סיפורים והודעות

כאן יעבור החלק המהותי של מפגש המוט החודשי, החלק החברתי הכללי של סיפור הסיפורים והכרזת ההכרזות החשובות

המקום לספר מדועאתה צעיר, מה האויב הבן זונה עשה ללהקה שלך וכיצד אתה עומד להיות הגארו הטוב ביותר שהאומה ידעה

כשמגיעה העת לספר סיפורים, פרי הרוח מחכה שהבכירים ממנה ידברו ולאחר מכן קמה ופותחת בדברים.


"זהו החיזיון שחשכת מעמקים ואני קיבלנו מהינשוף. זוהי הסיבה שהתלהקנו וקבענו טריטוריה בעין גדי.

ראינו את עין גדי ואת ים המלח עטופים בקוריה של האורגת.
ראינו חור נפער ברשת, ואת ים המלח עולה באש, ומהאש עולה דמות אדירה עם זרועות תמנון.
וראינו את התולע משחית בזו אחר זו את רוחות הפרא הרבות שבעין גדי, והופך אותן לצבא אדיר שעושה את דרכו לעבר העץ שבלב הקיירן."

והיא משתתקת, מביטה בנוכחים ונותנת למילים להדהד.

קורי יתקרב ויגיד "זה לא רק באין גדי.. הייתה לנו ריצה בדרום והיה שם זיהום תולע בצורת לכלוך וזיהום הסביבה.. כן הרגנו את היצור תולע שעשה את זה אבל אנחחנו לא יודעים מאיפה הוא מגיע"

סיפור הקרב בעזה
מאת: אספלט

הסיפור שלנו מתחיל בקיירן שחוטף מהלומות כה רבות,
פעם אחר פעם, שרצי התולע צילקו את אדמתו בלהבות.
הגיעו מים עד נפש, כך החליט האלפא של הספט ללא בלבול
צריך לתקוף מיד, לעשות פעולת תגמול.
כל חברי הספט נענו לאתגר, עלו על ציוד, רובה וטפר וניב,
קראנו גם לחברים, דאוס אולטימה אדומי טפרים והשתדלנו שלא לריב.
טרם יום ההתקפה, התכנסנו כולנו כמו היום, סיפורנו סיפורים,
שיתפנו אסטרטגיות, ביצענו טקסי הכנה, שתינו קפה ושרנו שירים.
עלה הבוקר, בוקר של מלחמה על אדמת עזה המתולעת לאור הרקיע המחוויר,
הגארו התכוננו לקרב בפיזי, קרב באומברה, מתחת לאדמה ואפילו באוויר.

ניתן כבוד לאלה שהגיעו לעזור ממרחקים. גארו ובני דם שלחמו ללא גבולות,
כמו אדומי הטפרים שנכנסו לעזה בפיזי והשחיטו את בית אויבנו בכמויות.
גם פנרירים באו לקרב וגם אוקטנות ללא חת נתנו את המכה ברקדנים,
הפילו גם דרקון והשאירו בחלאות צלקות טפרים וגרזנים.
חמישה רוכבי וויברנים נלחמו גם הם בשמי עזה הבוערים,
אבל היו אלה מהלכי הזכוכית, סיטי פארמרז ודאוס אולטימה, שהיו הגיבורים האמיתיים.
לחמו בכל החזיתות, בקיירן, בעזה, באשדוד ואפילו בחברון,
להקות שלמות מהם נספו בקרב וישובו לביתם רק כזיכרון.

מגיני מגדל צדק, יצאו לקרב עם חזירי בר, זאבים ועורבים לצידם.
בפנים נתקלו בטוטם אייל מתולע, וגם בהלאשים והארפיות יותר מוקדם.
לאחר שהרגו את האייל, רצו הם קדימה, לפני שהבינו שהאייל היה במרכזו של מבוך,
מבלי להניד עפעף, אבן מתגלגלת שיטח אותו ברימון אכזרי ונתן לו לדעוך.
במקביל סופרוסין, בתקיעות הקרן מלאות הכבוד,
ניצח על אינקרנת וויברן ששרף את אויבנו באש מטהרת עד היסוד.
צרותיהם של מגיני מגדל צדק לא נגמרו, נקסוס קרולר הופיע לעשות להם צרות
אך גם אותו הם בעטו בכוחותיהם המשותפים ובהתקפות אדירות.

אל מתחת לאדמה, שעטו הגארו בהנהגת עוקד החטאים,
בליווי מרדוך, טוטם עוצמתי וחסר מעצורים.
נלחמו בביינים כמו גם באינקרנת אדמה, ובלי לשכוח להציל גארו שהיה שם בסכנה,
טמנו פצצות ואז גם גילו בשמונה ספיראלות המבצעים טקס זימון לרוח אינקרנה.
הספיראלות כמעט הצליחו להפיל את מרדוך לתולע ואז הגיעו עוד ביין וספירלה,
זה היה גארו בוגד שחיבל בפעולתיהם ושלף את הפצצות כדי לפוצץ אותם מלמעלה.
בקרב נפלו שערי שמיים, נותן סימן ובת הירח הראשונה,
ניתן להם את הכבוד הראוי, גארו אמיצים שתמיד פעלו בגבורה ובאמונה.

