20.5.2019, קאיירן, שלשלאות מעושנת

תמרות עשן מגיע אל הקאיירן.
כפות ידיו חרושות בכוויות כסף, שיער ראשו שגם ככה היה קצר נראה דליל וחרוך מעט, ניתן להבחין בכוויות מכוערות במיוחד על פניו ורגליו בתהליכי ריפוי מתקדמים.

דימפנה בקיירן, כנראה שומרת, ונתקלת בו. היא שורקת בהפתעה. "וואו. אני מקווה שהבחור השני נראה הרבה יותר גרוע. מה עבר עליך?"

הוא צוחק.
"כמה פומורים בני בליעל באו לטנף לנו את הטריטוריה. הם לא יצאו ממנה.
ומה שלומך באחר צהריים נאה זה?

"אם אתה הולך בראש מורם אחרי קרב והפומורים לא, אז ניצחת." היא מהנהנת בחיוך. "שלומי לא רע. שומרת, כמו שאתה רואה. "פומורים מסוג זיהום וזבל? הייתה לנו בעיה עם כאלה לפני שבוע ואני חושדת שעוד לא הורדנו את כולם."

"פומורים של זבל? אין לנו כאלה, זו הייתה להקת מטאל.
יש לנו ביינים של זבל בטריטוריה כרגע, אנחנו עדיין חוקרים בנושא.
אמרת שאתם צריכים סיוע, נכון?"

"כן, לטיהור. אני לא יודעת עדיין בדיוק איך זה קרה, אבל זכריני ניסתה לזמן רוח זיקית שתעזור לנו להעלים ראיות אחרי הפרת רעלה, ומשהו כנראה השתבש. הראיות נעלמו - ביחד עם שני ג'יפים וקבוצה של חיילים וכל שאר מה שהיה שם, וזה השאיר זיהום כבד באומברה מחוץ לטריטוריה שלנו." ההבעה שלה משהו בין מבוכה לדאגה. "והרשויות שמו לב. בין זה לכמה גופות שמצאו ביער ולא קשורות אלינו - אני חושדת שזה הפומורים עשו - הקימו לנו חמ"ל צבאי ומשטרתי ממש ליד גבול הטריטוריה. מאוד מעצבן כל העניין."

"האם חקרתם את האזור באומברה? בדקתם מה יש שם?"

"עד כמה שאפשר להתקרב, התקרבנו. זה בערך עיגול, יחסית גדול, וכל כך מזוהם שכל מי שמתקרב אליו מתמוטט, לא רק חוטף זיהום בעצמו. לקח לי שעות לטהר את איילין ואת סולנום אחרי שהם בדקו את זה. אנחנו ראינו פיצוץ מאוד בהיר - לא גדול אבל הבזק אור חזק, הייתי משווה את זה לתיאורים ששמעתי על פצצות זרחן, אפילו על פצצות גרעיניות." היא אומרת בחמיצות מהולה בגועל. "זה השמיד הכל בפיזי, השאיר רק מכתש."

"אני לא יודע איך פצצות זרחן עובדות, אבל אני אשמח לנסות לעזור לכם.
אני לא חושש מהזיהום, הוא אינו משפיע עליי.
אם להתמוטט זו בעיה, קשרו אליי חבל ומשכו אותי אם אתמוטט."

"אתה חסין לזיהום תולע? כי לאיילין ולי יש את היכולת השבטית שלנו לגבי רעלים, אבל לא נראה שזה עזר הרבה. היא אומרת שזה ידרוש לפחות את ארבעתנו ועוד שמונה, אני נוטה לא להתווכח איתה בנושאים האלה. אם אתה רוצה לבוא להסתכל אתה מוזמן כמובן."

"אכן.
יש לי גם את המתנה, היא עזרה לי מאוד כשחנקתי ביילפייר בגופי, אם כי עדיין נשאר זכר לכך.
אני אשמח לעזור לכם אם יש לכם עניין בכך, כמובן."

"אני אעריך את זה מאוד. אבל רגע." המבט שלה נעשה מרוחק ואז היא מהנהנת. "כן, כמובן שאתה מוזמן. אני מסיימת את המשמרת שלי עוד כרבע שעה ונלך."

ואכן, אם הוא לא רוצה להוסיף כלום הם יכולים לרוץ דרומה (או לפתוח גשר ירח בעזרת רחל) לא הרבה אחרי זה.

הוא ימשיך לנהל איתה שיחת חולין עד אז ולסייר איתה.
"כן, וככה למדתי שאם זה מדבר כמו גרביל, מכרסם כמו גרביל, ופרוותי כמו גרביל, זה כנראה מתחזה כי רוב הגרבילים היו בורחים מגארו מזמן.
אז... שנצא?"

היא מחייכת. "מעולם לא פגשתי גרביל או משהו שהתחזה לכזה, אני אזכור את זה לעתיד."

בחורה אחראית, היא מעבירה משמרת בצורה מסודרת, מאפסנת את הרובה שהיה עליה בנשקיה ובעזרת האדיבה של רחל פותחת גשר ירח.

