שיחה בזמן נזיל 21.12 בקאירן, אחרי או תוך כדי חג הפיאנות, דימפנה ושיימוס

בחשכה בין העצים, כשקצת נרגעות הרוחות ולדימפנה יש קצת שקט, שיימוס ניגש לקראתה. בהומיד, בגדיו חגיגיים ובקבוק משקה אחוז בידו.
כשהוא מגיע אל דימפנה הוא פושט ידו ומציע את הבקבוק, ספק כהתנצלות ספק כמחוות שלום.
"היתה לי הרגשה שיש לך משהו לומר לי, שלשלאות מנופצות. אני רוצה להקשיב ולשמוע, אם זה בסדר."

(מנופצות אבל בקטנה)

היא מסתכלת עליו בהבעה נייטרלית, לא לוקחת את הבקבוק אבל לא נראה שזה בהפגנתיות, סתם לא בא לה אלכוהול באותו רגע. "במצב בו ילדה בת 12, חצופה ואידיוטית ככל שתהיה, עמדה מול קרינוס זועמת, בחרת להגן על הקרינוס דווקא. אתה מאמין שזכריני לא מסוגלת להגן על עצמה?"

"תלוי ממה.
היא בבירור במצוקה ומרגישה מבודדת. היא בבירור חוששת לגורל הילדים שלה ובצדק.
היא לא היתה צריכה הגנה מהשיניים שלהם. היא היתה צריכה הגנה מהתגובות שלהם. כאילו, כולם קפצו כאילו חיכו לזה. לא הספקתי להשחיל מילה.
אני גם לא חושב שהיו מקשיבים לי אם לא הייתי עושה הצהרה הפגנתית.

בכל מקרה, מה שאמרתי לזכריני שבני הדם צריכים לזכור זה משהו שכולנו צריכים לזכור.
אנחנו אולי מכונות מלחמה, אבל יש לנו רגשות. אפילו יותר פגיעים משל אחרים עם כל הזעם שלנו.
וזכיריני בהריון חודש שמיני, על אחת כמה וכמה.

אבל בואי נתעלם רגע מכל הרציונליזציה שלי.
בסופו של דבר, קפצתי כי זכריני היא משפחה. וכולם קפצו עליה.
נתנו לה אפס אמפתיה. אני פשוט הגבתי.
לא נראה לי שאני מתבייש בזה, אם לומר את האמת."

נראה שהיא שוקלת מילים בקפידה. "אני אסביר לך מה אנחנו ראינו - ראינו גארו מנוסה, מצוידת בכל הנשק שגאיה נתנה לה, משתנה לצורת המלחמה שלה ומניחה טפרים על ילדה, בת דם, בת 12. לא היינו קרובים מספיק לשמוע מה נאמר ביניהן. ראינו גארו תוקפת ילדה. הגבנו בהתאם. גם אחרי ששמעתי מה סירשה עשתה, ובלי קשר לדעה שלי שהיא צריכה להכיר מקרוב חגורה ואם אבא שלה לא יעשה את זה אני אדאג לזה בעצמי, לזכריני לא מגיעה אמפטיה, מגיעה לה סטירה. אובדן שליטה כזה לא בא בחשבון, ואם היא לא יכולה להתמודד עם לעג מצד ילדה קטנה, איך היא תתמודד עם איומים אמיתיים? בשורה התחתונה, אנחנו הגבנו, אתה הגבת. הגבת לא נכון. לא בזמן, לא במקום, ולא בדרך." עד כאן היא רגועה, הקול שלה לא מראה שום רגש ברור. ואז האווירה מצטננת בכמה מעלות והיא מחליקה לגלאברו בין מילה אחת לשניה, "ולגבי הפעולה ההפגנתית שלך - אם אני תופסת אותך שוב מפעיל מתנות רוחות כדי להשפיע על דעתם של גארו אחרים, התוצאות תהיינה יצירתיות, ארוכות טווח ומאוד לא נעימות."

