19.4 - רעמים וברקים בליל סדר קר

אשלין, לבושה בשמלה פרחונית בצבע ורוד בהיר, מסתובבת בין הגארו ובני הדם שהגיעו לליל הסדר אצל NWP, מברכת אותם לשלום ומקשקשת איתם לפני שהסדר מתחיל. נראה שהיא במצב רוח עליז וידידותי. הייתכן שהיא תמצא איש שיחה מרתק?

במוקסיני עור חומים בהירים, ג'ינס חום כהה, חולצה לבנה ועליונית ירוקה כהה מתנשא לו אדם, מטר תשעים גובהו, כתפיו רחבות, שיערו פרוע ועיניו אזמרגד. אשלין תזהה אותו מכשנכנס לקאירן.

ישנם עוד גארו ובני דם רבים, חלק מעניינים יותר, חלק פחות.

"ערב טוב!" אשלין מאחלת לו בחיוך. "רעם מלחמה, נכון?"

"רעם מלחמה בלילה אדום, אכן." הוא אומר במבטא ערבי נוראי. "ואת היא הפסקת חשמל, מלהקת נווה מדבר הרצה אחר החלוץ. ערב טוב."
הוא אומר ומושיט ידו ללחיצה.

אם היא לוחצת:

אשלין משיבה לחיצה איתנה (יחסית), כמובן. "מה שלומך?"

"שלומי טוב. המוט שלכם היה משונה למדי, איני יודע מה דעתי עליו או על הפראנקי בעל ההערות הלא הולמות." הוא אומר בטון קליל.

"הפראנקי?" שואלת אשלין.

"צללים משיגים. לאורך כל המוט שמעתי אותו מעיר הערות בזויות." הוא מסביר, לא נראה נרגש.

"מה למשל?"

"כשנכנסתי זכור לי כי את, הוורדר, והוא החלפתם מספר משפטים ביניכם, אשר צרמו לאוזני. בנוסף לכך נשף לכיווני מספר פעמים כי איני סומך עליי והוא צופה בי - באופו אשר ללא ספק נועד להיות חזק מספיק בדיוק להישמע כביקורת." הוא מסביר את עצמו ברהיטות חלקית בשל המבטא.
"אשמח לדעת אם הוא לוקה בראשו, אחרת חוששני שעלי יהיה לישר עמו את ההודרים אם ימשיך." הוא מציין

"לא זכור לי מה אמרנו - קרו הרבה דברים אתמול. אני מתנצלת אם פגעתי בך איכשהו. הוא לא לוקה בראשו. אני לא יודעת למה הוא לא סומך עליך."

"אני מקבל את התנצלותך ומודה לך על כנותך." הוא דיפלומטי להפליא. "אמצא את ההדורים עמו בהקדם."

"בהצלחה. אז מה היה משונה בעיניך?" אשלין שואלת.

"ההתנהלות שלכם," הוא אומר: "אינה אורטודוקסית בלשון המעטה. האשמות שווא, בוליטיקה גסה, מחשבות שדחיות... אלו הן סימנים של סבט ח'דש ומפולג." הוא נשמע מרותק.

"אני יודעת." אשלין עונה בפשטות.

"הנה!" הוא אומר: "אמרי לי, מה מוביל אותך לאשר את קביעתי?" הוא נראה סקרן ומעוניין.

"אני כאן מהמוט הראשון של הספט הזה ואני לא עיוורת."

"מרתק, בשוט מרתק!" הוא אומר. "הכנות הזו! את היית יכולה להיות פנרירית טובה בעולם אחר." הוא משבח.

אשלין צוחקת. נראה שהיא בהחלט בחרה לקחת את זה כמחמאה. "אין מה להתכחש למציאות. אז מה עוד ראית אתמול?"

"מיצוי התיגרים שלכם מהיר מאוד לתיגרים רבי מלל, לוויותיכם נגעו לליבי, אך את טקס המוט עצמו פספסתי." הוא אומר בצער.

"פעם הבאה. מאיפה אתה מגיע אלינו?"

"שוודיה." הוא אומר בw ולא בv.
"מלב הוויורדים."

"נראה לי שהכרתי גארו שבאו משם - מבעיר המוקד וסיגראן?"

"איני מכיר את הראשון. השני איננו עוד עמנו." הוא אומר כעניין של מה בכך.

"גם הראשון לא. הוא היה גליארד. לוחם ומנהיג מצוין." לא נראה שהיא לוקחת קשה את החדשות.