7.10.19- אני, רובין והאמא הגוססת

לאחר השקיעה, עיוורת לאמת תשוטט ברחבי הקיירן ללא מטרה כלשהי, היא נראת עגומה וכנראה שהיא תתקל במפתח ברגים

תמצא אחד מפתח ברגים מחפש באפו נקודות בהן באדמא חומרים רעילים ומכניס לתוך חבית פלסטיק גדולה וכחולה עליה כתוב בטוש עבה 'אדמה שדורשת טיפול מזוהמת בכימיקלים' ומתחת לזה 'משגיחים ושומר האדמות'

"אתה... לא חייב לעשות את זה, אתה יודע" היא אומרת לו בקול חלש
"אני משגיחה בקיירן- עדיף שאני אעשה את זה"

מפתח ברגים עובד הגוף כאן ומתפקד בדיוק וצייתנות אבל עד שלא דיברת לא ניראה שהוא ממש היה קשוב לסביבה מעבר לפיסת האדמה עליה הוא עובד "התפקיד שלך כרגע הוא לחלק משימות." הוא שותק ולאחר כמה רגעים, אם לא תאמרי כלום יוסיף "יש עבודה רבה לפני שנוכל לנוח"

היא מהנהנת בשקט ועוזרת לו לאסוף את הפסולת שנמצאת על הרצפה. בניגוד אליו היא נראת יחסית מוטרדת מהבלאגן שנגרם.
"אני... עדיין לא מאמינה שמכל חברי להקתי בקרב אני האחת ששרדה... הם היו הרבה יותר חזקים ממני בכל כך הרבה דרכים"

"אני..." מתחיל מםתח ברגים "המח..." הוא אומר משהו אחר ועוצר בשונה מבדרך כלל ניראכ שהוא לא חושב על התשובות שלו ואז הוא משתתק וממשיך לעבוד ואז מהנהן "זה פשוט חרא" הוא אומר לבסוף

אוון מהנהנת וממשיכה להסתכל למטה
״ולשניהם היה כל כל הרבה חזון לגבי רמת הגולן... ואלאסטור היה צריך להוריד את הקללה ממשפחתו. שניהם לוחמים ראויים מאוד
ואני... לי אין הרבה מה להפסיד בהשוואה אליהם.״
היא עוצרת וחונקת את דמעותיה
״שיט.... מה לעזאזל אני אומרת?״

מפתח ברגים תוקע את האת חפירה שלו באדמה ומתיישב כשגבו פונה אל החבית. ניראה שהוא שוקל את זה לרגע ומוודא משהו כשלבסוף הוא שולף קופסאת סיגריות ודוחף סיגריה לפה "טוב" ומצית אותה "הם מתים ואת לא. את תקועה איתנו, החיים." עוד שאיפה הוא לא משחרר את העשן זמן ארוך וכל מה שיש סביבכם זה שקט, וסירחון של עשן הסיגריה, הכימיקלים שבהם השתמשו בטקס שזימן את הרוחות שסביב לקיירן "המוות קל מנוצה, אבל החובה כבדה מהר" מפתח ברגים אומר את המילים במרירות "כל עוד אחד מאיתנו שרד מה שלהם היה להספיק לנו יש לסיים" הוא שוב שואף והפעם משחרר טבעות מאוד לא מושלמות שבוקשי יראו כטבעות "עם להקה כמו שלכם בטח מתו רגועים." רובין שואף ומביט לאוון בעיניים הגוף שלו אומר צער אבל העיניים שלו אומרות שעשוע שחור "עכשיו זה השלב שאת אומרת שאת נכנסת מתחת ונושאת את ההר שהלהקה שלך החליטה לסחוב" הוא מציע "אני כבר שם אז אל תשאירי את מטרופולין עם הזין ביד"

אוון מקשיבה לרובין בקפידות . עינייה עדיין בוהות באדמה ואז היא אומרת בשקט.
״אדם היה האחד עם הסמכות לאמא שלי. למי זה יועבר עכשיו?״

"את סומכת על האלפא החדש שימלא תפקיד שכזה באחריות ובכובד ראש או שאת מאמינה שיש לתת את האחריות למישהו חיצוני חחהקה שלך?"