"אוקי.
אני רוצה להתייחס למה שאמרת בחלקים נפרדים, כדי לא לערבב את המחלוקות.
דבר ראשון, מה הבעיה עם להפעיל מתנות על גארו אחרים? מאיפה זה בא? פילודוקסים מפעילים מתנות על גארו אחרים כל הזמן. אני שמעתי על מתנות שנועדו לשימוש על גארו אחים בעיקר, כאלו שמרסנות את הזעם.

איפה אני כזה שונה מהם? ניסיתי למנוע אלימות ליד ילדים וקין. טעות לעולם חוזרת כבר שלף גרזן.
גרזן. את בטח הנפת גרזנים בעבר. זה נשק של מומנטום, לא שליטה. אני אמור לסמוך עליו עם זה כשהוא בבירור זועם?
איפה אני שונה מפילודוקס שמפעיל מתנה כדי לעצור משהו לא בסדר שקורה לידו?"

"מתנות להרגיש שקר לא משנות את דעתו של גארו ולא מכפיפות את התודעה שלו לשלך. מתנות לרסן זעם...גם אותן אני לא אוהבת. אם אתה לא מסוגל לשכנע גארו אחרים שאתה צודק בלי להיעזר ביכולות שקיבלנו מהרוחות, האם אתה באמת צודק?" יש מתח ברור בקול שלה. "זו העמדה שלי ביחס למתנות האלה - אחרים מרגישים אחרת ממני, אין לי ספק. אני מגיבה לא טוב ליכולות שמשפיעות על התודעה, והבהרתי את העמדה שלי. אתה רוצה להשתמש בהן על גארו אחרים? לא עלי, לא לידי ולא איפה שאני אשמע מזה, לא כל עוד אני הראשונה לפיאנה. אלא אם אגאתון או סופרוסין יורו לך, שזה כבר עניין אחר."

היא עוברת לנושא הבא. "גרזן לא היה הורג את זכריני. הוא לא היה כסף, הוא לא היה טפרים - היא הייתה מרפאת את זה בדקות. להפך, השליפה של נשק רגיל הייתה הוכחה לזה שטעות לעולם חוזרת לא התכוון לגרום לנזק נרחב או ארוך טווח. אם הוא היה רוצה הוא היה נשאר בידיים ריקות. ואני ראיתי את טעות לעולם חוזרת משתמש בו מספיק, אני בספק אם הוא היה פוגע במישהו בטעות. באותו רגע, בת הדם הייתה הרבה יותר בסכנה מבת הדודה שלך ושלי, ואתה הגנת על הצד הלא נכון. זה ממש עד כדי כך פשוט. כגארו יש לנו חובה להגן על בני דם, בייחוד על בני דם צעירים עם פוטנציאל גבוה להשתנות. אפילו טפשים, אפילו לא מכבדים, הם האחריות שלנו."

"היא לא היתה צריכה הגנה.
ואת צריכה לזכור את הכוח של מילים.
אם זכריני היתה תוקפת ילדה בת 12, הילדה היתה מתה.
איימה עליה? בהחלט. תקפה אותה? לא.

וכן, גרזן זה לא כלי לחלץ ילדה מגארו. אם הוא היה תוקף, הוא היה הרבה יותר מסוכן מזכריני לכל מי שבסביבה.
אני חושב שהוא הפעיל שיקול דעת לא נכון כי עם גרזן, הוא יכול רק לתקוף את זכריני. לא להציל את הילדה. אני לא קונה לרגע את זה ששיקול הדעת שלו היה הגיוני.

שיהיה ברור, ברור לי שזכריני טעתה והיתה לא בסדר.
הבעיה שלי היא התגובה של האחרים שגם היתה איומה ובסופו של דבר עושה רע גם.
זכריני רחוקה מלהיות הבעיה היחידה פה.

