19.4 בבוקר- תמרות עשן ולב פלדה

בבוקר לאחר המוט רואהן מסתובבת בקיירן. היא עדיין לבושה בבגדים השחורים מהמוט, ועולה ממנה ריח של קפה ותפוזים שכמעט ממסכים לחלוטין ריח לא נעים של זיעה. העיניים שלה משנות צבעים לפי ארבעת האלמנטים (מים אדמה אש ואויר).

היא מוצאת את תמרות עשן, שגם הוא עדיין בבגדיו המאווררים מהמוט. הוא נודף ריח חריף של עשן ואלכוהול.
הוא בוחן אותה בסקרנות ומברך "בוקר נפלא ומרענן, לב פלדה. מה שלומך?"

היא חושבת לרגע לפני שהיא עונה. "בסדר אני מניחה, איך אתה?"

"מצוין, תראי איזה יום, הציפורים מצייצות והאלכוהול נשפך לגרוני כמו המים שבמפלי גלנוויל המרהיבים.
חושיי מתריעים לי שמשהו חריג בך. הריח והמראה שלך שונה. למה?"

כשרואהן שומעת את התשובה שלו היא מחייכת חיוך קטן שלא מגיע לעיניה. "קשר לרוחות מסויימות, אני עוד לומדת על זה."

"אההה... מורשת רוחות, כמובן.
אז עם איזו רוח שכבת? או שעשית את זה דרך עסקאות?"

רואהן מאדימה במבוכה. "עסקה אני חושבת, עוד לא בטוחה"

"מעניין, את יודעת אילו רוחות?"

"סיפור ארוך, אספר כשיהיה לי סיפור שלם יותר"

"אין צורך שסיפור יהיה שלם.
אפילו אני, גאליארד בוגר לפיאנה, מעולם לא סיפרתי סיפור שלם.
האם ציינת את אורך ציפורניי הגיבור? האם ציינת את העובדה שתחתוניו לא הוחלפו ימים שלושה מכיוון שעסק בציד?
סיפור שלם הוא חלום, לא מציאות."

רואהן מחייכת חיוך רחב "ועדיין, הסיפור הזה יחכה. אז, למה הגעת למדינה הזאת?"

"טוב, תתחמקי מסיפור לב פלדה, אני סומך עלייך שיש לך סיבה טובה.
הגעתי כי לכאן פיבי הנחתה אותי, ומי אני שאתווכח עם הירח? ניסית פעם להתווכח עם הירח?"

"כמעט תקפתי לונארים בפרנזי, נחשב?"

"תלוי איזה לונארים ולמה, למה תקפת אותם?"

"הם התייחסו רע אל לונאר אחר" היא אומרת, מושכת בכתפיה. "למזלי השתלטו עלי ומנעו את הנזק"

"האם הייתה להם סיבה טובה?"

"לא מספיק טובה."

"אם גארו ירביצו לראגאבאש כי הוא ראגאבאש, תרביצי להם?"

הפנים של רואהן מקדירות, והיא ממצמצת מהר לסלק דמעות.
"איך זה קשור?"

"מדוע את מסתירה את דמעותייך, לב פלדה?"

"צריך להמשיך לחיות ולא להתמקד בכאב, לא כך?"

"לא. צריך להמשיך לחיות ולקבל את הכאב.
שלא תעזי להסתיר את דמעותייך, את יכולה לומר שליבך הוא לב פלדה אך אני? ליבי רך כספוג, ספרי לי את מכאובייך ותקלי על ליבך הדואב."
הוא פותח את ידיו, כהכנה לחיבוק עוטף

"חודש קשה, איבדתי הרבה" היא אומרת בקצרה.

"את מי איבדת, לב פלדה?"

"משפחה, חבר להקה, חברי ספט. כבר בכיתי עליהם"