לפנות בוקר 10.4 מיד אחרי המוט

אחרי המוט ולפני המשפט של חרמש דמים, שלשלאות מנופצות מחפשת את משתיק היער בקיירן.

קורי יהיה בקיירן עד שעה מאוחרת, מלקק את פצעיו

היא עושה מספיק רעש שיהיה ברור שהיא לא מנסה להפתיע אותו או משהו. "משתיק היער."

"שלשלאות מנופצות, בוקר טוב"

"בוקר אור. רציתי לבדוק מה שלומך. אני נוהגת לוודא, אחרי טקסי ענישה, שהנענש בסדר." יש כמה רבדים של משמעות במילים אבל היא לא מרחיבה.

"אני בסדר. מחכה למשפט של חרמש"

"כן, גם אני." היא נראית כועסת לרגע ואז מוחקת את הרגש. "תמיד עדיף לסיים עם דברים כאלה בלי לחכות, אבל הגנת הקיירן חשובה יותר, אין מה לעשות. אני מעריכה שזה יקרה איפשהו לפני הצהרים."

"הבעיה העיקרית במשפט הוא שהוא מאבד את האפקטיביות החינוכית שלו כשהוא לא נעשה בצמוד אחד לשני." הוא נאנק מעט בגלל תנועה לא טובה " מה דעתך על המשפט שלי?"

"אם הייתה לי בעיה עם ההכרעה או העונש הייתי מערערת. בפועל עוקד החטאים ואני דיברנו הרבה על שניהם, גם ביחד עם חופש, והגענו להסכמות לגבי העונש, אז אני חושבת שהוא היה מוצדק, במקומו ומידתי." היא שמה לב לאי נוחות שלו. "נפצעת בהגנה על הקיירן אתמול או שפיספסתי משהו? אה, המסמר. נכון."

"כן.." הוא ימקם מחדש את היד שלו "התכוונתי לשאול על מה דעתך על כל הנושא. לא ספציפית על הענישה."

"דעתי? שניכם הייתם ממש טיפשים, בצורה שלא תואמת את המעמד או הכבוד של שניכם. זה מביש ומרתיח ולא מה שהייתי מצפה מגארו נקודה, בוודאי לא מגארו מהמורשת המכובדת ששניכם באים ממנה. אני יכולה רק לקוות ששניכם תלמדו מהאירוע לפחות ברמה שהוא לא יחזור על עצמו לעולם. אני שונאת להעניש אנשים על אותה טעות פעמיים." היא נראית, שוב, כועסת אבל שולטת בעצמה.

"אני שמח לשמוע שהדעה שלך זהה לדעה של רודף הנבואות. ואני מצטער שהקרב הזה בכלל קרה. אני מקווה שזמן רחוק מהמדינה הזו תעשה לי טוב. כשנחזור אני ארצה להתחיל בתהליך של גישור בין הלהקות. מה לדעתך צריך להיות הצעד הראשון" בבירור רואים שקורי מרוקן מזעם ונוסיס והוא נתלה על כוח רצון מועט מאוד

"אני אשמח לגישור. בתור התחלה אני חושבת שכולנו ננסה להפקיד את האגו בכניסה, להניח כהנחת יסוד שכולנו גארו מכובדים וראויים, מדם עתיק באופן סביר, בעבר או בהווה, ולהתנהג כאילו זה לא משנה בכלל וכולנו סתם ילדי רחוב, שמדברים בגובה העיניים ולא עומדים על הכבוד שלהם."