16.11,19- מביטה קדימה ואנדרדוג

מביטה קדימה תצא מזירת הקרב בסביבות עשר בערב. היא לובשת ג׳קט עור, חולצה אפורה גינס מסודר והשיער שלה מגיע עד לגובה כתפייה וכבר לא קלוע בצמה.
הדבר היחיד שנראה בה מוכר הוא הצעיף האדום עם הפרחים הרקומים שלבוש באופן שלא מכסה את הצלקות שהיא קיבלה מהעונש שלה.

אנדרדוג שומר על הקיירן באותה השעה, אוחז ברובה שלו. "מביטה קדימה." הוא יאמר בטון קר ויהנהן, כאשר הוא יפנה ללכת ממנה.

״אנדרדוג. בדיוק חיפשתי אותך אני רציתי לדבר איתך על כמה דברים.״

הוא נעצר על מקומו. הבעתו החתומה מתחלפת לחצי חיוך. "כן? יקירה?" הוא ישאל בטון רגוע.

אוון מהנהנת ומכווינה אותו לאחד מהעצים האהובים עליה. היא תשים את האקדח שלה בholster שהיא שמה בתוך הג׳קט ותשב בישיבה מזרחית.
ברגע שהוא ישב גם היא תגיד
״אני רציתי לדעת קודם כל איך אתה מרגיש? אחרי כל הדברים שקרו במוט וכל זה.״

איך שאני מרגיש זה לא רלוונטי." הוא אומר ומושך בכתפיו.

״למה לא?״

"למה כן?" הוא שואל, ומביט בה בעיניים חודרות.

אוון מסתכלת עליו במבט מונוטוני ורגוע. אבל אם הוא חד אמפתיה הוא ישים לב שהיא לא מרוצה.
״אני הגעתי למסקנה, אנדרדוג. שנינו שונים יותר ממה שחשבתי בהתחלה,״ הטון שלה מאוד מדוייק ומחושב.

"הו?" הוא שואל בפליאה, בבירור מזוייפת. "האירי את עיניי."

אוון נשענת קדימה לאט היא מקרבת את ידה לשלו ״שנינו נפצענו אבל אנחנו מתמודדים עם הכאב שלנו בדרכים שונות... אני מחלימה את הפצעים שלי...״ היא משתנה לגלאברו מהדקת את המגע שלה ושורטת את כף ידו.
״אתה אומר שאתה מרפא אותם אבל אתה באמת משאיר אותם לדמם. ורק עכשיו הבנתי את זה.״

הוא יסתכל על הפצע נוטף הדם שבידו, יביט אל תוך עינייה ובקול הרגוע אך הקר ביותר שלו ישאל: "האם זאת קריאת תיגר?"

היא מורידה את ידה נשענת אחורה ומשתנה חזקה להומיד.
״לא, אין לי אינטרס לקרוא עליך תיגר.
רציתי לדבר איתך על דברים. Nothing more nothing less.״

"הו, את עשית הרבה יותר מאשר לדבר." הוא מכווה על הפצע של ידו. "תתנצלי." הוא אומר בטון קר.

אוון משפילה את ראשה ואומרת בקול רגיש.
״אני מתנצלת על זה שפצעתי אותך כרגע. הגזמתי בדרכי״

"את מתנצלת הרבה ועושה טעויות הרבה." הוא יאמר בטון רגוע. "את בטוחה שאת כבר מוכנה להיות בוגרת באומה?"

אוון מתרוממת ומסתכלת על אנדרדוג עם מבט קריר- עינייה הכהות נראות כמו שמיים קודרים שמתכוננים לסערה.
״ובכל פעם מחדש אני צומחת, לומדת. ומסתגלת. מהלך זכוכית כמוך אמור להעריך את הדברים האלו.
בכנות סוג הדיבור והריסון שהפגנת מזכירים לי את איך שקצה המראה התנהג... יש לך עוד המון מה ללמוד, צעיר.״

הוא פורץ בצחוק כשהיא אומרת את זה. לאחר מכן סוררת שתיקה ארוכה. "הו. אני מבין. אז את משחקת ככה. מאחר ואת לא אומרת את זה, אני אומר. מביטה קדימה, אני קורא עליך תיגר." אנדרדוג אומר ומחייך קלות.

אוון שומרת על פוקר פייס.
״אם אתה מכריז תיגר על הבגרות שלי- אתה בעצם מכריז תיגר על החלטה של אלפא הספט. אבל בבירור אתה לא עד כדי כך חסר כבוד.״

"אני לא מכריז תיגר על הבגרות שלך. אני מכריז תיגר על מה שאת אומרת כאן, אשר הוא חסר הגיון, ועל ההתנשאות המטומטמת והלא מוצדקת שלך. כמו שאת לא הכרזת תיגר על מפתח ברגים, או על אביך. כנראה שזו הדרך היחידה."

חיוך קטן וטיפה ערמומי עולה על פניה של אוון.
״אני מקבלת את התיגר שלך. נראה לי שמעשים ידברו פה יותר ממילים.״

"מצויין. מה התנאים שלך לתיגר?"

״קרב מבטים. בזירה. ניפגש עוד כמה דקות.״

"אני עכשיו באמצע שמירה. לאחר מכן."