סולנום מחפש הפסקת חשמל, בימים שלאחר המוט בקיירן.

סולנום מחפש את אשלין, מחזיק שקית ובה קופסאת גלידה פלדמן. הוא עדיין לבוש כמו במוט, אם כי יש חשש שהוא ניסה להתקלח מאז (מכרסמי עצמות- האימה).
כשהוא ימצא אותה הוא ישאל אותה עם יש לה כמה דקות להקדיש לו, ואם היא תסכים הם ישבו במקום שקט וידברו שם.
"... אני מקווה שאת אוהבת גלידת תות. הייתי צריך לנחש וזה מה שמצאתי." הוא אומר בחיוך. "בכל מקרה, רציתי לשאול אותך.. המצב בארץ תמיד נראה כמו בערב המוט?"

אשלין מודה לו בחיוך על המתנה, וממהרת לארגן להם שתי קעריות וכפיות.
"תמיד יש בלגן. בדרך כלל לא כל כך הרבה בבת אחת."

הוא דאג להביא כפות בעצמו, אבל לא נראה שהוא מצא תועלת בלהביא גם צלחות.
"התחלתם לחקור מה עמד מאחורי כל הבלאגן הזה?" הוא שואל. "זה אומנם יום בעל משמעות, אבל קשה לי להאמין שכל כך הרבה דברים השתגעו רק בגלל התאריך."

אשלין מהנהנת. "זה בבירור."

הוא מהנהן ולוקח ביס מהגלידה. חיוך ילדותי מעט עולה על פניו בתגובה לטעם המתוק.
"אוי, זה טוב! עדיין אלף צעדים מאחורי הגלידה של סבא אבל זה לא נחשב." עיניו מנצנצות בנוסטלגיה.

אשלין מחייכת אליו. "אתה מאיראן, נכון?"

הוא מהנהן לחיוב, לוקח עוד ביס.
"ואת?"

"ארצות הברית."

"איך שם?" הוא שואל, ומושיט לה את הקופסא, כדי שהיא לא תשכח לאכול.
(אגב, היא בסוף הביאה צלחות? כי אם כן הוא מזג לעצמו לצלחת. אחרת אני מניח שאנחנו אוכלים מהקופסה כמו מכרסמים טובים)

(קעריות. מי אוכל גלידה מצלחת.)

אשלין אוכלת מהגלידה שלה - נימוסי השולחן שלה, אגב, מושלמים.
"בLA די מגעיל. כאילו, יש לי שם משפחה שאני אוהבת," היא ממהרת להבהיר, "והספט שבאתי ממנו מדהים. אבל אני אוהבת את ישראל יותר."

הוא מחייך בתגובה לאמירה.
"אני מניח שזה דבר טוב. באת לארץ לבד?"

"עם להקה." אשלין עונה ביובש.

הוא עוצר לרגע,ובוחן את המבט על פניה.
"אז מה יש מגניב בארץ?" הוא מחליף נושא באלגנטיות.

"מגניב מאיזה סוג? מה אתה אוהב?"

"דברים כיפים, או טעימים." הוא עונה בפשטות. "נניח... מועדונים שאפשר לשבת בהם בשביל להרגע ולהנות במקום בשביל לצוד קרציות."

"אני מכירה כמה מקומות טובים. אבל תמיד יש סיכוי לפגוש קרציה או שתיים."

הוא מושך בכתפיו בהבנה של המצב.
"איפה הם? לאיזה להקות הם קרובים למקרה שמוצאים משהו, וצריך לדווח או להביא תגבורת?"

"תלוי לאן נלך. אני מכירה מקומות נחמדים בפתח תקווה, זה לא רחוק מפה."

הוא מהנהן בהתלהבות. "אז נלך לשם מתישהו!" הוא קובע.

"קבענו!" אשלין מסכימה ומחייכת אליו.

"מה עוד יש בארץ? פיינטבול, או משהו בסגנון?" נראה שהוא מחפש את הדבר הבא.

"יש פיינטבול, לא יצא לי ללכת."

"רוצה? זה כמו להתאמן על ירי, רק בגרסה פחות מצוייה של רובים."

אשלין מחייכת ועונה "אני מכירה פיינטבול, לא יצא לי ללכת לאלה בישראל. זה יכול להיות נחמד."