ובקשר ללשכנע גארו אחרים, זו לא מתנה שאני משתמש בה כשאני רוצה לנצח בויכוח. השתמשתי במתנה על גארו חמומי מוח כדי לגרום להם לחשוב שוב.
וכן, אני יכול להיות צודק לחלוטין וגארו יתעלם מזה וינסה להרוג אותי, כי הוא כועס או זועם או אדיוט. כי גארו מבלבלים בין צודק וחזק כל הפאקינג זמן וכשמישהו אומר לך משהו שאתה לא אוהב, אתה תפנה לאלימות כי זה מה שלימדו אותך. *בנקודה הזו הוא מאט וניכר שהוא הסמיק. ולא ממבוכה.*

אז כן, אני יכול להיות צודק, אבל לא להיות מסוגל לשכנע גארו אחר כי הוא טיפש.
ואז להיות מת וצודק, כי היה לו גרזן. מה שאמרת על להיות צריך לשכנע בלי מתנות או שאתה לא באמת צודק... מה הקשר בין להיות משכנע ולהיות צודק?אין שיוך ישיר ביניהם באמת. הטענה שלך בנושא חד משמעית לא נכונה.

לא עדיף שאני אשתמש במתנה שתאט אותו ואלחם בצורה מכובדת במקום להפעיל מתנות אגרסיביות יותר ולעשות אסקלציה למצב?

ועם כל הכבוד, זו מתנה שעוזרת לשכנע קצת. זה לא מהפנט, לא גונב לך את שיקול הדעת. זה לא שודד לך את החירות המנטלית או משהו.

אני מצטער שזה גרם לך לרגשות שלילים ולהרגיש לא בנוח עם זה, אבל את לא באמת יכולה להוריד לי הוראות לא להשתמש במתנות רוחות שלמדתי.
מתוך כבוד אליך אני אדבר עם אגאתון או סופרוסין על הנושא. אם הם או את רוצים להעניש אותי על זה, תמצאו חוק, או שלא, ותענישו אותי.
כשאני עומד מול מצב שבו אני חושב שאני יכול וצריך להציל חיים, עם איזו מתנה שלא תהיה לי, אני אפעיל את שיקול הדעת שלי ואם צריך, אשא בתוצאות.

תכל'ס, יש לך תקדים לדרישה כזו? או חוק לגארו או לספט שיצדיק ענישה שכזו?"
הוא משתדל להיות מכבד ולדבר לאט, אבל ברור שהוא מתנגד למה ששלשלאות הורתה לו כי זה בוער בעצמותיו.

"נשים את עניין זכריני בצד, כי הוא בבירור כבר לא הדיון כאן, וגם כי אין לי כוונה או צורך לשכנע אותך שטעית. אם תעשה את זה שוב, התוצאות תהיינה או לא תהיינה, בהתאם לנסיבות. ולגבי השימוש במתנה על גארו אחרים - אני לא הולכת להעניש אותך על השימוש בה עכשיו, כי יש גארו שחושבים שזה לגיטימי להשתמש במתנות כאלה על גארו אחרים. כמו שאמרתי, זה לא חוק, זו עמדה שלי. שים לב גם למה שאמרתי - אם תעשה את זה עלי, או על גארו אחר במצב שבו אני אדע מזה, ובלי שזו תהיה הוראה מהאלפא או הבטא שלך, אני אעשה כל מאמץ לפרק לך את הצורה. לא בתור פילודוקס בתפקיד רשמי. בתור גארו כועסת. גם זה, מאוד פשוט. לא כל דבר פסול מנוגד לחוקי האומה, ולא כל דבר שיגרום לגארו לחבוט בך הוא אוניברסלי. זו הייתה אזהרה והצהרה על עמדה. זה הכל."

"אני מבין.
אני מכבד ומעריך את זה שהצבת את התגובה העתידית שלך מולי.
מקווה שאף פעם לא אצטרך, אבל אני מבטיח שאחזיק את זה גם, בראש, אם אשקול לנסות לנטרל מצב עם המתנה הזו, או מכל סיבה אחרת שאחשוב לעשות את זה לגארו. המסר נשמע והובן.


