אז זה מה שהיית עושה לו היית רוטשילד? 20.01

צ'ארלס מחפש את אנדרדוג בקאיירן מתישהו במהלך היום.

מוצא אותו, שומר בקיירן בלופוס.

צ'ארלס משתנה ללופוס אדמדם ופונה אליו בעברית למרות שלופוס "שלום אלכסנדר, אני מעוניין לשוחח איתך על דבר מה. אחרי שתסיים משמרת?"

הלופוס השחור יהנהן אליו בחשדנות, ויבוא לפגוש איתו אחרי המשמרת.

לאחר המשמרת השניים ישבו בקאיירן, צ'ארלס יציע את האחו ופינת הכורסאות בסלון המגורים. הוא ימתין לאנדרדוג שם וכשיגיע, יציע לו כוס וויסקי, Bowmore 15 מעושן סינגל מאלט.
"מה שלומך אלכסנדר?"

"אתה יודע צ'ארלס; נלחמים בתולע, איך שאפשר." הוא יאמר בחיוך קל, המסתיר מתיחות. "מה שלומך הויקונט רוטשילד? לשם מה זכיתי לכבוד?"

הוא מחייך חזרה "שלומי טוב, עמוס מאוד לאחרונה. קיבלתי את הרושם משיחות עבר עמך שהסברים מועילים יינתנו בשיחה על וויסקי טוב". הוא מחווה בידיו לוויסקי טוב ואז לשנינו.
"שמעתי על הופעתך, היא דוקלמה בפניי בשלמות מפתיעה ע"י אלו שבורכו בזיכרון אבסולוטי. הועלה בפניי שמדובר בעלבון מאחורי גבי, אני טענתי שאולי המחשבה של להיות חלק ממשפחת רוטשילד מילתה אותך בהשראה או שאפילו כראגאבש ישנו שיעור כלשהו שאתה מנסה להעביר כאן. אני לא אוהב טענות והשערות, באתי לוודא. תסביר, תבהיר בבקשה" הוא נשען לאחור לוגם בסובלנות. נראה שכל שנאת עבר שהיתה לו כלפי אנדרדוג נמחקה, הן בטון והן במבטים, הוא לא שופט, אלא מנסה באמת להבין במה מדובר.

"רגע, אז לא קיבלת את הדיסק ששלחתי?" הוא אומר בהפתעה.

(בשרשור נאמר שמי שיירצה יוכל לקבל עותק, גם אני, אבל לא נאמר ששלחת אחד)

"לא קיבלתי שום דיסק, אין לי בעיה לצפות בוידאו, אך זה לא יבהיר או יסביר דברים. את זה עליך לעשות". הוא לוגם את שארית הכוס ומוזג אחת נוספת.

"Oh boy..."
אומר אנדרדוג בטון מודאג.
"ובכן זה ידרוש יותר מכוס אחת של ויסקי."
הוא יסיים את כוסו ויבקש נוספת.
"אמור לי, על מה שמעת שדיבר השיר?"

"יש לנו בקבוק שלם" הוא מוזג לו כוס נוספת.
"תלוי, אתה מתכוון למאמר המקורי משנת 1902 שנכתב ביידיש שממנו נגזר השיר? או הגרסא If I were a rich man שהועלתה בברודווי בשנת 1964? או הגרסה המדובבת של 'לו הייתי רוטשילד' שהועלתה בדיבוב המחזה בארץ? או לגרסה שלך שנכתבה לאחרונה?"

אנדרדוג אינו נראה כל כך מתרשם מהפגנת הידע של הויקונט. "האחרון מבינהם, אם כי יהיה מסקרן לדעת מה אתה חושב על השאר."

