זמן אחרון עם המטיס 5.6

קיאן מחפש אחר המטיס, שעה לפני הופעת הירח.

יימצא אותו על שפת מקור מים בשטח הקאיירן באומברה, מביט בהשתקפות של עצמו ומלמל לעצמו.

"מה שלומך אכילס?" קיאן שואל אותו.

"די תפסיק אתה יודע שלדבר כמו ילד לא באמת יחזיר לך את השנים שאבדו" הוא אומר בקול שונה, בוגר, לא הילדותי שלו.
"זה לא אומר שאני אפסיק לנסות" חזרה בטון הילדותי.
"בסדר. אני חושב" הוא עונה לך בטון הילדותי הרגיל שלו "מזל שבאת, עכשיו יש לי עם לדבר, לא לומר את המחשבות שלי לעצמי ולדבר לאוויר. אבל זה מביא לתובנות לפעמים אתה יודע? כנראה שלא, לא נראלי שאתה מספיק חכם להבחין בהם, אם יש כאלו אצלך" הוא שם יד על הפה עוצר את עצמו מלהמשיך.

"אל תעצור את עצמך, באתי להגיע לתובנות חדשות איתך." קיאן אומר לו, "מלבד שאתה חושב שאני טיפש? יש לך עוד רגשות כלפיי?"

"מחשבה שאתה טיפש זה לא רגש טיפש, אבל אם כבר שאלת אני לא מרגיש כלום כלפייך.
כנראה כי אני לא מכיר אותך מספיק אבל אולי גם כי חשבת שאני מספיק טיפש בשביל לא להבין את ההקשר בין מטיס לאיכס, טיפש. פשוט אין כלום. יש לך רגשות כלפיי?"
הוא מרים גבה "אני מקווה שלא זה יהיה מאוד מוזר ומביך"

"טוב." קיאן משיב לו, "אני הבנתי את מה שהיית צריך להבין. אתה רוצה או צריך להגיד לי משהו נוסף?"

"מממממ מה הבנת? מעניין אם הבנת נכון. כן! אני צריך לעדכן אותך בריצה שעשינו לאיראן עבור הספט"

"עדכן."

"שומר השער פתח עבורנו גשר ירח, עברנו דרך חולותיה של גאיה, הגענו לפרס, איראן בימינו לפי האדם.
קיבלו את פנינו ספט של צופי כוכבים 'זוהר של קדושה'. שוחחנו עם שר הטקסים 'מצביע לשחקים, מטביע יגון, ראש לשועלים, זנב לאריות' רגאבאש בכיר לצופי הכוכבים.
לאחר שיח ארוך ופורא, סייענו לו בטקס, כתמורה העניק לנו גולגולת מנטיקור ויצאנו לצוד דווה, יצור מן המיתולוגיה הפרסית. הגענו למקדש שלה וגברנו עליה יחד עם נמר בקרב מתוחכם.
גילינו שהיא העבירה קורבנות אדם לאומברה, גנבה את הפרצופים שלהם ולכדה אותם במקדש שלה. פרי הרוח שמרה עליהם ושלחה אותי לבדוק לגבי סיוע מהספט המקומי.
לפקודת האלפא כך עשיתי, שר הטקסים העריך את החמלה שלה, לקח אחריות ואמר שינסה לעזור, אך לא בטוח שיצליח. פרי הרוח הציע עזרתה אם ייצטרך ושבנו הביתה עם רוח הדווה קשורה לגולגולת המנטיקור כמנחה".