2.7 למה אתה עוד כאן בעצם? (דימפנה וקיאן באיזור הקיירן)

בוקר שלישי, דימפנה בדיוק ירדה משמירה, והנה היא מועדת - כך ממש - על בן דודה היקר.

לא, היא באמת נתקלת בו כי היא לא ראתה אותו. נראה שהיא הולכת חצי ישנה.

צריך 2 ל טנגו התקלות אקראית. קיאן מנמנם לו על הקרקע כלידו בקבוק וויסקי משובח וליד זה חץ שנראה כי נבנה להיות טאלן.

בצורה חסרת חן לחלוטין, דימפנה מועדת עליו ורק תגובה מהירה מונעת ממנה לבדוק את הקרקע עם האף. צליל של עצם נסדקת וקללה חרישית אחר כך, היא משנה צורה ללופוס. "מתנצלת. למה באמצע הדרך?"

"זה קיירן," קיאן אומר בקול של שיכור נרגן שהרגע העירו אותו. "כמה דרך כבר יכולה להיות לעזאזל?!" הוא מתעורר יותר, "מה שלומך אלפה? משהו לשתות?" הוא מציע את הבקבוק החצי מלא.

"מוקדם מדי בבוקר." דימפנה מנערת את עצמה, בוחנת את היכולת שלה לעמוד על כפה שמאל ומשתנה חזרה להומיד. "נראה לי שאני נשארת לישון במגורים, אני לא במצב לרוץ חזרה לטריטוריה. מה נשמע?"

"עובדים על מה שאפשר," קיאן אומר לה ומסתכל על החיצים. "התוכניות שלי סובלות מדחייה מסויימת, אבל עוד שבוע כוכב השביט ייראה חזק ביותר בשמיים. ייתכן וזאת היא הזדמנות."

"יש כוכב שביט? לא שמתי לב." היא מביטה למעלה לשמי הבוקר שלא מכילים שביט בכלל. "איזה תוכניות?"

"אני מעוניין למצוא חן בעיני מוריגן." קיאן משיב לה, "שבוע מהיום ורוחות מוות ימצאו עניין רב יותר בעולמינו על פי דם ואפר."

"מעניין. לא ידעתי שכוכב שביט קשור לזה." היא מתיישבת די בכבדות. "אתה מקווה לעזרה מהמוריגן בעניין עזה? כי דיברנו איתה פעם, היא לא הרוח הכי ידידותית שם בחוץ."

"מתי?" הוא שואל אותה.

"אמ...לפני כמה חודשים? רצינו לשאול אותה משהו לפני הריצה להציל את העורב. אם אני זוכרת נכון היא לא הייתה מאוד מעוניינת לשתף פעולה."

"זה עניין של אופי וגישה אני מניח." קיאן משיב לה, "אני אתאים לה יותר."

"ייתכן מאוד." לא נראה שיש לה רצון או אנרגיה להתווכח. "תגיד לי," היא מעוררת את עצמה תוך ניעור ראש, "אתה מתכנן ריצה לחו"ל בשבועיים הקרובים? כי כדאי שתתכנן."

"אני בוחן את האפשרויות שלי. אני אדע מאוד בקרוב לאן." קיאן משיב לה, "תודה על האזהרה ממקודם, אני מתכווןצלהתחשב בה."

"יופי. נידוי זה טקס ארוך ולא נעים לאף אחד."

"אני לא זונח את העונש שלי. אני דואג לתכנן את היציאה שלי כך שתתאים לעונש ולחובות שיש לי בארץ בעת ובעונה אחת." קיאן מרחיב.

"להזניח חובה אחת כדי לקיים חובה אחרת זה לא אידיאלי. אם אפשר להמנע מזה זה עדיף." היא מהנהנת. "בינתיים, אתה בצפון עם שמש שוקעת או פה סביב הקיירן?"

"בינתיים אני פה." קיאן משיב לה. "נצא לריצה נוספת יחדיו, אם תהיה מוצלחת ואני אוזמן אני אצא צפונה. כעת אני דיי מרושש ומעדיף שהקין ידאגו לעצמם ויתבססו במושבה החדשה במקום לתמוך בי."

"מושבה חדשה? לא שמעתי על זה. בכלל, אשמח אם תספר לי על מצב הקין. תוך כדי הכנת קפה אולי?" היא מסמנת בכיוון הכללי של המגורים.

קיאן גורר את עצמו אחריה. "החלטנו אחרי ההתקפה שהקין יתמקמו בנחשונים. יישוב שקרוב מספיק על מנת שנוכל להגן עליו מהקיירן אך רחוק מספיק עם מספר רב של בני אדם כדי שלא יהיה מטרה בהתקפה."

"וכל הקין שלכם עברו מהטריטוריה לשם?" כשהם מגיעים למגורים דימפנה מוצאת את הספל הכי גדול, שוקלת אותו לרגע ואז לוקחת ספל בגודל רגיל. "אני צריכה לגשת ולבקר אותם, להכיר אותם יותר טוב. ולדבר עם רוהאן לגבי בני הדם בטבריה, גם." היא עושה תנועה של רישום באוויר. "נוסף לרשימת משימות."

קיאן מהנהן לעברה. "חלקם כרגע שומרים בקיירן, אחרים עובדים שכירים אצל NWP. את הקין בטבריה יש להסיר את הרעלה מעיניהם."

"קודם אני רוצה לדעת עליהם יותר. אולי המצב שלהם יהיה טוב ובטוח יותר ללא הסרה של הרעלה. בשביל זה אני אצטרך לראות אותם וכמובן להתייעץ עם כולכם." הקפה שחור משחור והיא שותה אותו ועושה פרצוף. "סוכר. לא הוספתי. איכס, גאיה."

"הגיוני ביותר." קיאן משיב לה, ולאחר מכן לוקח צנצנת סוכר ומציע לדימפנה.

"תודה." היא מוסיפה חצי כפית סוכר, מערבבת במרץ, שותה שוב וחצי מחייכת. "או, יותר טוב. אז, טריטוריה שבטית, בני דם, הכנות ללואנסה, מה עוד ברשימת הדברים שהפיאנה צריכים בטווח הקצר?"