באותו הזמן רצו, להקות מארש צבאי וערפילי בוקר, אל תוך התופת ללא רחמים,
צללו אל תוך הערפל המסוכן עם שנורקלי אוויר כדי להמנע מנבגים.
בתוך עזה הם נתקלו, ברקדנים הרצים אחרי העטלף ויצורים נוספים,
איתם היה קול המצודה, שנלחם בתולע והשאיר את הספיראלות לגארו האמיצים.
לפתע הגיע עורב כחול שהעיר בעוצמה על רודף הנבואות והעלים אותו,
הגארו לא יכלו עוד לתגנב והם נאלצו לסגת אך לא לפני שהם חוטפים ספירלה אחד לתחקר אותו.
בינתיים רודף הנבואות התעורר באמצע עזה הארורה,
שם פגש את חשכת מעמקים והם התחמקו מציפורניו של מאכלת שחורה.

דרומית אליהם, רצו להקת חולי ירח יחד עם נספחים מלהקת אנטידוט,
בליווי פיבי, הבז פרגרין ורוכב על הפיל הלבן הרוחות שהתלוו אליהם כדי באויב לבעוט.
ניצבו הם מול מגדל, בו היו כולאים סאדק כמו גם לונארית משועבדת לתולע ואיתם צלף עם כדורי כסף.
ושדה של זוועות, ביינים ספירלות ורוחות מסוכנות שחיפשו איך להפיל את גיבורינו ללא הרף.
בעוצמה, בגבורה ובאסטרטגיה לחמו מעוררת השינוי, פאתוס וחרמש דמים,
בסינרגיה עם רוכב על הפיל הלבן הם רמסו אויבים כאילו היו עשבים. ש
אך אויבם האולטימטיבי היה הדרוטוסי שמשכו מתחת לאדמה,
שלשלאות מנופצות הצליחה לשרוד אך בלו מון, נפל לגורל הנורא.
אומנם לא הגיעו לשבויים שנמצאו במגדל, אבל הסבו הם נזק לאין שיעור
האויב לא ישכח את פניהם של אלה אשר שיסעו בו באופן כה חמור.

למעלה באוויר, להקת סודות הדרכים, עשו את דרכם אל מול אויב אימתני,
דרקון ירוק ומתולע, אשר יורק לכיוון כל מי שמתקרב אליו, ביילייר טורדני.
הסתערו הם עליו מכל כיוון אפשרי, מעליו, מתחתיו, על הכנפיים והראש
בשיתוף עסקאות מצוינות עם הינשוף, הטל, החושך ואפילו העכברוש.
אך מר הוא גורלו של גארו, זעם מבעבע בו כמו לבה רותחת
וגיבורינו איבדו שליטה על עצמם והחלו ליפול מהשמיים ישר לקלחת.
את הדרקון הם הצליחו לחסל ואז אחרי חשכת מעמקים צללו ספק של אמת וחסד אחרון,
זאת הייתה הפעם האחרונה שנראו אותם גארו אמיצים, שיצאו להצלת האלפא שלהם בחרון.

ובינתיים מהצד השני של המעטפת, התחילו גם להקת מטרופולין במשימתם,
לפוצץ מעבדות תולע ולהרוס מאחז של הספירלות, שהיה בתוך בית חולים מוכתם.
פומורים ניסו לעצור אותנו בטילים ובקליעים ואז הופיע מולנו מחסום רכבים,
אבק דרכים בלי לחשוב פעמיים רץ קדימה, הציב עצמו מתחת לגלגלים.
רכבנו עף באוויר מעל כל המכשולים אבל אחי נפל אחרי פעולה זו, פעולה של גבורה,
את אבק הדרכים נזכור כמו שהיה בחיים, חסר מעצורים והלוחם החזק בחבורה.
גם את אלף הטופרים לא נשכח, שלחמה בעוצמה והקריבה את חייה עם אלף פומורים במסגד
אך לאחר מכן הגיע קרינוס קרנפי, ניסה להתנגח בנו ומפתח צינורות חסם אותו בכוח מנוגד.
לבסוף הצלחנו להשתלט על המפלצת עם כוח בלתי צפוי, ילד גאיה אמיץ בשם שלהבת זהובה
ואת המעבדה נזק היקפי פיצץ עם רימון מכוון הישר אל תוך הלהבה.

