10.5 הפסקת עישון

בשבת אחר הצהריים ניתן למצוא זאבה רובצת לה תחת עץ באומברת הקיירן.
הזאבה קטנה יחסית, עם פרווה אפרפרה-חומה גנרית שמעידה על היעדר מוחלט של טוהר דם כלשהו. על גבה יש צלקת גדולה - חמישה פסים סגולים אלכסוניים. הצורה מזכירה צלקת טפרים, אבל בבירור מדובר במשהו אחר.
בנוסף לצלקת הישנה, היא פצועה - נראה שצדה הימני שוסף על ידי טפרי קרינוס, ושהפציעה בשלבים ראשוניים מאוד של החלמה.

תמרות עשן מגיע אל הקאיירן, נבדק כראוי ונכנס.
הוא אנושי עד מאוד, לבוש בחצאית שלו שתואמת את היום החם הזה וחולצה אדומה מכופתרת שלא מכופתרת עד הסוף, חם לו.

לצד גופו תלוי הבקבוק שלו, הוא מגיע אל הזאבה ובוחן את פציעתה. "מה שלומך?"

"יותר טוב. משתפר." הזאבה עונה בלי לזוז ממקום מרבצה.

"ספירלה?"

"אלפא בפרנזי." הזאבה עונה. לא נראה שהיא מתרגשת מזה.

הוא נראה מעט מזועזע.
"ה... האלפא שלך עשתה לך את זה?
הילד שלך בסדר?"

"לא אשמתה. מצאנו אבן רעה. נותנת הרבה זעם. גור בסדר."

הוא עדיין נראה מעט מזועזע.
"מחלים לאט, אין לך בלהקה מישהו שירפא את זה?"

"זכריני מרפאת, אבל ריפאה אלפא, ריפאה סולנום, לא יכולה יותר עכשיו."

"אני יכול לעזור איכשהו?"
הוא מתחיל להגיש לה את הבקבוק ואז מהסס.
"אלכוהול לכאב?"

היא מרחרחת את הבקבוק. "מה זה?"

"וויסקי אל תדאגי הוא לא רציני.
60 אחוז בערך."

"רגיל?" הזאבה שואלת.

הוא נראה מעט נעלב.
"לא הייתי קורא לו רגיל, אבל הוא לא מוער או משהו."
(אני אבצע וידוי ב100 אחוז ואם יתברר שטעיתי נרטקן את ההצעה)

"רגיל מותר, מוער לא. לא טוב לגור." היא מסבירה.

"אני יודע, כמו שאמרתי זה לא מוער.
את רוצה?"

"כן. תודה."

הוא מגיש לה.
הוויסקי חזק ומתקתק, מורגש שהוא יושן בעץ.

הזאבה מרימה את ראשה ומרוקנת כמות נכבדת מהמשקה בלגימה אחת. "חזק." היא מסכמת את עמדתה - ככל הנראה הצורה הנוכחית שלה פוגמת ביכולתה להנות מהויסקי המשובח. "טוב. תודה."

הוא לוקח את זה ממנה ולוגם כמות נכבדת עד מאוד של וויסקי, דקה תמימה היא צריכה לסבול את קול הלגימות שלו.
"בשמחה, אז מה את עושה כדי להעביר את זמנך? חוץ מלהתרפא?"

"שמרתי קודם. עכשיו כלום."

"לנוח זה חשוב, אבל לשבת לבד? זה לא נעים."
הוא מתיישב לידה, לוקח אבן, ומתחיל לחרוט על האדמה.
"חשבת כבר על שמות לתינוק?"

"חושבת יעל, אם בת. אם בן... אולי סאם. לא יודעת עדיין."

"סאם... זה לא שם מאוד ישראלי."

הזאבה מהנהנת במחווה אנושית לחלוטין. "זה למה לא יודעת. רוצה שם שייך לפה. אבל חושבת אולי - זה שם של אבא שלי." נשמע שהיא חשבה הרבה על הנושא.