6.4 כניסה לקיירן, אומברה.

לגבול הקיירן באומברה רצה הרמוניה בצורת הלופוס שלה, הפרווה שלה דביקה מדם ואם בוחנים אפשר לראות פצע ירי וכמה פציעות נוספות. היא עוצרת בגבול הקיירן ומייללת.

חרמש דמים מגיע להכניס אותה.
"את פצועה. מה קרה?"

"מסע אומברלי, למדתי מתנה" היא נוהמת בגארו ומשתנה לאיטה לצורת הומיד, מתכווצת מעט בכאב. ניכר שחלק מהפציעות שהיו עליה נראות ישנות, בנות כמה ימים.

הוא מרחרח אותה, ולאחר שמחליט שהיא בסדר הוא נוגע בכתפה ומרפא אותה.
"את יכולה להיכנס, איפה היית?"

"Wolfhome" היא אומרת ומרכינה את ראשה בתודה על הריפוי. "אפשר מהאוכל?" היא שואלת ומסתכלת על הכיס שלו לרגע.

"לא.
אבל אני יכול לרוץ איתך לציד, שתמצאי משהו משלך לאכול."

"אצא אחר כך כבר. צריכה לנוח אחרי ריצה" היא אכן נראית מותשת. "איזה יום היום? יצאתי ברביעי"

"היום יום שני, השישי באפריל.
תוכלי לספר לי על מסעך?"

"זימנתי רוח של זאב ללמוד ממנה ראיית ריח. הגיעה רוח שקשורה לאדומי טפרים לדעתי. הוא טען שאני לא זאב מספיק ושלח אותי לשם ללמוד עוד." היא מעקמת את האף קצת. " למדתי שוב שיעור שאני מתאמצת לפעול לפיו ולמדתי את המתנה. היית בממלכה הזאת פעם?"

"הייתי קרוב לזמן קצר, עוד לא הייתי בממלכה הזו.
למה את לא זאב מספיק?"

"ידע אנושי, אוכל אנושי. אני גארו. גם זאב, גם רוח, וגם אדם. יותר מידי אדם בעיני רוח הזאב הזאת." היא מושכת בכתפיה בביטול, לא נראה שהיא נותנת יותר מידי חשיבות לרוח הזאת.

"הבנתי, נשמעת כמו רוח חצופה עד מאוד."

"כן, גם ציינה שלא יכולה ללמד אותי אחרי שמילאתי את החלק שלי בעסקה." היא זועפת מעט " אבל למדתי את המתנה. אני שמה לב הרבה יותר טוב עכשיו." הרמוניה מחייכת חיוך מלא בהתלהבות.

"נשמע כמו שיפור. מה עשית לרוח על ההונאה שלה?"

"לא הונאה, לימדה בסוף. סתם הייתה מעצבנת"

"אה. אז בסדר, הזאב הזה כנראה בא במיוחד בשבילך."

היא מסתכלת אליו בשאלה.

"הוא כמו ראגאבאש.
יש לו משהו להעביר, אבל הדרך לשם מאוד מייגעת."

"היה טיפש בעיקר. לא הקשיב. זאת הממלכה אומברלית שלימדה, לא הוא."

"ככה הרבה גארו מרגישים לגביי ראגאבאשים.
תשקלי שוב את המסלול שהוא העביר אותך, את תופתעי."

"הוא לא הרגיש כמו רגאבאש. והמסלול זה היה הטבע של הממלכה, לא הוא. "

"הוא שלח אותך לשם?"

"כן. אמר שלא יכול ללמד אם לא אלך"

"ולמדת שם את המתנה?"

"כן. למדתי שם שיעור, אבל הוא המשיך להיות מציק גם אחרי"