אל לנו לשכוח, את הגארו האמיצים, ששמרו על ביתנו הקיירן מכל משמר,
באומברה וגם בפיזי, לחמו בעוז בכל מה שנשאר.
באומברה התמודדו הוורדר ולהקתו, הדפו כוחות תולע בשיתוף עם ספוטלייט האלדר לאדומי הטפרים,
וגם מביטה קדימה, שחיסלה ספירלות עם כסף עד הרגע האחרון בו נפלה עם חיוך על הפנים.
כשהכל היה נראה אבוד, הגיעו מתוך גשר ירח, גוגלי אייז ורדיו גאגא להטות את המאזניים,
עיצבנו מחדש את ספוטלייט שחזר ללכת מכות והבריח אפילו את הקוסם שהעז להביט לו בעיניים.
בינתיים במישור הפיזי, בשיתוף עם דאוס אולטימה וכפר הבפטיסטים,
הכינו NWP מערבים לספירלות לטכנוקרט, תכניות פעולה חזקות אפילו שהיו מעטים.
הטכנוקרט בא עם נגמשים מכל מיני סוגים, תכנן לעשות כאן פיגוע רב נפגעים,
לוחמיה של גאיה לא היו מוכנים לדבר כזה לקרות ובמקום בעטו לו באשכים.




גליארדים צעירים, חבריי שבט, לספט ולאומה
הפיצו אפיקה זו בעולם, ספרו על ההתקפה העצומה
תפקידנו הוא לתת כוח ללוחמים בשירים ובסיפורים
להזכיר לכולם בשביל מה כולנו פה, עדיין נלחמים.
ספט ישראל, השמיעו את כולכם עכשיו,
יללו לגיאה יללו לגארו, לנצח אפשר רק יחדיו.

בסוף הצבוע מספר את סיפורו: "רבים ביקשו שאספר את סיפורי, שתלמדו מכך לקח או שתכירו את עברי. הסיפור שלי מתחיל בגארו מכובד, סמואל לנדרס דה פרובאנס, גזר דין מוות, דריסת רגל, פילודוקס בוגר לכסופי הניבים נכדו של המלך קלווין דה פרובנס אארון מחנך לכסופי הניבים, מבית גלימינג איי. אלפא בלהקת עופות דורסים שרצה אחרי הנץ, לוכד האמת בספט קרסטוולקן שבבלגיה ונושא הקלייב טופר המלך. זו כנראה תהיה הפעם האחרונה שאגיד את השם הזה, אך הוא נחקק בזכרוני ונשאר שם כקללה שאסור לנקוב בשמה מבלי לספר את כל הסיפור המלא. לאותו הגארו היה שם של שופט קפדני, אנשים פחדו להישפט אצלו וזה נחשב לדבר חיובי, כי אם אתה לא רוצה להישפט אתה תנסה לא לעשות טעויות. אלו שכן נשפטו, נשפטו לחומרה ולמדו את הלקח שלהם, זו הייתה הדרך של גזר דין מוות וזה היה ברור לכולם. בכל זאת צריך לשמור על המוניטין הגבוה. אבל התפקיד והפוליטיקה עשו שמות בפילודוקס הם דחפו אותו להיות מושחת ולתת לדבר שהוא כל כך תיעב - התולע המשחית, לשים בו דריסת רגל. וזרע מושחת גדל לעץ ענק שמשתמש בתפקיד שלו כדי להתקדם ולהרוג גארו רק כדי לכסות על ההשחתה שלו עצמו וכשזה יצא לאור גזר דין מוות נשפט בעצמו לעונש חמור יותר ממוות - לגלות ושכחה, נלקח ממנו הכבוד, הדם, השבט, האומה... כך קרה שגדול הבזיירים בספט קיבל הפניית עורף מהבז. אז פעם היה לי שם אמיתי, שם מעשה שהייתי גאה בו, הצגה שהייתה ארוכה כגלות, פעם היה לי מעמד וכבוד.
הכל השתנה אחרי הנפילה, איבדתי חלק ממני, הפכתי למנודה, לזאב בודד, מנותק מהשבט ומהחיים הקודמים שלי, מנותק מהעולם שהכרתי וקראתי לו בית, משפחה, להקה וספט.
הפכתי לצבוע, צד וניצוד, חי בעור שיניי מחפש את היעוד החדש שלי, אולי אצליח לתקן את העוולות שעשיתי שאני רק עכשיו מתגבר על פחדיי ומספר אותם, אולי אמצא את המקום שלי בחברת הגארו, בשבט שיקבל אותי ובלהקה שכבר קיבלה אותי. ביישתי את השבט, ביישתי את האומה ועל זה אין מחילה, אך איני מפנה את גבי לגאיה. אני מאמין שהיא עוד זקוקה לי ואני מאמין שאני עוד יכול לחולל שינוי ולעמוד נגד התולע ונגד העולם עד שאזכה חזרה בכבוד האבוד שאיבדתי.
פעם הייתה לי להקה, פעם היה לי ספט, פעם היה לי שבט. אך הכל נלקח ממני כי פגעתי בהם, פגעתי בלהקה שלי, פגעתי בספט שלי, סיכנתי רבים, וגרמתי למותם של גארו. הייתי טיפש, הייתי יהיר ופזיז ועכשיו אני חי על החרב - רונין. אחרי זמן רב בגלות שדשתי בנושא, הבנתי את הטעויות שעשיתי ואני רוצה לתקן את עולמי."