היא מסתכלת לרגע על רובין במבט מופתע ואז עונה לו
״אני לא רק סמכתי על אדם לגבי זה כי הוא היה האלפא שלי- שמכתי עליו כי הוא אדם וכי אני החשבתי אותו כמו אח.
כרגע לפי תוקף צל מארה הוא האלפא הנוחכי שלנו אבל אינני יודעת אם זה ישאר ככה זמן רב.
אבל אני כן הייתי רוצה שזה יהיה משהו מתוך הלהקה שלי. מתוך הספט יש רק את בלו מון שמכיר את המצב לעומק- אבל גם הוא מאוד מוטה לגבי הנושא... הלוואי שיכולתי לתת לך תשובה יותר פשוטה.״

רובין מסתכל על האופק ומעשן בשקט הוא ניראה עייף ושאין לו רצון לעשות כלום.
"את סומכת על שיקול הדעת של הלהקה שלך? את מאמינה שהם ישימו את האומה ואת הגדילה שלך אל מול עינהם?" הוא אומר לאחר שיסיים לעשן.

היא מהנהנת

"אז ניראב לי שקיבלת את התשובה. אדבר איתם במוט." הוא שותק לרגע
"לא ענית לקריאה שנתתי לך. את נכנסת איתנו מתחת להר שלכם?"

"כן" היא אומרת ברצינות
"אני אגן על ההר הזה עד נשמתי האחרונה"

"מצויין עכשיו את מתחילה את המסע שלך עם הלהקה לגעולת אחינו המתים. אחר כך שאלי את עצמך לאיפה החזון שלכם מוביל. הגיע תורך להתחיל ולהוביל גם כאומגה"

אוון מהנהנת
״נראה לי שלהיות אומגה זה מקום שראוי לי. אדבר על כך עם להקתי״

"אם את מאמינה שמקומך כאלפא או כלא אומגה אל תתני למילים שלי לעצור אותך. קחי מה שמגיע לך"

״אבל אתה צודק... ״ היא עונה לו בעדינות
״אולי התפקיד שלי הוא כן להיות עכשיו אומגה. אינני חושבת שאני יכולה להיות האלפא או אפילו של הלהקה״ היא עונה בצניעות
״ כרגע אני רואה את עצמי כתומכת לא כמנהיגה. ״

"את יודעת שתפקידו של האומגה לא פחות קשה מתפקידו של האלפא בלהקות חזקות נכון?"

״אם אני מבינה נכון אני יודעת שעלי לשים לב לחולשות של האלפא ולדרכים שבהם הם מפספסים משהו. בתקווה זה יעודד אותי לדבר יותר.״

"יותר מזה." הוא נאנח אנחה מעט עייפה ומתיישר מעט "אומגה הוא הסמן האחורי של הלהקה. אם להקה נמדדת בכוח שלה אז יהיה יותר נכון להגיד שלהקה נמדדת על ידי אחרון אחיה. כשמביטים בך חברי ספט, אורחים ואפילו אחייך ללהקה הם צריכים להביט ולהגיד לעצמם 'אם היא האחרונה בלהקה מה זה אומר על השאר?' לא רק בקרב. אלה בחוכמה, במעשים, בביצים שאת לובשת עלייך. אומגה נושא על כתפיו תפקיד קשה, לאכול את כל החרא ולהיות עם הביצים הגדולות בלהקה. לדעת להגיד לכל חבר אחר בלהקה, תתיישר לפחות לרגמה שלי או שאני פאקינג אאכיל אותך חרא. להיות אומגה יכול להיות סימן של חולשה, או סימן לגארו שיודע את מקומו ומעמיד כל סתום בלחץ במקום."

אוון מהנהנת באיטיות לדבריו של רובין.
״נשמע כמו אתגר רציני. אבל אחד שאני רוצה לעמוד בו.״ היא עונה.

מפתח ברגים ניראה לרגע מתלבט ולבסוף מהנהן "אם תצתרכי עזרה תדעי שאת יותר ממוזמנת לשאול אותי בנוגע לדברים"

״ברור שכן רובין. אני מאוד מכבדת אותך״