19.4 או משהו, רותם וקיאן

פוגשת אותו בקיירן?

בבוקר הוא בקיירן ובבוהריים הוא בטריטוריה שלו. יש שביל ירח והירח מתרוקן אז קל להגיע לשניהם. בכל מקרה הוא שם ונוכח, מצמיח אצבעות בגלאברו.

האמת שמתאים לי להגיע אליכם. היא יוצאת משביל הירח בלופוס ומייללת להודיע/לבקש רשות להיכנס

שני כלבים ענקיים בגודל של סוס פוני מריחים אותה ונראים מאיימים למדיי. קיאן מגיע, מלטף אותם, הם נובחים נביחה והוא מהנהן לאישור. "שלום השומרת על הקן, את מוזמנת להיכנס. מה שלומך?"

היא משתנה להומיד "בסדר גמור. אני רואה שהמצב שלך משתפר?" מסתכלת על היד שבתהליכים

היד שגדעה העונה לבאנשי נשארת בערך כשהיית. היד השנייה, שלמה. "כן, זה היה דיי פשוט. ההורדה של האצבעות היית סימלית, בעיקר."

"על מה זה היה? פספסתי את הקטע הזה" מתעניינת, אבל משדרת 'אתה לא חייב לענות'

קיאן עונה בקול של 'זה בסדר', "זה היה אחד מהעונשים למשפט שלי על הטיינט, דבר שסיכן את הסובבים אותי. אני צריך גם לספר את הסיפור על הטיינט ל5 ספטים שונים, אני האומגה של להקתי ואסור עליי לקחת תפקיד בספט למשך 3 ירחים."

"זה הרבה. מה בעצם קרה, אם אפשר לשאול? שמעתי סיפורים חלקיים מאוד מכמה אנשים, אבל אני לא יודעת מה המקרה במלואו"

קיאן נראה בעיקר עייף מלספר את הסיפור אך הוא אוזר כוחות. "לפני כ4 ירחים, פשטתי על מפעל שהשקה את הנגב בדם של בעלי חיים. קפצתי אל תוך הצינור והנחתי פצצה שהאלפה שלך הביא לי. הדבר גרם לי לצנוח אל תוך תועבת התולע והיא זיהמה אותי אבל הצלחתי לפוצץ ולמנוע את הפצת הדם בנגב."

"אז על מה שפטו אותך?" שואלת התמיהה (או שעוד לא סיימת?)

"כפי שאמרתי, היה לי טיינט. הדבר גרם לי לשתף פעולה עם התולע או לחזק אותו באופן לא מודע." קיאן משיב לה.

"איך זה שאף אחד לא זיהה את זה? יש פה הרבה גארו ורוחות שיודעים לזהות תולע, אני בטוחה"

"לנסיכי מלפיאס יש חתיכת כוח." קיאן משיב לה, "רק רוחות מאוד מסויימות שמתמחות בתולע ואיתור היו מסוגלות לכך. הטוטם של הנחש בארץ ומאמא עכברושה שכנראה יצא לה לראות הרבה חרא." קיאן עונה לה. "אני אעבוד עם הוורדר כדי למנוע מסיטואציה דומה לקרות שוב."

"נסיכי מלפיאס" שורקת "זה חתיכת כוח! טוב שמצאתם בסוף רוח שמצאה את זה"

"הכל בזכות איילין שהבחינה בהתנהגות מוזרה מצידי." קיאן משיב לה, "בכל מקרה התמודדנו מולו, סירבתי לקבל כוח משנאה וכעת אני כאן."

"זה מרשים מאוד. שנאה היא המניע החזק ביותר של הרבה גארו. להתנגד לתולע זו החובה שלנו, אבל זה לא קל כשהוא אוחז בחלק מהותי" אומרת בכנות

"שנאה נתנה לי הרבה כוח." קיאן אומר לה, "חבל שהיא היית כזאת גדולה ומחוץ לאיזון. כעת עליי למצוא מקום אחר לשאוב ממנו כוח."

"נראה שהדאגה למשפחה שלך נותנת לך דחיפה עכשיו"

"תמיד היית לי יותר אהבה משנאה." הוא אומר לה, "הם בסופו של דבר שני צדדים של אותו מטבע."

"הם מתחברים בקלות, כן. אז הבאתם משפחה גדולה הנה?"

"אכן. הבאנו 80." נראה שעיניו מתחילות לדמוע, "אנחנו 70 כעת."

"אני כל כך מצטערת לשמוע" היא אומרת בצער, המבוכה משכיחה ממנה על מה רצתה לדבר "אני לא יודעת מה הייתי עושה אם זה היה קורה למשפחה שלי"

"נותר רק לשמור על השאר, ולנקום את המתים." קיאן אומר ונראה נחוש ועצוב. "אין יותר אפשרויות."

"נכון, אין הרבה מה לעשות חוץ מזה" אומרת בהשלמה כואבת "שמעתי שיש אצלכם גם בת דם לילדי גאיה"