מתוך צורך להבין, איך היית מגיבה אם הייתי נעמד עם נשק שלוף או מפעיל מתנה אגרסיבית יותר, כמו טופרי תער? זה בעיניך תגובה לגיטימית אם אני רוצה למנוע מגארו שאוחז בגרזן לתקוף גארו בהריון עם שלישיה?

ואגב, אל תזלזלי בגרזנים. בהחלט אפשר להרוג איתם גארו. ובטח ובטח את התינוקות שבבטן שלה.
אני לא מאמין לרגע שטעות לעולם חוזרת כזה אומן עם הגרזן שהוא לא היה פוגע באף אחד מסביב, מציל את הילדה ומתגבר על זכריני בלי לעשות נזק היקפי.
אני מבין למה כולם נקפצו כשזכריני השתנתה לקרינוס. זה באמת היה מוגזם.
אבל לומר לה להפסיק היה מספיק. לקפוץ עליה עם גרזן זה לא פתרון, זה הסלמה. זו לא התגובה הנכונה במצב כזה, עם המשפחה מסביב באמצע חג.

כולם שם צריכים תיקון לגישה. ההנחה הראשונה שלהם הוא שזכריני תפגע בילדה בת 12? הם מכירים אותה?"

"היא הייתה עם טופרים על הראש שלה. בשלב הזה ההיכרות שלנו איתה יכולה לעוף מהחלון. זה לא משנה כמה טוב אתה מכיר גארו, כשהוא בפרנזי אתה פועל לנטרל אותו, לגרום לו הכי מעט נזק אבל למנוע ממנו לגרום נזק. תזכור שאנחנו לא שמענו מה סירשה אמרה לה. זה נראה מאוד כמו התקפה בלי שום סיבה, וטעות לעולם חוזרת רואה את עצמו - בצדק - כאחראי לביטחון של בני הדם שלו. סירשה ילדה עם פוטנציאל מאוד גבוה להשתנות בעתיד, אפילו בעתיד הלא מאוד רחוק. מה אם ההתקפה הזו של זכריני הייתה גורמת לה לשינוי ראשון? איזה נזק אתה חושב היה נגרם, לזכריני, לחג, לעוברים? אלה שאלות 'מה אם', ואין בהן הרבה טעם. בפועל, עד שאתה הגעת טעות לעולם חוזרת כבר היה יכול להתקיף פעמיים, ולא עשה את זה." היא עוצרת ונאנחת. "נכנסת למצב בלי להבין אותו לגמרי. גם אני עושה את זה מדי פעם, פחות מאז שאני בוגרת אבל זה קורה. באופן ספציפי, נכנסת לתוך בוץ עמוק של שמונה חודשים ויותר של מרירות, טינה כבושה, רגשות שליליים שלא דיברו עליהם והתפוצצו. לא רק אצל זכריני, גם אצל בני הדם. זו בוודאות לא הפעם האחרונה שהיא תצטרך להתמודד עם ההשלכות של הבחירות שלה. שתלמד."

"כמובן. היא תצטרך ללמוד. אבל היא לא היחידה. זה עניין של נקודת מבט. היא תוקפת מנקודת מבט אחת. היא קורבן מנקודת מבט אחרת. גם האחרים יצטרכו ללמוד לקחת אחריות על הילדים והמעשים שלהם.

ואיפה פה נכנס פרנזי? היא לא היתה בפרנזי, אפילו לא קרוב. ואני חושב שאת מתבלבלת כי זכריני משכה את תשומת הלב ודם הפכה להיות עצומה, אבל הייתי שם כל הזמן. כשהילדים באו לשחק כבר ישבתי ליד זכריני. כשהיא השתנתה עדיין הייתי שם, במושב לידה.
הוא לא היה מספיק לתקוף אותה פעמיים לפני שאני אתערב. ואני דיברתי ברגע שסיימתי לירוק אוכל החוצה מהפה כדי שיבינו אותי.

