סימבה ומופסה, 27.11, אחה''צ, קאירן מקורות הכוח

יש לו אחד אסלן, שעון על עץ באומברה, מנגן חרש בכלי קטן שנשמע כמו הכלאה בין קסילופון לנבל מנגינה לא מוכרת.
יש לו חולצה לבנה שכתוב עליה בשחור BASIC, מכנס ירוק זית רפוי, ונעלי בד אפורות. שיערו פרוע.

קיאן חסר חולצה, חושף רעמת שיער מרשימה. הוא מחזיק בגיטרה, עליה גליף של שיר ופיאנה. הוא מתחיל לנגן ופוצח בשיר. הבחור יודע לשיר, אבל נראה שהשיר חדש לו, כמו השפה. פגמים בהגיית המילים, ומבטא בולט מונעים ביצוע מצויין של השיר ונהיים בסדר.
Расцветали яблони и груши,"
Rastsvetali iabloni i grushi"

"Исако́вский?"

הוא אומר בבלבול ומוסיף ברוסית שאלה:

לדוברי רוסית בלבד:

"אתה יודע שאני לא דובר רוסית," קיאן אומר לו בחיוך. "ביקשתי מלואס שלימד אותי שיר מפורסם ברוסית.'

"אז הוא בחר בקטיושה?" הוא אומר בבלבול קל: "מאוד פוליטי."

"לא ידעתי." קיאן עונה לו, "הבנתי שהוא נורא מפורסם גם היום. זה בצד הפוליטי שאתה מאמין או האחד שלא?"

"אה?" הוא מטה ראשו בבלבול

עכשיו גם קיאן נראה מבולבל. "מה לא ברור?"

"המשפט האחרון." הוא אומר

"אתה תומך ביוצרים של השיר, או לא?" קיאן שואל ומקמט את מצחו בבלבול.

"לא. אולי זה נוצר ממקום טוב, אבל הביצוע היה על הפנים." הוא אומר בעצב.

קיאן נראה מאוכזב למדיי, "אולי אתה תלמד איתי?"

"ללמוד איתך מה?"

"שיר." קיאן אומר לו.

"המם... אוקיי." הוא אומר אחרי מחשבה קצרה.

"יש מילה חדשה שלמדתי בעברית. יאללה." קיאן אומר לו בחיוך. "היא עובדת מצויין עם להתחיל. יאללה בוא נתחיל."

הוא ממלמל משהו ואומר: "כן. איזה שיר לומדים?"

"איזה שאתה רוצה ללמד."

"אני?" הוא מופתע ומסמיק מעט: "ללמד?"

"כן. ברוסית." קיאן אומר לו.

"א-א-אני... א-מ-מם..." הוא מסתכל סביב בלחץ, מגמגם.

"אתה לא חייב." קיאן אומר ומניח לו יד מנחמת על הכתף. "רק אם אתה רוצה. מה יש לך להפסיד?"

"אנ-אני ל-ל-ל-לא... לא." הוא נד לשלילה.

"בסדר גמור." קיאן מקבל את דבריו. "אבל, הקבלה שלי היא לא מובן מאליו. יהיו דברים שאתה מוכרח לעשות."

"כ-כן..." הוא אומר: "איך זה בפיאנה? הגורים שלכם לומדים לשיר?" הוא שואל ובכלל לא מסיט נושא.