1.7.2020 - סקטץ' וצל מארה

באומברה ברחבת האורחים סקטץ' תתמקם על אחד מהספסלים שלהם. היא תעבוד על כמה ציורי פחם אחד של חייל מלכותי ואחר של קרינוס שחור שנלחם באנשי נחש.

צל מארה יעבור בסביבה ויבחין בה.
"ערב טוב."

"ערב טוב גם לך, צל מארה. מה 'תה עושה?"

"לא הרבה, תגידי ראית איזה חנות או דוכן שאפשר לקנות בהם פיטרגו, משהו כזה?"

"פיטרגו-מה? מה זה בדיוק?!"

הוא מתיישב בעייפות. "בחיי שאני לא בטוח, זה קצת כמו פטל אבל פחות גרגירי. בסקר שוק שערכתי התגלה ביקוש לזה. נסיתי למכור פטל במקום וזה לא עלה יפה בכלל."

"אני לא יודעת אם יצא לי להתקל במשהו כזה באמריקה.
למה אתה בדיוק מנסה למכור פירות?"

"אני לא בדיוק מנסה למכור, זה סיפור ארוך..."

"אני גליארדית. תמיד יש לי זמן לסיפורים ארוכים." היא תגיד עם חיוך עליז

"טוב, בקצרה, עטלפי פירות ממש אניני טעם, בעלי מגוון קולינרי של בני 4 (זה מתוק או שזה איכס) וממש לא אוהבים שמנסים לרמות אותם."

"או כן, אני יודעת על מה אתה מדבר גם האחים שלי היו ככה בגיל הזה." היא תצחקק

"אז אתה בעצם מנסה להשיג פירות טובים לעטלפי הפירות?"

"אני לא יודע מאיפה הוא למד על הפרי הזה, אבל מאז הוא לא מפסיק לדבר עליו."

היא מצחקקת
"שתדע שהאלפא שלי, ליברה הוא סיטי פארמר. יכול להיות והוא יוכל לעזור לך להשיג את הפירות האלו. או לפחות את כלים כדי שתוכל לעשות את זה.

בכל מקרה נשמע שאתה מאוד מחובר לרוחות של עטלפים. זה ממש חמוד."

"רק כי את לא מכירה אותם. זו סחיטה יום יומית!" הוא אומר במורת רוח מזויפת.
"אבל הזכרת משפחה? בארץ?"

"אחים שלי שבאו איתי מארצות הברית. האנשים היחידים שנשארו איתי מהחיים הקודמים שלי... ובכנות אני מעדיפה אותם איתי מעבר לכל מקום אחר." היא אומרת עם חיוך חמים.

"גם לך יש אחים, צל מארה?"

"לא, אממ אני חייב לומר שהאלפא שבט שלכם בארץ די השתגע כשהזכירו משפחה בעבר. זה לא בעייתי אצלכם?"

"אתה מדבר על מפתח צינורות בום? איך הוא בדיוק השתגע?" היא מטה את ראשה לצד בבלבול

"כעס בעיקר. הנחתי שזה משהו של מכרסמים, הוא מזכיר לעיתים קרובות שהם, אתם בעצמכם זו משפחה."

"כן אבל האחים שלי הם בני דם ותחת הרעלה. הם חלק מהשבט שלנו והם תורמים לו בדרכים שלהם." היא פוסקת

"זא הייתה בעיה למכרסמים במינסוטה עם זה, אני לא חושבת שתהיה למכרסמים כאן בעיה איתם."

צל מארה מהנהן. "אני בהחלט לא הולך להתווכח על זה. בני כמה הם היום?"

"שש עשרה ושלוש עשרה." היא תגיד "ילדים טובים. תבוא לבקר אותנו בראש העיין וכנראה שהם ישמחו להכיר אותך." היא תסתכל למטה ותשים לב לציורים שלה

"תגיד, גם לך יצא להלחם נגד הסתיתים האלו שניסו להעיר את הערפד העתיק הזה במצרים? אני פשוט זוכרת שראיתי אותך את אפסלט ועוד כמה גארו בכניסה לקיירן ושציינתם את זה."

צל מארה נראה קצת מודאג שהיא אומרת את הגילאים שלהם.
"וואו, זה גילאים קשים. יש מישהו שדואג להם כשאת רצה? איך הם מסתגלים לעלייה?"

לגבי הסתיתים צל מארה מוריד את הקול ונאנח.
"כן, הייתי שם. 13 גארו הרוגים זה המון, גרנד קלייב שנעלם זה נורא, אבל השרץ של סת' לא קם וזה הישג עצום."

"דור רביעי זה דור אחד פחות ממייסדי הקלאנים. יו בט יור אס שזה הישג עצום." היא תגיד ברצינות

"טרנטון וטריסטןן דואגים לעצמם ואחד לשני. כולנו היינו חייבים לעשות את זה אחרי שהרגתי את ההורים שלי בהשתנות שלי." החיוך שלה נעלם
"אני עדיין לא יודעת לפעמים איך הם יכולים לסלוח לי ולאהוב אותי למרות מה שעשיתי בהתפרצות הזעם הראשונה."

"אני מצטער. יצא להם לדבר עם מישהו על זה פעם? פסיכולוג, או גארו שמבין בדברים האלה?"

"יצא לי לדבר על זה עם מכרסמים אחרים. עזרו לי להתמודד עם האבל והיו לצידי ולצד המשפחה שלי." היא אומרת

"אני עדיין שרוטה מזה אבל אני מניחה שאני מתפקדת... בסדר" היא תגיד עם טיפה מרמור