אגב, ואת זה אני מפנה אליך כמנהיגת השבט.
למה זכריני כל כך חוששת? למה היא מרגישה מבודדת? למה אני היחיד שרואה אותה גם כמשפחה במצב הזה?
איך הגענו עד הלום? היא היתה צריכה את המשפחה מסביבה הרבה לפני הנקודה הזו."

"אתה מניח הנחות לא נכונות על סמך מידע חלקי, וזה חבל." היא לא נשמעת נוזפת אלא עייפה, עצובה כלשהו. "אתה מניח שאין לה תמיכה או שהחשש שלה מבוסס, ושהבידוד שלה הוא לא משהו שהיא יצרה בעצמה. כמה אתה יודע על המצב של הפיאנה בישראל, אבן מתגלגלת? כמה אתה יודע על ההריון של זכריני ו...בן הזוג שלה? האבא של הצאצאים שלה? כמה אתה יודע על מי הוא ומה ההיסטוריה שלו מול פיאנה אחרים?"

"עוד לא מספיק. את מעלה נקודה טובה. משכתי את ההבנה של המצב מלראות מה עובר על בת הדודה שלי. אני אשתוק ואקשיב." הוא מאט באופן נראה לעין את הקצב של הלשון והלב שלו. מתאזן, מתמקד, עוצר להקשיב.

היא שוב חושבת מאוד טוב על מה שהיא עומדת להגיד. "אני אנסה להעביר עובדות, בלי לתת לדעה האישית שלי להוסיף פרשנות. בן הזוג של זכריני - לפחות, הוא היה, אני לא יודעת מה הסטטוס שלהם כרגע - הוא פיה. זה, כשלעצמו, לא מאוד מקובל אפילו בקרב פיאנה, אבל גם לא פסול על פניו, רק בגלל שהוא לא בן דם או בן אדם. לפיאנה יש מסורת ארוכה של זיווגים עם פיות. חלק מהשבטים האחרים לא רואים את זה בעין יפה, גם אגאתון וגם סופרוסין לא מרוצים מזה, אבל שם לא הבעיה. הבעיה היא במי שהיא בחרה להיות איתו. הוא חזק, הוא כנראה די עתיק, והוא מסוכסך עם מגיני הנעורים, הלהקה המקורית של טעות לעולם חוזרת ושל לב בטוח. הוא מחצר החורף, אתה מבין? אנסילי. ובעוד שהם עצמם טוענים שהם לא יותר או פחות גרועים מחצר הקיץ, למשפחת אוקונל יש סכסוך של כמה דורות עם חצר החורף, וטינה עמוקה לכל מי שבא משם. ייתכן שחלק מהטינה הזו מבוססת על דעות, לא על עובדות, או על הנחת הנחות, אבל חלקה גם מבוסס על הרצון העז של מלכת החורף להרוג אותם, ועל זה שסית' באופן אישי חטף בני דם שלהם ונתן להם במתנה פ'טיש מתולע." היא פורשת ידיים בתנועה של 'מה אפשר לעשות'.

"אז כשהיא התחילה לצאת איתו, הם לא אהבו את זה ואמרו לה. כשהוא הגיע לבלטיין בלי הזמנה, החלקנו. כשהיא נכנסה ממנו להריון, לא נעמדו מולה והודיעו לה שהיא יורקת על כל הדם של אוקונל שהידיים שלו שפכו, על כל המתים מקו הדם שלהם, על האהובה של האומגה שלהם. אחרים רצו לעשות משהו כדי - לסיים את ההריון. הצעתי שלא יעשו את זה כי מעבר לנזק לזכריני, והעובדה שבסופו של יום הילדים האלה יהיו בני דם גארו משושלת עתיקה ולא רק בעלי דם פיות, לפגוע בהם זה להסתכסך עם חצר החורף עוד יותר, ויש לנו די והותר אוייבים. הילדים האלה יהיו אוצר יקר, אבל גם יהיו סכנה. אני עדיין לא בטוחה שמלכת חצר החורף לא תתבע עליהם חזקה, והיא...לא מאוד יציבה או נעימה, כך הבנתי."

