך את השיחה שהתחלנו במוט, אם זה בסדר מצידך כמובן."

"אני יודעת להכין גם קפה." היא אומרת, מעט נבוכה, ואולי לא לחלוטין בטוחה בהכרזה.

"אם כך, אני אשמח!" הוא מוציא שקית חומה קטנה מאחד הכיסים ומגיש לה אותה.
קפה אסלי מקומי עם ריח הל.

היא לוקחת את השקית מעט בבלבול, מרחרחת אותה ונרתעת קצת מן הריח החזק. היא לא נראית בטוחה מה לעשות בה.
"זה... אה... קפה?"

"כן. מרתיחים מים, שמים 2 כפיות, נותנים לזה להתבשל.
כשזה מוכן, מעבירים לכוס, ושמים סוכר מעל.
אם להיות מדוייק, זה קפה מקומי עם תבלין בשם 'הל'. סתם משהו שאני אוהב.
האף שלי רגיש יחסית, וזה סוג של מכסה על הרבה ריחות מסביב.
עוזר לי להרגע."
הוא מדבר רגוע, ובחיוך.

"אני מבינה." קולקי אומרת בחיוך קטן, ומסתובבת להתחיל להכין את הקפה. "גם העיניים שלי רגישות."
נראה שהיא קצת אבודה בכל הנוגע לשימוש בסיר, ומסתבכת לרגעים ארוכים עם הכיריים לפני שהיא מצליחה להדליק להבה. מה שכן, תנועותיה מאוד איטיות וזהירות, מה שמונע את רוב הנזק הסביבתי.
לוקחת לה רק שנייה להיזכר לכבות את הגז מהלהבות שהיא לא משתמשת בהן.

"אז.. אמרת לי שבורכת ע"י נחש. מאיפה שאני מגיע ברכות כאלו נדירות, יחסית.
לרוב הן באות עם עוד יכולות, וגורל שתוכנן לגדולות. אני משער שהוא ראה בך המון פוטנציאל.
זה יהיה בסדר אם אני אבקש לשמוע את הסיפור?"
הוא מדבר אליה כאל שווה, שומר על מידת קול נלהבת, אבל לא לוחצת.

"זה בסדר לבקש... אבל אין לי הרבה מה לספר. אני עוד צריכה לגלות בעצמי את התשובות לרוב הדברים האלה." היא משיבה בקול שקט בעודה צופה בקפה מתבשל.
"איך יודעים כשזה מוכן?"

"רגע לפני שגולש, מורידים."
הוא נראה משועשע.
"אני לא יודע איך עובדים כאן דברים עם גורים, מחנכים, ובכלל.. הארץ הזאת, והספט הזה,
מוזרים לי. אבל אם יש משהו שאוכל לעזור לך איתו, אני אשמח."

"זה עובד אחרת, במקום ממנו באת?" הגורה שואלת בסקרנות. מבטה נעוץ בעוצמה בקפה, ממתין בסבלנות דרוכה לכמעט-גלישה.

"חד משמעית. הספט שממנו הגעתי הוא ספט עתיק. ישן. מסורות מושרשות בו, לטוב ולרע, היררכיה ברורה, מקומו של כל גארו ברור וידוע. כאן מרגיש כמו המערב הפרוע. אוסטרליה.
מטיס שהיא אלפא, וורדר שמשתמש בלהקה אחרת, לופוסים שמדברים, קני ספירלה, ערפדים, מאגים.. וכל זה על שטח של פחות מיער אירופאי ממוצע."
זה לא נאמר בביקורתיות או משהו רע, אם כבר, נראה שזה בעיקר מבלבל אותו. תמוהה.
"לא שיש לי בעיה עם זה" - הוא ממהר להוסיף - "זה פשוט.. שונה. חדש."

היא מהנהנת בהזדהות.
"גם מאיפה שאני הגעתי היה מאוד שונה. מאיפה אתה באת? איך היו שם מטיסים, או גורים ומחנכים?"

"במקור? מרומניה. מאיפה את?"

"ניו מקסיקו."

"וואו. רחוק. מה מביא אותך כל הדרך אל הפינה שכוחת גאיה הזאת?"

"ריה. ומטוס." היא משיבה. "איפה זה רומניה? זה רחוק?"

הוא מחייך. "אם לא נעים לך לדבר על משהו, או שאת לא רוצה, זה בסדר. בתור אדון צללים, אני הראשון שיבין את הצורך של גארו בשמירה עם פרטיות. הקפה כמעט מוכן לדעתי. שנמזוג כוס ונצא החוצה? אני מת לסיגריה.."

היא מהנהנת, מורידה את הסיר מהכיריים ומוזגת ממנו מאוד מאוד בזהירות לספל.
"יש דברים שאני לא רוצה לדבר עליהם. אני דם לאוקטנה." היא אומרת, בשקט ובפשטות. "אבל לא נדמה לי שזה אחד מהם. לא התכוונתי להסתיר מידע."
היא מוסיפה קצת סוכר לכוס, על פי הוראותיו, ומגישה אותו לצל חולף.
"נשלחתי לישראל להתחנך על ידי ריה גרינפינגרס. סבי ראה שזהו הדבר הנכון."

"סבא שלך נשמע אדם חכם, כראוי לדם אוקטנה. יש המון ללמוד בארץ הזאת, דווקא בגלל שהיא כל כך.. צעירה. מגוון של רוחות מוזרות ומעניינות."
הוא ידליק סיגריה, ואחרי שתיים שלוש נשיפות ייראה נינוח יותר.
"אמרת שגם אצלכם היה שונה. למה התכוונת?"

קולקי מביטה בסקרנות בסיגריה. כאשר העשן מגיע אליה, היא מרחרחת אותו בסקרנות דומה.
"סבי חכם מאוד." היא אומרת, יחסית בנינוחות, ומשתעלת. "אני לא מתיימרת להבין את המניעים שלו, אבל-" שיעול. "הארץ הזאת מעניינת מאוד עד כה. היא שונה מהטריטוריה של משפחתי בכל מובן אפשרי. חוץ מהאיזור-" שיעול. "שמסביב למצדה. שם די דומה."

הוא מביט בה, בסיגריה, בה, ומכבה את הסיגריה.
"את בטח צודקת.. הרגל מגונה. אני צריך להפטר ממנו."
"אני מתגעגע לייערות אמיתיים.. נראה שרוב המקום כאן הוא או עירוני, או מדבר. שזה שינוי מעניין, אבל עדיין."

קולקי מקמטת את מצחה כשהוא מכבה את הסיגריה.
"לא התכוונתי להפריע לך..." היא ממלמלת. "איך נראים יערות אמיתיים?"