"כפי שאמרתי, הגרסא שלך דוקלמה בפניי בזיכרון מושלם ללא רבב. שמעתי שהשיר הוא עלבון כלפי, בחרתי לא לראות את זה כך ולוודא את כוונת המשורר מולו. דעתי על השאר אינה רלוונטית לדעתי אך אחלוק.
אני רואה במשפחתי כמושא לגאווה והצלחה, שיח, אמנות וספרות שההשראה אליהם מערבת את משפחתי, מעידים על כך. למשורר והכותב של כל אחד כוונות משלו וכשם שעושה אמנות, כל אחד מאיתנו עלול לפרש אחרת, לראות ולקחת מה שהוא רואה לנכון, זה היופי שבה.
אני חושב ריאלי ופרקטי ולכן היצירות הללו מתפרשנות בעיניי כחלום של אדם במעמד עממי. האדם חושב שלהיות רוטשילד ובעל הכסף הרב והנכסים שלמשפחתנו, היה פותר את כלל בעיותיו. הוא מספר מה היה עושה אם היה בן למשפחת רוטשילד ומה שהוא מספר הן בדיוק הסיבה ללמה הוא לא בן לשמפחתנו או מצליח בחייו כמונו. הוא רואה קיצורי דרך ונשיאת פירות במקום עבודה קשה ובלתי פוסקת שהיא הדרך עצמה. למשפחתי ישנו מוטו 'קונקורדיה, אינטגריטס, אינדסטריה', בתרגום מלטינית לעברית, הרמוניה, יושרה, תעשייה. אנו פועלים בהרמוניה ואחדות, ביושרה ובאופן ישיר ומייעלים את התעשייה, התשואה והעתיד".

אנדרדוג מקשיב להסבר שלו בדממה. "אמור לי הויקונט, אתה מכיר את המשמעות של המילה סאטירה?"

"אני מכיר את ההגדרה המילונית של המילה סאטירה, המשמעות שלה עלולה להיות שונה עבור כל אחד מאיתנו"

"אמור לי בבקשה מה היא המשמעות בעינך."

"ההגדרה המילונית של המילה"

אנדרדוג נאנח. "שהיא?.. הנח שאיני זוכר את המילון בעל פה."

"לא מניח אף פעם. תמיד מוודא". והוא שולף טלפון ומחפש בגוגל את ההגדרה המילונית ומקריא בדיוק "סגנון אמנותי שמשמש להעברת ביקורת לעגנית על המציאות באמצעות הומור והגזמה. סאטירה היא גם טכניקה ספרותית ואמנותית ששמה דבר מה ללעג, ובדרך זו מביעה דעה, לרוב במטרה לגרום או למנוע שינוי".

"אמור לי, שערי שמיים, מה דעתך על סאטירה?"

"דרך נחמדה לגוון, עלול ליצור אנטגוניזם וההפך מן המטרה הרצויה, יש לבחון היטב את הסיטואציה לפני שימוש בה לדעתי ובכל אופן ברוב המקרים אעדיף להעביר ולקבל את הביקורות שלי באופן ישיר ולפנות לדרכים אחרות אם אבין כי טעיתי בדרך".

"טוב. צ'ארלס, מה שאני עשיתי זו סאטירה. יודע שזה... אולי מעט קשה לך להבין, אבל אני ראגאבש. המטרה שלי היא להעביר ביקורת ולחנך. סאטירה הוא כלי של העברת ביקורת."

"לא קשה לי כלל להבין. אני יודע שאתה רגאבאש ואני יודע שהמטרה שלך היא לבקר ולסייע לנו להחכים על עצמנו, אחרים והעולם. חינוך זה תפקידם של מחנכים, כבוגר לאומה ואדם בן 30 איני זקוק לחינוך יותר. סאטירה היא אכן דרך/כלי להעברת ביקורת.
עד כה הבנתי הכל, אני חושש שאתה לא הבנת. אני מעדיף לקבל את הביקורות כלפי באופן ישיר ולא להסיק אותן בתקווה שאלו היו הכוונות שהסקתי. תסביר,תבהיר, תבקר. מה הביקורת שניסית להעביר דרך הסאטירה שהצגת".

"כן אבל אז השיעור מאבד מן הפואנטה שלו. סלח לי שאני איני עושה מה שהוד אצילותו מעדיף, אבל עליך מעט להפעיל את שכלך ולהבין מה אני רציתי להעביר לך בשיעור הזה. אולי תשאל אחד מן הצופים, ייתכן והם יתנו הסבר משכנע.

הסיבה שאני לא רוצה להעביר לך את החוכמה, סר רוטשילד, היא שאני רוצה שתגיע אליה לבד. אני רק פה להכווין."

הוא יושיט לעברו עותק של המחזה.
"מתנה ממני אליך. מוזמן להאזין לשיר שוב, אולי זה יעזור לך להבין." הוא יאמר בחיוך, ויקום מכיסאו. "ובכן, אני מניח שזה מסיים את פגישתינו הקצרה. יום טוב לך, שערי שמיים, שתבדל לחיים ארוכים וכולי וכולי."

הוא ייקח את העותק "אני מקווה שאינך פונה אליי בזלזול עם בחירת המילים שלך כאשר אני משוחח איתך בגובה העיניים. אתה ממהר לאנשהו?"