היא עוצרת שוב. "אז כן, הבחירות שלה בזוגיות, ההריון שלה, הכעיסו הרבה אנשים. היא ידעה את זה, ולא פתחה את החזית הזו. אנחנו ידענו, ומתוך נימוס וחיבה אליה לא הפכנו את זה לריב. אולי זו הייתה טעות, אולי עדיף היה לצעוק ולכעוס ולהרביץ ולפתור את זה בדרך כזו או אחרת ביולי, או בספטמבר, ולא בשלב המאוחר הזה. העניין הוא שעוד לפני זה זכריני בחרה להרחיק את עצמה מהשבט. היא התנגדה להכרעה לגבי מי הראשון לשבט ובחרה לשפוך על כולנו בוז וזעם ולבייש את עצמה ואותנו באירוע חגיגי. היא וטעות לעולם חוזרת לא ראו עין בעין על הרבה דברים. ובכל זאת, היא קשורה לכל אחד מאיתנו בקשר דם, היא הכי קרוב למשפחה שנשאר לי, ואני אוהבת אותה ורוצה בטובתה. הקשר שלה עם חצר החורף מפחיד אותי, כי אני חושבת שהוא ייגמר באסון. אבל עד אז? הילדים האלה יהיה אחיינים שלי, ואני אגן עליהם בחיי."

במשך כמה נשימות, ראשו של אבן מתגלגלת נשאר מורכן אחרי שהיא מסיימת לדבר. הוא נושם עמוקות.
אין ממש סיבה שהוא יהיה זועם והוא לא מרגיש זועם, אז בבירור הוא משתלט על רגש אחר. (אם תרצי לזהות עם אמפתיה, תגידי)

"אני חושב שלהשאיר את זה בצד היתה טעות. כמעט שילמנו מחיר לא קל.
למזלנו, היינו שם כדי למנוע את זה.
אוקי. אני מודה שאני לא שמח ממה שקרה עם זה, אבל אני מבין איך זה התגלגל.
וברור לי שראיה אחורה היא תמיד 20/20. לנסות לתלות אחריות ולטעון שטעית, או שאחרים טעו, לא באמת יהיה הוגן, נכון או חכם.
בעיקר כי זה לא מרגיש לי כמו האמת. המצב הזה הוא לא אשמתך.הלב שלך במקום הנכון ואת עושה את מה שאת מבינה שנכון באותו הזמן.
אני לא יכול לצפות מאף אחד ליותר מזה. ברור לי שאי אפשר לעשות יותר, עם כל הכוונות הטובות והאהבה למשפחה. אנחנו לא רואים את הנולד.

אני מתנצל על הטון הקשה בשאלות שלי, כל הנושא הזה מאוד רגיש עבורי.
אני עדיין לא מתבייש בזה שניצבתי ליד זכריני.
ברור לי שיש לה הרבה מה לעשות כדי לגשר על הקרע שהיא יצרה.
ואני מבין שקיבלו אותה פה יפה משחשבתי, בהתחשב בבחירות שלה.
עדיין, כרגע היא מרגישה מבודדת ומותקפת - וגם אם זה רק בגלל הדרמות שלה, אני אהיה לצידה כי היא בת דודה שלי.
אחרי זה, אני אשקף לה איפה היא היתה לא בסדר, כשנדבר על לפתור את זה. אני לא אחסוך ממנה את האמת.
פשוט לא כל אתגר הוא אתגר לטיפול באותו הרגע. אני חושב שהיא צריכה קצת זמן.

אני אדבר איתה על הפצע הזה ועל איך היא מתכוונת להתקרב חזרה למשפחה שנראה שהיא דוחה ומסבכת בצרות.
אני גם אנסה לעזור לה למצוא את המילים הנכונות כדי לרפא אותו.
יכול להיות שזה יקרה רק אחרי שהילדים יוולדו. אני חושב שהיא בקושי גדול כרגע ויהיה לה מאוד קשה להתמודד עם כל המתחים והטעויות שהיא עשתה.
נראה. אני אשאל. מקסימום אחכה."

