20.8.20 הרמוניה, צל מארה ועסקאות רוח.

לאחר שהם תיאמו ביניהם צל מארה יגיע לקאיירן הוא יניח קופסאות ריבה בצד וישאל לשלומה של הרמוניה אחרי הריצה:
"איך את מרגישה?"

הרמוניה מנמנמת איפשהו. הפרווה שלה בגוון אפרורי של כחול והגב שלה נראה שבור ומעוות. היא מחליקה להומיד כשהוא מגיע. "נקמנו. הספירלות מתים. "

"טוב. ואיך את מרגישה?"

"איבדתי גארו שהערכתי מאוד, זה קשה" היא מושכת בכתפיה, נראית טיפה כחולה יותר. היא מסתכלת עליו, בוחנת אותו ומנסה לקרוא אותו.

צל מארה משיב לה מבט אטום. הוא נראה אדיש, חמור סבר, יש בו הרבה כעס עצור חלק מזה בוודאי מיוחס למותו של גרינפינגרס במהלכו צל מארה התקרב לזעם שלו הרבה מעבר לכפי שהוא רגיל. (זעם קבוע עלה ויחס עם כוח רצון לא התאזן עדיין)
הוא מבחין שהרמוניה חושפת את רגשותיה במפגין ולאחר רגע של חשד בוחר לדבר. פניו נותרות חתומות:

"את יודעת, כשרמת הגולן נפלה מצאתי את עצמי בקרב אחד על אחד כנגד המינוטאור ותוחלת עזר לי...
הוא היה קשור לרמה ונפגע מאד מכל האירוע.

כשיצאנו למסע אומברלי על מנת לחלץ אותו מצאתי את עצמי מופרד לכמה אישיויות וחברי להקתי היו צריכים לשכנע כל אחת מהן להצטרף אליהם.
אחת מהן הייתה קשה במיוחד, הייתי אני בעתיד וידעתי את שאני יודע עתה:
איני יכול לראות את העתיד שלי קשור לעתידה של רמת הגולן.
איני יכול לראות את העתיד שלי עם חברי להקתי. (זמנו היו אלה אוון ועוקד החטאים.)

כבר אז ידעתי שגארו מתים. וכעת כפי שחשדתי שיקרה שניהם מתים. כשעוקד החטאים שמע אותי אומר זאת, הוא...
נעלב. נעלב כפי שלא ראיתי אותו נעלב מעולם. שוכנעתי להצטרף אליהם רק כי לא יכולתי לשאת את הסבל שלו.

אינני חושב שהוא היה אומלל. אני חושב שהוא ידע שמחה בחייו וגם לא ממזמן. זה הכל."

הרמוניה מקשיבה וחושבת כמה רגעים. " הוא לא היה אומלל. הייתי רואה את זה" היא אומרת במעין ביטחון. "גארו מתים תמיד ואני אתגעגע אליו. אבל נגמר אבל אובדן נשאר לנצח"

צל מארה מושך כתפיו לוקח את הריבה ומבקש ממנה להצטרף אליו לכיוון תוחלת.
"מסופר שכאשר יופיטר חילק את העולם לאלים הגיע האבל באיחור וביקש גם חלק מן העולם.
יופיטר שלא ידע מה להביא לו העניק לו את כל הדמעות שמורידים על המתים.
בבחינה זו האבל הינו ככל האלים: ככל שיצור חי מעניק לו את חלקו כך תאבונו גדל, ו'מתנתו ניתנת'.
לפיכך אומרים שמוטב לזרז את ימי האבל על המתים, שכן אם האבל יהנה מדמעותיך זמן רב מדי במהירות הוא ישלח סיבה נוספת עבורן."

"סיפור מוזר, אבל המסר שלו נכון." היא קמה בזהירות, לא יציבה מעט, ומתקדמת איתו. "אתה מדבר בסיפורים הרבה" היא מציינת

"כן? מתי עוד זה קרה?"

"עכשיו פעמיים. וגם הרבה פעמים שמעתי אותך מדבר ככה במוט."

צל מארה מושך בכתפיו.
"אני מניח שזוהי דרך טובה להעביר מסרים מסויימים."

"נכון." היא הולכת לידו בשקט. "שחררנו את הנפש שלו שם, הם השתמשו בה בתור שריון."

"כן שמעתי שאספלט התקשה לפגוע בו. כנראה שאני הייתי עושה את זה במקומו."

"ברור לי, גם אני"

צל מארה יהנהן וימשיך לצעוד בשקט לנקודת המפגש עם תוחלת