צהריים ה16.9, קיירן, פיזי, אנדרדוג מחפש את שלשלאות מנופצות

לאחר שעבר את הבידוק בכניסה, אנדרדוג, לבוש בחליפה ומכופתרת כרגיל, מסתובב בקיירן ומחפש עבור שלשלאות מנופצות. היכן הוא ימצא אותה?

היא מתאמנת ברחבת אימונים, חותכת את האוויר בחרב, אלגנטית במפתיע. היא מבחינה באנדרדוג מתקרב, עוצרת ומרימה את החרב בחצי הצדעה פורמלית.

אנדרדוג יתקרב אל הרחבה. "שלשלאות מנופצות, טוב לראותך." הוא יאמר בחיוך. "אני מאמין שאנו צריכים לשוחח מעט."

היא מנמיכה את החרב. "שלחו אותך עם רשימת משימות כדי להתקבל לספט?"

"אכן, אבל אני כבר קיבלתי את המשימות שלי. את האמת שזה לא מה שרציתי לדבר עליו. אני רציתי לדבר על עין גדי."

"אה." היא מניחה את החרב בצד. "שיחה שמצריכה שתיה כלשהי." מליד הגדר של הזירה היא מרימה בקבוק זכוכית עם נוזל חום כהה בתוכו ושותה. "תה?" היא מושיטה לו את הבקבוק. "ומה בעניין עין גדי?"

"תודה." הוא לוקח את התה ושותה מעט. "ובכן, מאחר ודיברנו במוט על כך שאתם רוצים לטפל בעין גדי כשבט, אני מניח שאתם תרצו לדעת מה הולך באזור."

"דיברנו אנחנו מאז כשבט, וייתכן שאם אתם רוצים לטפל בו אנחנו נסיר כל תביעה לבעלות עליו. אבל ספר לי בכל מקרה, גם אם האחריות תעבור אליכם אני אשמח לעזור." היא מתיישבת על הארץ בחינניות.

אנדרדוג נראה מעט מופתע מכך. "אנחנו נשמח לעזרה בנושא..." הוא אומר בטון רך. "אם כך, ניגש לעניין. בפיזי, היה הרבה לכלוך שמטיילים השאירו. התאמצנו כלהקה לנקות את הרוב. המים נגועים בזיהום ווילד גם בפיזי. באומברה יש חומה ענקית עשויית גיר, שמחוזקת בקורי עכביש, שמטרתה היא למנוע מזיהום הווילד שבשמורה להגיע לים המלח. לרגלי החומה ישנם רוחות אלמנטליות ורוחות של חיות מאובנות. על החומה ישנו שלט אשר מורה..." ובשלב הזה הוא מוציא פתק מהכיס ומקריא בקול שיטתי: "'אין מעבר! ניסון מעבר יגרור פתיחה באש! ניסיון השרדות יגרור לפתיחת אש נוספת!' ההימור שלי הוא שעם שלט כזה ייתכן ומדובר בקלאשינג בום בום, אבל אני איני בטוח." הוא מסב את מבטו לעבר שלשלאות מנופצות. "מדוע החלטתם להסיר את התביעה השבטית שלכם לאזור?"

"רוחות של חיות מאובנות? על זה עוד לא שמעתי." היא מקשיבה בהבעה מתעניינת. "תראה, עד כמה שמצער אותי להגיד את זה, כשהכרזנו על טריטוריה שבטית בעין גדי היינו שישה בשתי להקות, ואחרי זה עוד שניים, מאוחדים. כיום אנחנו ארבעה, כל אחד בלהקה משלו עם טריטוריה להגן עליה. היינו רוצים, אבל זה לא הגון ולא ראוי לתבוע בעלות על טריטוריה שאנחנו לא יכולים להגן עליו בלי להזניח מחויבויות אחרות לספט וללהקה. אין מספיק מאיתנו כרגע, וזה גובל בטריטוריה של הלהקה שלך ואין לנו שום רצון בסכסוך איתכם." היא פורשת ידיים בתנועת 'ככה זה'. "יש לי קצת ניסיון מאוד מוגבל עם קלאשינג בום בום. אם משתפים איתה פעולה היא מסוגלת להרבה."

הוא מהנהן. "אני מכבד את זה מאוד. נשמח לצאת איתכם לריצות כדי לטפל באזור."

"מצוין. תודיעו מתי ונבוא."

"ובכן, תודה לך על השיחה הזו. מקווה לראות אותך בקרוב." הוא פונה ללכת, ואז נזכר במשהו: "אמרי לי, שלשלאות מנופצות - מקווה שהשאלה אינה מוזרה מדי, אבל האם יש לך ידע כיצד ניתן ליצור אבני ירח, או היכן ניתן למצוא אותן?"

השאלה אולי טיפה מפתיעה אותה, והיא מטה ראש הצידה בנועה זאבית כלשהו. "ליצור? אני אפילו לא בטוחה אם אפשר ליצור אחת, למרות שאין לדעת, יש יוצרים אגדיים באומה שאין דבר כזה עבורם 'בלתי אפשרי'. אבל קל יותר למצוא כאלה שכבר קיימות. יש כמה דרכים - אפשר לקחת אותן בכוח או לקבל מתנה מספטים אחרים, אבל זה לא מומלץ כי למה שנרצה להתחיל מלחמה? אפשר לחפש אותן בממלכות של לונארים, זה מה שעשינו בריצה שאותה הוביל נועד לגדולות לפני חודשיים בערך. זה עלה לנו הרבה, גם הזימון וגם ההשגה של האבן, אבל הצלחנו. יש גם אבני דרך שנמצאות סתם בכיסים אומברליים ואפשר 'לשחרר' אותן, אבל גם זה לא יבוא מאוד בקלות או מהר. זה מאמץ, מסע, קווסט. זה אפילו די מהנה, למרות שכמובן זו לא המטרה העיקרית." היא מחייכת.

נראה שאנדרדוג שולף פנקס ורושם את הפרטים שדימפנה אומרת. הוא חוזר עליהם במילמול ולאחר מכן מניח את הפנקס בכיסו. "תודה לך, שלשלאות מנופצות." הוא אומר בטון המביע יראת כבוד ובחיוך על שפתיו. "עזרת לנו מאוד. מצפה בקוצר רוח שנרוץ יחדיו בשנית."

"בשמחה, ובהצלחה עם להביא אבן דרך." היא מהנהנת, ואז מרימה את החרב וחוזרת לאימון שלה.