הוא מרים את הראש ומביט בה שוב.
"אני לא אומר את זה כדי לאזן משהו, או כדי לעשות נקודת נגד, או כדי לומר משהו להראות שגם מישהו אחר אשם, אבל...
אני חושב שקיאן צריך להשאיר את הגרזן בצד כשהוא בא לחג.
ושהוא לא צריך לצעוק שהוא ירצח גארו הרה בדם קר.
כאילו, מי יקח אותו ברצינות כשכאלו דברים יוצאים לו מהפה?
אם הוא הורג אותה, הוא יצא שפל ונורא.
אם הוא לא, הוא מוזיל מהערך של המילים וההבטחות שלו.
הוא חייב ללמוד להשתלט על הלשון שלו ולא לדבר לפני שהוא מבין מה הוא אומר.
כבר עקצו אותו על זה במוט האחרון, אבל הוא עדיין עושה את זה.
וכואב לי לראות אותו חופר לעצמו את הבורות האלו.

אני לא אומר לו את זה אישית כי אני לא רוצה לריב איתו כרגע.
ואני בטוח שאם את מסכימה איתי, את תהיי טובה יותר בלהעביר לו את זה.
את מסכימה איתי על זה בכלל?

ובכל מקרה, בלי קשר לכל דבר אחר שקרה פה הערב...
תודה שהקשבת לי."

הוא מביט לרגע לכיוון זכריני, לראות שהיא בסדר.
ואז הוא מחזיר את המבט לדימפנה.

"ואיך את? את בסדר? אני מקווה שלא העבתי לך על החג. מגיע לך לשמוח ולהרגע עם המשפחה שלנו.
זה לא נעים כשהמשפחה מתחככת ויוצרת לך מטלות בחג.
אני מתנצל על חלקי בנושא. ואם אוכל לפצות אותך, אשמח."

"אני מבינה לגמרי שזה נושא רגיש, זה ככה עבור כולנו. אנחנו פיאנה, הרגשות נוטים לסעור ולהתפרץ, ומשפחה היא נושא שקרוב ללב של כולנו." היא חצי מחייכת. "אני לא יודעת אם לדבר עם זכריני יעזור, אבל אני לא אגיד לך לא לעשות את זה. רק להיזהר, היא נעשית לא נחמדה כשהיא מרגישה מותקפת, כמו שראית. והיא בכל זאת בשלב מתקדם של הריון כבד במיוחד. לגבי טעות לעולם חוזרת, אני אדבר איתו, כי אי אפשר לתת לריב הזה להמשיך מעבר למחר בבוקר, גג מחר אחר הצהרים. זה מחליש אותנו כפרטים, כשבט וכספט, ומערער את האמון של בני הדם בגארו ששומרים עליהם. אני מבינה מאיפה הוא בא, וצריך לזכור בסופו של יום שהוא עוד לא בן 19. הוא צעיר וטיפש אבל ילמד בסוף. או ימות. אני מקווה שילמד, גאיה יודעת שהיו לו כמה שיעורים קשים בשנה האחרונה."

היא שוב מושכת כתפיים קצת, עדיין חצי מחוייכת. "אני בסדר. יש שיגידו שחג של פיאנות בלי קרב הוא לא חג ראוי. אין צורך בפיצוי, זה חלק מהתפקיד והאחריות שיש לי. אם יש לי את היכולת לפשר ולגשר עם הקרעים ביננו, אז זה מה שאני אעשה, לא משנה מתי. הכל בסדר."

"אני מסכים שזה חלק מהאחריות והתפקיד שלך.
עדיין, אני לא חושב שזה משהו שעליך לשאת לבד.
אלפא הוא חזק כמו הגארו שרצים אחריו וכמו הקשר שיש ביניהם. ובסופו של דבר זו האחריות של כולנו לתמוך באלפא כשצריך. כמו שזו האחריות שלנו להיות כנים איתה ולומר את דעתנו. גם אם אנחנו טועים ויש לנו הרבה מה ללמוד.