הצבוע חוזר למקומו.

חשכת מעמקים מספר את סיפור הבגרות שלו:

"נתחיל מזה שאף אחד מכם מעולם לא התייחס אליי בתור צעיר ורצתי עם רובכם, נמשיך מזה שהבסתי גארו בוגר בתיגר על תפקיד האלפא והוא בחר לרוץ אחריי ועכשיו אני אלפא של גארו בוגר בפעם השנייה, הייתי ראשון האארונים של ספט עד שגשם קיצי שוותיק ממני יכל לקבל את התפקיד, סיכנתי את עצמי שוב ושוב למען גארו שאפילו לא היו חלק מהספט ואני אמשיך לעשות את זה – כל המעשים שלי סופרו על ידי גאליארדים בטקסי קיבוע רינאון, לקחתי תמיד אחריות מלאה על כישלונות שהיו לי או לחברי להקה שלי והעברתי על כך שיעור אחד בתקווה שתלמדו ממנו ותשתפרו ושיעור שני על ההצלחה בתיגר ראשון האארונים במוט שעבר, למדתי ולימדתי טקסים, במהלך העונש שלי יצרתי קשר דיפלומטי עם ספט פריחת רינגווד בניו ג'רזי והעמקתי את הידידות עם ספט חום האדמה בסוריה".

הוא נותן למילים לחלחל כמה רגעים ואז נועץ בכם מבט עז: "עכשיו, מי שרוצה לערער – שיבוא."

הלל מקשיבה לסיפורים השונים. כשחשכת המעמקים מסיים היא מחכה לראות אם מישהו מערער על הכרזתו. לאחר מכן היא מתקדמת צעד קדימה, מבטה מזוגג מעט כבוהה בנקודה רחוקה:
"הסיפור שאספר היום הוא על שבט הנוודים הדוממים. הסיפור מתחיל אי אז בתקופה העתיקה, עוד לפני ששבט הנוודים הדוממים נקרא כך, עוד לפני שגורש ממצרים ולקח לעצמו שם חדש.
הגארו שישבו במצרים, קהם הם קראו לה אז, רצו תחת מנהיגה דגולה- אהרונית אגדה בשם נפרקמי. היא איחדה את הגארו תחתיה ובהנהגתה התולע במצרים גווע כמעט לגמרי. אך אז הגיע למצרים קוסם רב עוצמה שהושחת על ידי התולע - סת' הוא קרא לעצמו.
הוא נשלח על ידי התולע לכבוש מידיי הגארו את מצרים ולהשחיתה. כוחות רבים נאספו משני הצדדים. את רוחות השבט הגדולות הנהיג אז הורוס והוא כינס אליו את כל אלו, שהיום שמם הוא רק אגדה אנושית דהוייה: אנוביס, אמית', סובאק, אפפ, דג'יהוטי... ועוד.
אבל, סת' גייס אליו גם את בני האדם, וגרוע מכך ערפדים. לבסוף, סת' הובס, אך המחיר היה כבד.
באותו קרב אחרון וגורלי, הורוס נשבר לאלפי חתיכות, רוחות שבט רבות הושחתו ונפרקמי והגארו הבכירים של השבט הקריבו את חייהם למען המטרה. מצרים נפלה והקללה של סת' הדהדה במרחביה.
הגארו הנותרים היו שרויים באפלה, עירומים מהנהגה, עירומים מהדרכה רוחנית ומקוללים לא לשוב לעד לאדמת מצרים. או אז, הינשוף, רוח שעד עתה ליוותה את אומת הגארו, אך לא זכתה לכבוד מיוחד מאף אחד מהשבטים, ראתה את המצוקה והאפלה שבה היו שרויים הגארו ועטפה אותם בכנפיה הגדולות.
היא הובילה אותם בחוכמתה הרבה ובראייתה החדה למרחוק למצוא האחד את השני, לראות מעבר לחשיכה ולהתאחד מחדש לשבט חדש  - הנוודים הדוממים.
מאז ועד היום רוח הינשוף מלווה את הנוודים הדוממים, מכווינה אותם בכל מקום אשר הם הולכים ברחבי גאיה, מראה להם את הדרכים ואת השבילים הנסתרים ומאחדת את האומה כולה באמצעותם."