נחש עם כתר פרחים? קולקי ניגשת לאסלן בקיירן ב3.3

קולקי לבושה בסוודר אדום, מכנסי ג'ינס שחורים וסניקרס בורדו. השיער מאחורי האוזן והפנים מאופרות בטוב טעם- קצת עיפרון, קצת אייליינר, וקונסילר בקטנה. היא מחפשת את אסלן ברחבי הקיירן, בשעת בוקר מוקדמת.

הוא מלמד את זכריני, דם ואפר ואת בלב שלם. הם יסיימו בצהריים.

אחלה. היא הולכת בינתיים לטפל במזבחות, והיא תחזור כשהם יסיימו.

אסלן לא שם! אויה. כן יש צליל של משהו שורט מתכת מכיוון החלק המערבי של הbawn

קולקי מתגנבת אל מקור הצליל בסקרנות ודממה מוחלטת.

יש שם אסלן. הוא יושב לו, מגרד סלע אדום קטן על סלע אפור גדול, ואוסף את האבקה לקערה.

היא מתיישבת בסמוך אליו, מביטה בו בסקרנות.

"היי היי!" הוא מכריז, עוזב את האבן ומנגב את מצחו המיוזע.

"היי." היא מברכת בחיוך. "מה אתה עושה?"

"מגרר את הסלע." הוא מציין, מחווה על עבודתו: "הוא עשיר בFerrum, ברזל גולמי." הוא מסביר: "אני מכין משהו."

עיניה נוצצות.
"בסלע יש ברזל? מה אתה מכין?"

"כן. כמעט בכל האבנים יש ברזל. בסלעים אדומים מסויימים," הוא מנופף באבן לדוגמא: "יש יותר. לכן הן אדומות - הברזל בהן התחמצן." הוא מסביר. "תגידי, את יודעת טקס טיהור?" הוא שואל.

היא מהנהנת. "מה אתה מכין?"

"משהו. כשיגיע הזמן ידעו - לא קודם." הוא אומר בנחרצות. "תוכלי לטהר את מה שבקערה?" הוא מבקש ממנה, מחווה לקערה הקטנה המלאה באבקת הברזל.

היא מתלבטת לרגע, אך לבסוף מחליטה לקבל את תשובתו, גם אם בחוסר חשק. היא מתקרבת לבחון את תוכן הקערה היטב.
"בטח. אבל... האם אתה לא יודע את טקס הטיהור?"

"אני יודע, אבל אני רוצה לראות איך את עושה אותו. אחר כך אני אראה לך איך אני עושה. טוב?" הוא מציע.

היא מהנהנת.
"בסדר, אם ככה. תניח את הקערה על האדמה בבקשה."
בהנחה והוא יעשה זאת, היא תסמן מעגל בחול, ותדליק מדורה מאוד בזריזות ומאוד במיומנות.

הוא יעשה כפי שביקשה. יקח צעד אחורה, ויתן לה לטקס, אור המדורה משתקף בעיניו.

לאט וביסודיות, קולקי מסמנת עוד כמה סימנים על האדמה, ביניהם גליפים של 'טיהור' 'שמש' ו'אש' שיוצרים ביחד מעגל כמעט מנדלי. היא זורקת תערובת של צמחים יבשים למחצה אל תוך המדורה, ועשן סמיך וריחני ממלא את האוויר, אופף את הקערה, ואת הגורים, כמעט לחלוטין.
קולה של קולקי בוקע בקושי מבעד לעשן תחילה, אך הוא הולך ומתגבר, עד שהוא כמעט מגיע לטון... נורמלי. היא שרה שיר בעל צליל שבטי, בטופי. אסלן כנראה מצליח להבין שמשמעותו דומה, פחות או יותר, לזאת:
עידן האפלה בא אל קיצו,
שחק מתלקח.
נוסי עלטה, החמה זורחת
הימלטי מפני אש ועשן

הוא יושב וממתין, ממצמץ בעיניו נוכח האשן ומתאמץ לא להשתעל כדי לא להפריע לטקס.

לאחר כמה שניות, העשן שוקע ומתפזר. קולקי, מעט סמוקה, ניגשת להביט בקערה.

ברזל! וקצת ג'יפה מאופכת

מבטה עולה בקושי לאסלן. היא נראית מבוישת וחסרת ביטחון קלות אחרי השיר, והכל.

"תודה רבה." הוא אומר עם חיוך. "תורי." הוא נאנח וקם.
אסלן צועד כמה מטרים לעץ, מגרד ממנו טחב. הוא שולח יד לכיוון המדורה, והאפר שבתחתיתה שולף במהירות חופן אפר. הוא זורק את השניים לקערה עם אבנים אדומות, ממלא במים, ומתחיל לבחוש באצבעו בעוד התערובת מתערבלת ומערפלת את תוכן הקערה. אחרי חצי דקה הוא מתווה באצבע הרטובה כמה קווים באוויר שמציירים רונות קטנות וזוהרות בגוון כתמתם חלוש, בעודו אומר מילים בשפה גרונית וכבדה. הוא מחזיק את הקערה בשתי ידיו ומערבלה בכוח. ואז מניח אותה בשקט על הרצפה. ממתין. התערובת של האפר והטחב שוקעת, והוא מביט מרוצה על האבנים שבקערה.

קולקי מביטה בתהליך בסקרנות רבה. כשהוא מסיים, היא מתקרבת לרחרח את הקערה.
"אני חושבת שזה מאוד מאוד נקי."