נתן+דרור גולן יום ראשון 29.4.18

בשעות הערב, נתן הולך. הליכתו שקטה במיוחד. הוא לבוש בחולצה שעליה מודפס המגן של קפטן אמריקה. יש לו ריח מעט מסריח, לא מזבל, ממשהו יותר... טבעי. הוא נראה דווקא נקי למדיי. הוא מחפש אחר דרור.

דרור בדיוק עושה כלים במטבח של הצריף
הוא לבוש בגופייה ירוקה ודגמ"ח, יחף, ומריח כמו דשא וזיעה
הוא מזמזם משהו, עוד לא שם לב אל נתן

"היי דרור," נתן מופיע מאחוריו קולו ידידותי למדיי. "מה קורה?"

"המ. כל טוב." הוא ממשיך בנקיונות
"מצאת את הפטיש?"

נתן מהנהן ושולף את המשרוקית שהיית על הצווארו. "כן, זה הצליח בסוף."

דרור מביט אחורה מעל כתפו "הא... אשכרה משרוקית" הוא מגחך

נתן נראה מבואס מהלגלוג. "זה עושה את העבודה." נתן משחק עם ידיו מעט בעצבנות. "באתי להתנצל, שצחקתי על העניין של המעמד. לא ידעתי שאתם לוקחים את זה כל כך ברצינות. אם הייתי יודע, לא הייתי מלגלג. "

"כל טוב. זה לא התפקיד שלך לדעת תסבוכים כאלה, אתה פה שבוע ופיפס. אבל אם כבר להתנצל, יש לך דברים אחרים להתנצל עליהם."

נתן שומר על פיו חתום. מחכה שדרור ימשיך את דבריו.

"זה ששיקרת לי ולקומביה על הפטיש, לדוגמה" הוא מניח צלחת ומסתובב עם הפנים אל נתן, נשאן לאחור על הידיים שלו על הכיור וברגליים מסוקלות
"או לטלגור- שהתחלת מלחמת אחים על פאשלה שלך, ושלחת אותנו להכנס בו בשמך." הוא לא נשמע מאיים, אבל הוא מדבר בכל הסמכות של 'ראש לשועלים'

"אני לא שיקרתי בנוגע לפטיש. אני באמת חשבתי שזה מה שקרה, לא הייתי בטוח." נתן מתחיל להתגונן, הוא מעט נראה נסער מהסיטואציה. "ומלחמת אחים? הוא זה שגנב לי את הפטיש. איך אני אשם? אני רק החזרתי. הוא זה שגונב ופוגע."

"אם על כל כאפה שהיו מורידים לי פה סתם כי אני 'גור טיפש' " הוא מסמן מרכאות עם האצבעות "הייתי מתכנן נקמה, כנראה שהייתי מת." הוא אומר בשיא הרצינות
"שמע, אני יודע שאחים זה קוץ בתחת, וטל יעשה את כל המאמצים להיות קרציה, במיוחד לאנשים חדשים שבאים להתנחל בבית שלו- שהוא מעולם לא רצה שנגור בו. מה שאני מצפה ממך זה להיות מבין ולדעת מתי לוותר בשביל שלום בית- או לסגור את זה באופן מכובד ולא מאחורי הגב. תדברו, רבאק."

"זה לא להוריד כאפה, זה לגנוב פטיש. זה ממש מוגזם. אני רק הגבתי למעשים שלו, אני לא באתי לעשות לו רע. באתי ללמד אותו לקח. הוא ממש שמוק, אני רק החזרתי לו באותו מטבע. אנחנו לא במעמד שונה ולא עשיתי לו שום דבר שמגיע לי לקבל את היחס הזה." נתן אומר ונראה שהוא באמת לא מבין מה רוצים ממנו.

"כשאני אומר כאפה.." הוא טיפה מתעצבן, ונושם
הוא צועד לעבר השולחן ושם את רגל שמאל שלו על אחד הכיסאות ומצביע על 4 עיגולים חיוורים על השוק שלו
"רואה את הכתמים הבהירים פה? זה קול המצודה חורר לי את הרגל. אתה יודע למה? רצתי קדימה כדי לעשות משהו בריצה שלנו. הוא אחרי הריצה הוא תפח לי על השכם ואמר שעשיתי עבודה טובה, ואז עשה את זה ואמר 'אבל אם שוב אתה מפר את המילה שלי אני תולש אותה'. פה, זה לא הבית נתן. פה זה טירונות כפול שבעתלפים. זה מלחמה על סוף העולם. אני מגן עלייך כי אני תמיד אגן עלייך, ועל טלגור, ויונתן וכולם, זה בטבע שלי, אבל אני לא יכול להגן עלייך מהפאשלות של עצמך. טלגור לימד אותך שיעור נכון, וזה לא היה תשמור על הפטיש שלך. אתה כרגע שוקיסט אחושלוקי, ומישהו היה צריך לתת לך את הכאפה הזאת. את זה אתה מבין?" הוא מדבר לאט, ומחפש קשר עין

"אם זה לא לשמור על הפטיש שלי, אז על מה כן היה השיעור?" נתן שואל, בעודו מחמיץ פנים לדבריו של דרור.

"שאתה לא בבית יותר. א'- כי אתה תכלס בבית של טלגור, והוא לא מת על זה שאף אחד מאיתנו פה, וב' כי אין פה טעויות או לא שמתי לב. עכשיו זה ברצינות. מה שקורה פה זה חיים של אנשים. אתה חייב להתנהג כמו מי שמבין שעתיד העולם תלוי גם בו."

"ואני ניסיתי להעביר לו שיעור של יחס גורר יחס? מה רע בשיעור הזה?"

"שזה לא יפסיק אף פעם. אם אף אחד מכם לא יתקפל, זה ימשיך לנצח. אני טועה?"

"אני לא התחלתי את זה ואני לא מעוניין לריב איתו. אני אבליג עד גבול מסוים, דרור. אני לא שמוק כמוהו." נתן אומר ומקווה שהתשובה תרצה אותו. "אבל אתם צריכים להציב לו גבולות. הוא מתעמר בכולכם ואתם במידה מסויימת, מעודדים אותו."