איילין וצ'ארלס 30.10 קאיירן

צ'ארלס מחפש את איילין בקאיירן כאשר שם לב שהיא בלימודי טקסים, הוא יראה סימן שמחפש לשוחח איתה וימתין שתהיה פנויה, בהפסקה או לאחר סיום הלימודים בפינה שקטה לשיח באזור שמורשה לאורחים.

אילין מבחינה בו, סבר פנייה חמור. היא מהנהנת לעברו בהכרה שהבחינה בו. לאחר זמן מה שאגאתון משחרר את סופרוסין ואיילין לנוח מעט מלימוד הטקס, היא ניגשת אליו. היא נראית עייפה מהלימוד, ומתיישבת על ספסל, מחכה לשערי שמים שיפתח.

"אחר הצהריים טובים זכריני, כיצד עוברים עלייך ימים אלו, כיצד הולכים לימודי הטקס?"

אילין מרימה גבה, בבירור משדרת אמירה של - זה - מה שאתה מדבר איתי עליו? היא מחכה כמה שניות לתת לאפקט לשקוע אצל הגליארד האמפטי, ואז עונה בקול מדוד."הולך טוב אך קשה. זה הטקס הראשון שלמדתי שהוא ברמה כה גבוהה."

הוא מביו לפי המבט שלא מעניין אותה שיח כרגע כלל "מאתגר. זה טוב, ככה משתפרים. על כל מקרה, שוחחתי עם בת דודתך וגם הקדשתי לנושא מחשבה. אני מוכן להתנצל על כך שלא הודעתי מראש על בת לווייתי לאותו הערב וחוסר השקט שהדבר גרם. האם תקבלי את התנצלותי?"

היא מתיישרת, נראה שברגע שהתחיל לדבר את מה שעבורה הם דברי טעם היא יותר קשובה לו. "האם הבנת את הסכנה שהייתה כרוכה במעשה?"

"זו לא תשובה לשאלה ששאלתי אותך" הוא אומר בעודות מנסה להבין למה היא שואלת את זה. "וכן"

"בעוד שהתמצלות חשובה לי, החלק שבאמת דאגתי לגביו, הוא שלא תכיר בסכנה שהייתה מלווה במעשה שלך. שנפרדנו, דיברת כאילו לא לא הכרת בה. ומהשיחה שהיתה לי עם שלשלאות מנופצות שדיברה איתך שוקף לי שעדיין לא הבנת. על כן ההתנצלות ללא ההבנה היתה עבורי ריקה מתוכן. כעט, לפחות לפי דברייך, נראה שההבנה כן השתרשה, ואם אמת היא זו אכן אוכל לכבל את ההתנצלות."

והיא קמה בעייפות מה מהספסל ונעמדת מול שערי שמיים, מוכנה לכבל את ההתנצלות בצורה מכובדת.

"מה את עושה?" הוא שואל ומרים גבה

"אני מחכה להתנצלות. זה לא מכובד לכבל התנצלות כנה בזמן שאני מרוחה על ספסל" היא אומרת כאילו זה מובן מאליו.

"אני מבין" הוא אומר ונעמד גם כן, מביט באיילין, אשר בטון מלא בטחון ומעט אצילות אפשר לומר, הוא אומר "מה שהיה היה, הבה נתקדם למקומות טובים יותר במידה והעתיד יפגיש ביננו שוב" עם האמירה הזו הוא מוריד את כפפת העור מידו הימנית ומושיט אותה קדימה ללחיצה.

היא ממצמצת, מסתכלת על הכפפה באי הבנה "...איפה ההתנצלות?"

נראה שיש לו מה לומר אבל הוא בוחר שזה לא המקום. כתגובה הוא מביט בה, מביט ביד שלה, מביט ביד שלו וממתין.

היא נראית מעוצבנת "אולי תגיד מה אתה רוצה? שאומרים סליחה בדרך כלל טקס מעורב, או לפחות המילים "סליחה": או "אני מתנצל". כרגע אני לא מבינה מה אתה רוצה או מה אתה מנסה לעשות וזה מרגיש כמו זלזול. באת להתנצל או לא?"

"ממממממ" הוא משמיע רעש קל ומהנהן כמבין אותך. "לחיצת ידיים, מחווה מכובדת שמראה הסכמה הדדית. סליחה".

"הסכמה על מה? אחרי שהתנצלת, ואם ההתנצלות תהייה טובה וכנה, יש מקום למחוות האלה ולבניה של מה יבוא אחרי זה. אז מההתחלה לאט וכמו שצריך, על מה אתה מתנצל?"

"לחיצת הידיים מהווה הסכמה הדדית על ההתנצלות והקבלה שלה. היא לא צריכה לבוא אחרי, זהו חלק מהותי מהמנהג. למיטב זכרוני משם משפחתך אשר הצגת במוט את הומידית, האם המנהגים הללו אינם מוכרים לך?"
הוא משאיר מקום לכן או לא לפני שממשיך לתשובה לשאלתה.
"אני לא אוהב לחזור על עצמי, עשי מאמץ להאזין בבקשה. אני מוכן להתנצל על כך שלא הודעתי מראש על בת לווייתי לאותו הערב וחוסר השקט שהדבר גרם. אני מבין את הסכנה שהיתה כרוכה במעשה. סליחה" ידו עדיין מושטת קדימה.

"לא." היא עונה בחדות. "אצלינו שמישהו מתנצל הוא עושה זאת כראוי, עם טקס. אם אינו יודע את הטקס, למרות שהוא גליארד..הוא מתנצל עם מילים פשוטות וברורות. כל ה "האם תוכלי לכבל" במקום פשוט אני מתנצל על כך וכך, וסליחה ללא פירוט של על מה הסליחה, נשמע כמו דרך שראגאבש היה מדבר בשביל להמנע מלהתנצל. אני תאורג. ניסוח סליחות והסכמים עם רוחות זו מנת חלקי, הדרך הרוחנית שבה אנו הגארו מתנהלים זו מנת חלקי. מה שעשית כאן לא עולה בקנה אחד עם מה שראוי בשום צורה."

היא מהנהנת הנהון נוקשה שהסליחה סוף סוף יוצאת מהפה שלו בצורה שמניחה את דעתה, ולוחצת את הייד שלו בצורה נוקשה עוד יותר.

"התנצלותך התכבלה. אין בינינו דם רע. עכשיו אם תסלח לי, אני צריכה ללכת להרביץ למשהו."

נראה שהוא בוחר לא להגיב על דבריה וההשקפה שלה על התהליך. כשהיא לוחצת את ידו, היא מגלה שיהא יותר גדולה וחזקה ממה שאולי ציפתה לו, יחד עם זאת הוא משווה את עוצמת הלחיצה לזו שלה פשוט ומהנהן לדבריה האחרונים בעודו עונד מחדש את כפפתו. "אאחל לך הצלחה בכך".

היא מהנהנת, והולכת לה לשולי הקיירן לחפש איזה תולע חצוף שהעז להתקרב כדי להוציא עליו זעם.