"בוא נגיע מתוך הטריטוריה שלנו, זה יהיה בטוח יותר."

יער יתיר הירוק צבוע בגווני ירוק כהה. עצי הברוש והאורן שולטים בו ביד רמה אך עצים ערומים מעלים ועצים נוספים ניצבים פה ושם - אקליפטוסים, תאנים, אלות, זיתים, שיזפים ושיטים.
הקרקע עצמה זרועת גומפרנות, טגטסים וטורניות הנחות בכרים גדולים שצומחים בר המופרעים מדי פעם בשיחי רותם, פריחתם הצבעונית משווה למקום חזות של ציור נוף ישן.

הבולטות בחיות הן התן הזהוב, הזאב האפור, חזירי הבר, הצבי והגירית.
ינשופים ותנשמות שולטים בשמי הרקיע, אך אינם היחידים - פשוט הבולטים. במרום שמים עיטים ובזים שולטים ביד רמה, בעוד עורבנים, כרוונים, טריסטמיות וחוברות נשארים לרוב מתחת לקו העצים, חוששים לגורלם.

המחזה באומברה מייצג כראוי את הפיזי בנושא תוואי הצומח והחי. היער ער באופן יחסי בהשוואה לשאר היערות בארץ כמו גם החיות שבו. שרידים של קורים רצים בין העצים, כמו רשת שנקרעה.

(ותודה לאפיק שבדיוק תיאר את זה בשרשור אחר)

תמרות עשן יצטרף.
כשהם יגיעו לטריטוריה הוא יבחן אותה בחיוך.
כשהציפורים מצייצות נראה שהוא מקשיב קשב רב ומחייך, וכשהוא עובר ליד בעלי החיים הוא מתקרב מעט ומצוטט גם להם.
באומברה הוא משתנה ללופוס מיד ומרחרח את האזור בסקרנות תוך הסתכלות סקרנית אחר בעליי החיים שמגיעים.

לאפיק :

הרוחות עצמן עסוקות ברכילות אין סופית, ולהשערתך חצי יער יודע שאתה פה. ציפור טריסטמית (Tristram's Starling) מתיישבת על ענף ליידך ומצייצת במקצב אחיד. אתה מבין את תוכן הציוץ: "תתרבה! תתרבה! תתרבה! תתרבה! תתרבה! תתרבה! תתרבה! תתרבה! תתרבה!..."

"שקט את. הוא אורח, תניחי לו." דימפנה נוזפת בטריסטמית בעדינות ומוסיפה כלפי תמרות עשן, "אני מתנצלת, הן מאוד literal minded וזכריני עשתה איתן עסקה לגבי המספר שלהן בטריטוריה. בכל מקרה, האיזור המזוהם הוא מחוץ לגבול שלנו, בכיוון ההוא."

"הן נפלאות, לא צריכה להתנצל על כך.
חיות אומרות מה שהן חושבות, ואני מת על זה.
הטריטוריה שלכם ערנית וטבעית ומופלאה, הייתי יכול לבלות בה שעות של אושר.
אבל לעניין, בואי נגיע לגוש תולע הזה."
והוא מתחיל ללכת אחריה

היא עוצרת לרגע בבית לאסוף חבל עם נוכחות אומברלית, ומובילה אותו לגבול איפה שבטוח עבורה מבחינת הזיהום.

(ונמתין לאפיק לתיאור)

עוקפים איזור בעל עכביש צייד ששומר על חומת מעטפת קטנה, הצמד ממשיך לו ומגיע למכתש, או לפחות, תמרות עשן מגיע. דימפנה עשרה מטרים ממנו עוצרת עם בחילה קשה בעוד תמרות עשן לא שם לב לכלום.

תמרות עשן שעדיין בהומיד יתקרב עוד כמה מטרים בודדים, לא נראה שהוא הבחין בכך שדימפנה לא לצידו.
הוא ירד על ברך אחת ויבחן את הסביבה, יחפש רוחות בעלי חיים כלשהן.

המכתשון עצמו כשמונה מטרים ממרכז אל קצה, מושלם בצורתו העגולה, אין בתוכו יצור חי, רוח או אחר, במרכזו ניתן להבחין מבחוץ בשתי טביעות נעל צמודות בV

"המקום הזה ריק מחיים, אפילו תולעת לא יצאה לומר שלום."
הוא אומר לשלשלאות מנופצות שלא נמצאת לידו.
כשהוא לא מקבל תגובה הוא מסתובב ומבחין בה מלאת בחילה מאחורה.
"את בסדר?"

היא מנפנפת חזרה תנועה רפה שמנסה לבטא 'הכל סבבה' וכנראה נכשלת, ומסמנת בנפנוף נוסף שהוא עומד במקום שהיא לא יכולה להתקרב אליו. אחרי נסיגה של שניים שלושה צעדים היא מסוגלת לדבר.

"אני לא יכולה להגיע עד שם. זה מאוד...נוכח."

הוא משתנה ללופוס ומסתובב שני סיבובים סביב עצמו.
"עקבות רגליים אורגת."
הוא חוזר אליה ומסמן עם אפו אל החבל, נראה מעט נגעל.