8.8 מוקדם בבוקר ליד הקיירן, מחפשת גרינפינגרז

מתוך הנחה שהוא בדרך כלל שם בבוקר. האם כך הוא?

בבוקר רפאל לא שם בימי ראשון. בני הדם אומרים לך שהוא מגיע בערב

היום יום חמישי...

גם בחמישי

בערב היא לא תהיה, אז היא שולחת הודעה לשאול אם אפשר להרים טלפון.

רפאל שולח לך הודעת טקסט. "הכל בסדר? תתקשרי כשאת פנויה. נדבר חופשי".

היא מתקשרת. "הכל - בסדר, סך הכל. יש לי שאלה מוזרה. הגן שאתה מטפל בו עבור החבר'ה, אני יכולה לאכסן בו כמה עיזים וכמה תרנגולות לאיזה שבועיים?"

"זו אכן בקשה מוזרה. הם צריכים מתחמים מסודרים, אבל עקרונית כן. מדוע יש צורך?"

"גדר מספיקה. ולול לתרנגולות אבל אני יכולה להביא אותו איתי, מה שיש לי די נייד. אני...קצת עזבתי את החצר שלי. עד שאמצא מקום חדש, אני לא רוצה שהחיות יהיו סתם עוד עבודה למי שנשאר שם, זה לא הוגן."

"עזבת... את החצר? מה קרה ל... לאיילין ו... נו זה עם הצמחים?"

"הם שם, הם בסדר. לצמחים שלום." הוא שומע את החיוך בקול שלה. "לא היה מתאים שאני אמשיך איתם. חילוקי דעות אומנותיים, אם אתה רוצה. פרידה ידידותית. אבל אני קצת במצב ביניים ואין סיבה שהעיזים יסבלו בגלל זה. הם ימשיכו להאכיל אותם לכרגע כמובן, אבל אני לא יודעת כמה זמן ייקח לי למצוא סידור אחר ולא רוצה לתקוע אותם עם זה להרבה זמן סתם."

"אני מבין. למיטב הבנתי לסהר יש תוכניות מיידיות לעבור למקום בו חיות משק מהסוג הזה יהיו מאוד מבורכות. את מוזמנת לדבר איתה על הנושא. יש לך תוכניות בנושא קבוצה עתידית לפעול איתה בצוותא?"

"כמה דברים באוויר, שום דבר סגור. אני אראה אולי באמת אם סהר תרצה לתת להן בית זמני. אני לא צופה שזה יהיה המון זמן. לפחות, אני מקווה שלא. אבל זו הייתה בחירה שלי ואני שלמה איתה."

"אני בפארק היום עד מאוחר. אשמח לדבר איתך על הנסיבות".

"אני כנראה יוצאת מחוץ לעיר לקצת, אבל אמצא אותך כשאחזור אם עוד תהיה בסביבה, או מחר מתישהו."

"בסדר גמור. אם את צריכה עזרה או מקום לשים את הראש, גם הפארק וגם הבית שלי זמינים לך. רק דברי איתי קודם".

"המון תודה. אם זה בסדר שנישן בפארק לכמה ימים אני מאוד אעריך את זה."

"זה בסדר. אני חושב שהחדר הפרטי תפוס, אבל חדר השינה הציבורי כמעט ריק".

"הציבורי זה מצוין עבורנו. זה באמת רק לכמה ימים, אם אני לא אצטרף לקבוצה קיימת אני אמצא מקום משלי."

"בסדר גמור. תישארי בטוחה".

"אשתדל, תודה. המשך יום טוב." השיחה מסתיימת.