המציאות לפעמים עגומה - אספלט וסקטצ' בוקר יום שלישי 3.11

אספלט קם בבוקר על הדשא בקיירן, מבטו נראה לא מרוצה והוא ניגש לשטוף את פניו במי הנחל. לאחר מכן הוא עולה על האופנוע שלו ונוסע לטריטוריית איקווליבריום לפגוש את סקטצ'

סקטץ' נמצאת בבית הרגיל שלה בחצר הקדמית, עם חוברת הציור הגדולה שלה. היא מרימה את ראשה לקול האופנוע המוכר וחיוך עולה על פניה.
"הי אספלט!" היא אומרת עם ניפוף יד קל "לא ציפיתי לראות אותך כאן. מה מביא אותך?"

אספלט מנופף חזרה, מכבה מנוע וניגש אליה.
הוא מתיישב על הדשא בכבדות, בברור עוד לא התאושש מהבוקר.
"ניסיתי הלילה להגיע לחלומותיה של ההיא שסיפרת לי עליה ולא הצלחתי"

"הבנתי." היא תהנהן
"לפלוש לתת מודע של מישהו זה באמת נשמע כמו משימה לא קלה. אתה חושב שכדאי לנסות את זה עוד פעם או שכדאי לחשוב על דרך אחרת?" היא תעצור ואז תוסיף
"אה ואתה מוזמן גם מוזמן לשבת"

"תקשיבי, מכיר שתי סיבות למה שדרימספיק לא יעבוד.
1. האדם לא ישן
2. האדם לא חי
אני ניסיתי ממש מאוחר בלילה להיכנס, אני אנסה גם בימים הקרובים אבל זה שגם אי אפשר למצוא אותה באמצעות האבן המחפשת, אני חושש שהיא מתה"

היא תרכין את ראשה
"שיט.
טוב אם היא מתה או לא עדיין צריך להבין לאן לקחו אותה. לפחות שאני אמצע את הגופה שלה שאני אוכל לקבור אותה בכבוד.
וגם למצוא רמזים על הממזרים האלו... זה אף פעם לא יזיק." היא תגיד ותכווץ את אגרופיה.

"מה עוד את יודעת עליהם סקטצ'?"

"הם חוטפים בני דם של גארו מענים אותם על בסיס הפחדים שלהם- כמו מה שהם עשו לי." היא תגיד

"אבל אני לא זוכרת איך הם נראים, או מה השם שלהם או כל דבר אחר... אני נכנסתי לפוקס פרנזי במהלך הקרב איתם. אז אני חשבתי ליצור קשר עם המשטרה כדי לראות עם נמצאו דברים ואולי לדבר עם מעורת השינוי שתלווה לנו את אחד מהכלבים שלה."

"איפה הם נראו לאחרונה את יודעת? אולי נדרשת פה עבודת בלשות."

"במינסוטה.
אני אפילו לא יודעת מתי הם הגיעו לארץ ואם הם כן אז זה כנראה היה במסע ימי"

הוא חושב "אין שום מידע לעבוד איתו? אולי המחנך שלך אסף עליהם משהו?"

היא מנידה בשלילה
"אבל כן יש לי את הטבעת שלה. אפשר להעזר בכלב חקירה או בגארו עם חושי ריח מחודדים כדי למצוא כיוון כלשהו בעזרת ריח."

"להרמוניה יש יכולת שיכולה לעזור במציאה שלה, פולס אוף דה פריי"

היא מנידה בשלילה
"הם ניסו להשתמש מתנה הזאתי. זה לא עובד."

"אני חושב שהיא מתה. כדאי לרדת מזה"

פניה מקדירות.
"אני עדיין לפחות רוצה למצוא את הגופה שלה... או אמת כלשהי.
אספלט מי שעשה את זה לא רק צד אותה הוא גם רוצה לצוד אותי. והוא יודע איפה אני נמצאת ויש לו קשרים."

"אז תשאירי על המשמר, אני לא רואה כרגע דרך פעולה חוץ מלחכות שיבואו ולהיות מוכנים אליהם"

היא נאנחת
"היא הייתה אישתו של חבר להקה של המחנך שלי... והיא הייתה כל כך טובה.
אני לא יודעת אם אני אוכל להסתכל אליו בעיניים שוב..."