11.9.2020 - סקטץ' ומשכין שלום בין אחים

בסביבות הצהריים סקטץ' תרים שלום למשכין שלום בין אחים ותשאל אותו איפה הוא.

"אני בהרצליה כרגע, אבל יכול להיות בכל מקום שאת רוצה. את צריכה משהו?"

"רציתי להפגש ולדבר יותר! נהניתי איתך במוט הקודם." היא תגיד
"אני בינתיים יכולה לפגוש אותך באומברה של אזור האורחים אבל אם תרצה"

"אם מותר לי להיכנס"

"אה נכון נכון" היא תגיד עם חיוך נבוך

"אם כך אני אבוא לכיוון הרצליה."

[תרצי שאקרא לשאר חברי הלהקה או שישאר ביננו?]

(ביננו. היא גם תבקש רשות להכנס לטריטוריה והכל)

דסטין פוגש את סקטץ' בפארק הרצליה, מחוץ לבית קפה קטן ומוקף ירוק בשם 'קפה גן סיפור'. הוא מנופף אליה לשלום מעל לימונענע גרוסה.

"בחרת במקום חביב דסטין" היא תגיד עם חיוך

"בכנות אני לא חושבת שהייתי בבית קפה פרופר כבר שנים"

"בית קפה הוא כמו הכבד של עיר. תמיד אפשר להבין את ההרגשה של אנשים בה אם מקשיבים למה הולך בו".

היא מצחקקת ואז מתסכלת מסביב

"אני מקווה שאני לא בולטת יותר מדי עם כל ה- get up שלי. אלא אם זה מוזיאון או גלריה אני לא מרגישה הכי בנוח במקומות hoity toity כאלו." היא תגיד עם חיוך נבוך

"but enough about me מה איתך דסטין? איך אתה מתאקלם למדינה המוזרה הזאתי?"

"חם" הוא צוחק. "באוסטין הרבה יותר, כמובן, אבל שם לפחות לא כלכך לח. אני מרגיש שאני צריך להתקלח כל יום ונכנס למקלחת רטוב יותר משאני יוצא ממנה".

היא צוחקת
"הו כן אני בהחלט מזדהה." היא תגיד
"בכל יום אני מודה שיש לי גארו עם גישה למקלחת. כשאני חייתי במינאפוליס בשנים הראשונות שלי כגארו אז היו ימים רבים שבהם מקלחת חמה הייתה שוות ערך לשבח מאמא לאריסה.
וגם כשהייתי הומיד היו תקופות שבהם הצנרת בבית עשתה המון בעיות- ושמקלחות קרות היו דבר יחסית שכיח.
אני והאח הקטן שלי טרנטון היינו צריכים ללמוד לתקן את הדברים האלו בעצמו כי אמא ואבא היו עסוקים עם שתי העבודות שלהם... והתיקונים יכלו לעלות הון... shit's tough"

דסטין מחייך במבוכה ששמורה לאמידים ששומעים צרותיהם של העניים. "לי בבית לא היו ממש בעיות כאלו, אבל בכנות לא ממש טעמתי לכלוך עד שהשתנתי".

"me and you both. אני הרגתי את ההורים שלי בכל הזעם." היא תגיד עם טון טיפה עצוב.

"אני מניחה שגם אתה יצרת המון הרס?"

"האמת שאותי ניסו לשדוד לצד הדרך. אז... טוב. החברים שלי גם היו במכונית".

"קשוח." היא תגיד

"כמעט תמיד השינוי שלנו זה כמו סוג של rite of passage ממש ממש אכזרי. שבאמת מראה עד כמה[ אנחנו באמת פצצות מהלכות"

"אני חושב שזו גישה קצת אפלה, לא? גארו משתנים בפתאומיות ואלימות, ובעולם טוב יותר כנראה שהיינו באמת מצליחים לשים עין על כל הצאצאים שלנו, אבל פצצה פשוט מתפוצצת והנזק הוא הדבר היחיד שנשאר. גארו עובד להציל ולשפר את החיים על גאיה בכל הזמן שיש לו אחרי שהוא משתנה".

"כן אני מניחה שיש משהו בדברים שלך." היא תגיד
"אפילו השבט שלי ששואף לשרוד יותר מהכל יודע שאנחנו נלחמים למען גאיה. אנחנו גם אלו שמחפשים את התולע בכל מקום שבו הרבה גארו אחרים לא יעזו להכנס אליו.

מצד שני... אני פשוט ויתרתי על להחשיב את עצמי כאדם טוב. אני עושה דברים טובים אבל הטעויות השונות שאני ביצעתי מונעות ממני לקרוא לעצמי אדם טוב.
אבל בזמן האחרון אני הבנתי שרק בגלל שמישהו עשה דברים אפורים בעבר זה לא מונע ממנו לעשות מעשים טובים. מי יודע אולי אני אגיע לשלב בחיים שלי שבו אני אוכל להגיד בלב שלם שאני טובה."