13.3, אחרי המוט- דימפנה והרמוניה

קצת אחרי סיום הכינוס וההתפזרות של כולם. הרמוניה מחפשת את דימפנה ברחבי הקיירן. נראה שהיא זנחה את המקל לטובת צורת הלופוס הקלה יותר להתניידות, ושהפרווה שלה ספוגה לחלוטין בגשם. כשהיא תאתר את דימפנה היא תשאר מרחוק ותחכה קצת, תצפה בשפת גוף שלה ותנסה להבין אם עכשיו זה זמן טוב לגשת.

דימפנה במגורים מתחת לגג, לא באיזור האורחים, ונראה שהיא מכינה לעצמה חליטת צמחים. היא מרחרחת בהומיד ומסתכלת לכיוון הרמוניה. "זאב רטוב וכלב רטוב מריחים דומה. שלום הרמוניה. תה?" היא מסמנת לכיוון קערה רדודה שיכולה להיות כלי שתיה לאדם או זאב באותה מידה.

הרמוניה מחליטה שהיא כנראה בסדר עכשיו ומתקרבת, עדיין זהירה. היא מתיישבת על הרצפה ומשתנה לצורת ההומיד, כנראה לצורך תקשורת. גם בצורה הזאת, השיער שלה רטוב ופרוע מהרוח. " אני אשמח, אני לא אוהבת גשם."

"גם אני לא." נראה שמתישהו דימפנה הספיקה להחליף לסוודר יבש. "איך הרגל?" היא מוזגת מים חמים לשני ספלים ומוסיפה להם גרניום, מרווה ולמונגראס. "דבש?"

הרמוניה עדיין עם הקפוצון הלח מעט, פושטת מעליה את המעיל הרטוב. "כואב. צריכה לתקן את זה. דבש זה טוב." היא עוצרת לרגע ואז מוסיפה "סליחה שהפרעתי מקודם."

"הפרעת?" היא נשמעת מוסחת כלשהו וכאילו היא באמת לא זוכרת שזה קרה. "אמ. יכול להיות. בכל מקרה ההתנצלות מתקבלת, ואני מתנצלת שלא היה לי זמן ופנאי לדבר עם כולם. איך אפשר לעזור, עכשיו שלא ארבעה אנשים צועקים במקביל?"

"נראית כועסת" היא מושכת בכתפיה. "אני רוצה לעזור ולסייע לקיירן. כמו שאר הלהקה שלי."

"כעסתי, זה דבר שקורה מדי פעם." היא מושכת כתפיים גם. "בעיקר כשהאלפא מעצבן מהרגיל. יש לי הרבה כבוד אליו אבל לפעמים הוא ממש שמוק בלתי נלאה. בכל מקרה, הקיירן ישמח לעזרה. היה לך רעיון ספציפי?"

היא שותקת לנוכח ההערה על האלפא. "מה שצריך. אני פה לעזור. אני טובה בלראות ולהבין דברים, אז אני חושבת שאני אצליח ללמוד את מה שצריך."

"אני אשמח לעוד משגיחים ואני בטוחה שהוורדר - פני הרצון או חרמש דמים או מי שיחזיק בתפקיד אחרי שזה ייקבע, ישמח למגינים נוספים. כרגע אני בתיגר לגבי שומר האדמות, כמו שאת יודעת, אבל אם את רוצה לעבור בין הרוחות בקיירן, לבדוק שאין איזה מרירות או עצבים מתחת לפני השטח שהולכים להתפוצץ עלינו, זה יהיה שימושי. הן יסכימו לדבר איתך בגארו, אם את לא דוברת שפת רוחות."

"אדאג לזה" היא עונה מיד, נראית שמחה מזה שהיא קיבלה משימה. "להגן על הקיירן זה בלי קשר. אשמח להיות משגיחה תחתיך וכבר אמרתי שאקרא תיגר במידה ומשתיק היער ינצח."

"מצוין, את מוזמנת. אני לא חושבת שהוא ינצח, אבל הפתעות קורות. אני אכנס את המשגיחים בהמשך השבוע ונראה מה המשימות שעל הפרק."

היא מחייכת חיוך ענקי. "אלמד מה שצריך ואהיה טובה בזה." היא אומרת במעין הבטחה.

"אני בטוחה בזה. אפשר להגיד כל מיני דברים על כל מיני מחנכים, אבל המורה שלכם הוציא גארו מוכשרים."

"הלהקה שלי הרבה יותר טובה" היא אומרת בביטול. "הפרס שלי זה לקבל הזדמנות לרוץ איתם ולנסות לשאוף לשם."

"הם אחלה גארו. זו מטרה מכובדת לשאוף אליה, להשתוות אליהם."

הרמוניה מהנהנת. "אני ממש שמחה שהם הסכימו לקבל אותי ללהקה."

"כן, גם אני. אחרי שבאת כל הדרך לפה, אני מניחה שהיה מאכזב אם לא היו מקבלים אותך."

"הם האמינו שאני אני כשרצתי איתם. אם הם לא היו מקבלים הייתי מחפשת להקה אחרת אבל זה היה קשה."

"מובן. לא חשבתי שהיית סתם עוזבת אחרי שבאת. אבל עכשיו שהם קיבלו אותך, הכל טוב." היא בודקת את התה, מוסיפה דבש לשני הספלים ושולפת את רוב העשבים מהספל שלה בשתי אצבעות. היא מנומסת מכדי לדחוף אצבעות לספל של הרמוניה אבל מעבירה לה אותו לטיפול.

הרמוניה מוציאה את העשבים ומרחרחת אותם, לאחר שהיא מחליטה שהם לא טעימים בפני עצמם היא זורקת אותם גם כן. "יש לי את אותה המטרה שהם קיבלו, להגן על הקיירן הזה." היא לוגמת מהתה בשקט. "בחזית שלכם ברמת הגולן לא היו נפגעים, נכון?"

"לא בנפש. רובנו אפילו לא נפצענו מאוד, כל מה שירו עלינו היה סתם תחמושת, עם עובש. היה שלב שיכולתי לעבור דרך דברים מוצקים, זה...היה שימושי במפתיע כשגרינאייז תפסה אותי. עברתי דרכה."

"נשמע מוזר. אבל בעצם, הכל שם היה מוזר כזה. אצלנו היו שתי פציעות שלא מתרפאות, אבל כולם בחיים." היא אומרת, נשמעת מרוצה.

"זה לא טריוויאלי, שכולנו שרדנו. יצאנו בלי תוכנית, גם אם היינו מצליחים וחוזרים רק עשרה, הייתי קוראת לזה ניצחון. ופציעות מתרפאות עם מספיק זמן וקצת עזרה."

"רק קול הזעם הגיע לסף מוות. היה לנו מזל. אני פשוט הייתי היחידה עם מגע האם אצלנו אז לא היה איך לסדר את הרגל. אני אמצא איך לעשות את זה עוד, וחופש ורודף הנבואות אמרו שהם יוכלו לעזור"