וכן, אולי כדאי שאחכה עד אחרי הלידה.
אני מסכים לגבי השנה הקשה שהיתה לקיאן. אם לומר את האמת, אני שמח שהוא שרד ועדיין חלק מהשבט, אבל אני קצת חושש שהוא מתקרב לקצה ויעשה טעות סופנית בסופו של דבר. במיוחד אחרי מות אחותו.

אני מקווה שאנחנו נהיה שם לעזור לו. עם הטעות ועוד לפניה.
אז אם את צריכה ממני משהו, שאפקח על מישהו עין, אבלה עם מישהו זמן כדי לתמוך בו, או מה שתחשבי שצריך... אני כאן.
איבדנו מספיק. במיוחד קיאן."
בבירור הוא חושב על רוהאן כרגע.

שלושה ראקונים מקשיבים לשיחה המכובדת בין זוג הפיאנות, ונראה כי הם לא יפריעו

"אפילו עם רוהאן, אני חושבת שקיאן פחות קרוב לקצה משהוא היה כבר תקופה." המחשבה על האובדן בבירור מעציבה גם את דימפנה. "אני כבר פחות חוששת שהוא יחפש באופן פעיל מוות, מפואר או אחר. לפחות הוא בלהקה שלי עכשיו ואני יכולה לשים עליו עין באופן יותר ישיר. יש לו המון פוטנציאל, הוא רק צריך לחיות מספיק זמן כדי לבטא את כולו." היא מחייכת שוב, בעייפות מסוימת כמו קודם.

"תודה, אני מעריכה את זה. כשבט וספט, חשוב לתמוך אחד בשני. אני שמחה שאתה כאן, כבר אמרתי לך? תמיד טוב לקבל תגבור מחברים ראויים לשבט. אם יהיה דבר שאני חושבת שאתה יכול לעשות אני אבקש, אבל אל תחשוש להציע. מכל טעות שלא הורגת אותך אפשר ללמוד. מטעות שהורגת אותך בתקווה לפחות אחרים ילמדו." היא מוסיפה בטון חצי פילוסופי חצי עוקצני.

"תודה.
אני לא חושב שמישהו אי פעם אמר לי שהוא שמח שאני כאן. לא מאז שהשתנתי.
אני יודע שאני ברוך, פשוט... לא יצא לאף אחד לומר את זה.
אני לא רגיל לזה.

אם אני אחשוב על דברים לעזור איתם, אני אציע.
אני מקווה שנמשיך ללמוד ונפסיק למות, פה.

את יודעת, לא ככה דמיינתי את החג הראשון שלי כאן.
איך היה שלך?"

"אנשים פחות נוטים להשתפכויות של רגש, אפילו הפיאנה. רגשות שליליים קלים יותר. אבל אני באמת שמחה שאתה כאן." במקום שמישהו אחר היה אולי נוגע בזרוע שלו, היד שלה נעצרת כעשרה ס"מ מעל, וחוזרת למקום.

"החג הראשון שלי כאן היה אמצע החורף בדיוק לפני שנה. זה היה בערך יומיים אחרי שהגענו, לא הכרתי כמעט אף אחד, רק את זכריני, ואת שלושת הגארו האחרים שפגשנו בדרך לכאן, שלושתם עזבו את הספט מאז." היא נשמעת קצת עגומה, רק לרגע. "היה טוב. הגעתי שניה בתיגר האש, היה ציד, סך הכל היה מוצלח. השנה יותר טוב אפילו, כי אנחנו כבר מבוססים כאן ומכירים את כולם וכולם מכירים אותנו. אנחנו משלימים שנה שלמה של טקסים עונתיים פיאניים בספט ישראל, זה לא רע בכלל." העצב מתחלף בגאווה.