אחרי הקרב, לפני היום (נניח 15.2) סביב הקיירן, מחפשת עוקד החטאים

תוך כדי העבודה על ניקוי ושיקום של הקיירן, שלשלאות מנופצות מחפשת את עוקד החטאים לצורכי דיבור.

לא יהיה קשה. כל מה שהוא עושה זה להיות זוג ידיים בעבור עבודות של שומרת האדמות בימים האחרונים.

בחור טוב (תרשום שהשקעת דאונטיים).

היא מגיעה אליו, נראית נייטרלית. "עוקד החטאים. רציתי להתנצל." היא לא מחכה לתגובה. "בין כל מה שקרה במשפט ואחריו והמוט וההכנות לעזה ומאז, לא יצא לי לדבר איתך. לא כך חינכו אותי ואני מתנצלת שזה רק עכשיו קורה. ושמחה ששרדת."

הוא מתייצב, מניח בעדינות את שני הסלעים שעמד להזיז, מתכווץ להומיד. הוא אינו לובש  חולצה וגופו מעוטר צלקות חדשות, כמו גם כוויה אכזרית על כתפו השמאלית.

"לא מבין. על מה רצית להתנצל בדיוק?", הוא שומר על ארשת פנים קרירה. במידה ודימפנה מספיק אמפטית היא תבחין כי דבריה מעט מעצבנים אותו בשלב הזה, אבל הוא מחכה להבין על מה מדובר עד הסוף.

"כמו שאמרתי, על זה שלא יצא לנו לדבר לפני היציאה לעזה. אני נוהגת לגשת לדבר עם כל גארו שאני מענישה, אחרי האירוע. לוודא...שדברים הובנו. לא הספקתי לפני שיצאנו, ועכשיו אני לא יודעת אם יש טעם, כי עבר, אז אני מתנצלת, שזב לא קרה ואם יקרה עכשיו יהיה פחות אפקטיבי." היא שמה לב שהוא עצבני, לא נראה שזה משנה את שפת הגוף או הטון שלה. היא כרגיל לבושה בשחור, אבל נראה שהיא עדיין לא התאוששה לגמרי מתוצאות ההתקפה, עם צללים כבדים מתחת לעיניים וכמה צלקות חדשות.

כשהיא אומרת שעל כך היא מתנצלת, כעסו שוכח.
"את שואלת אם אני מבין מדוע ניתן העונש. אני מבין. אני תוהה אם את.
שאלה לי אלייך. מדוע את חושבת שצלמארה הוכח כחף, ואנוכי לא?"

"יש לי את ההבנה שלי מדוע ניתן העונש, אני לא בטוחה שהיא זהה להבנה שלך. מצד שני, לדבר אחד יכולות להיות סיבות רבות באותו זמן, בלי לסתור אחת את השנייה. ואני לא חושבת שצלמארה נמצא חף מפשע. אני חושבת - יודעת - שלוכד האמת מצא אותו אשם כמוך, והרוחות שמתוקף כוחן נעשה הטקס סירבו להעניש אותו באובדן המעמד. הוא עשה לא מעט למען הקיירן והרוחות בו, הן מכירות אותו טוב יותר, אם זו עמדתן אז אני לא אערער עליה, לא שהיה לי איך. מעבר לעונש הספציפי הזה הוא יישא באותם עונשים נוספים ששניכם קיבלתם."

"לוכד האמת איבד רסן ב...'משפט'. זו דעתי, לפחות. צר לי, אך אני רואה בכפיית העונש מטעם לוכד האמת על צלמארה כהתעקשות להוכיחו כאשם.", הוא מודה, "יש סיבות רבות מדוע רוחות חסות על גארו בעונשים - לעיתים נדירות בלבד הישגי עבר הן בסיס להנחות שכאלו.
אני היוועצתי בסבא רעם - שמעתי את דבריו. אני גם שמעתי את דברי טוטם הספט - העורב הארץ ישראלי. יש סיבה מדוע אני טוען כי צלמארה חף. יש סיבה מדוע אני לא נמצאתי חף למול הרוחות. בתור שומרת האדמות ופילודוקסית בספט - אציע שנלך אנו ונחכים יחדיו - לשמוע את חוכמת הרוחות וללמוד את משמעות הדין והפשע מפיהן."
הוא משתהה רגע, ואז מוסיף, "דברי היו לשביעות רצונו של סבא רעם. אילו היו זכאים בדין בעיניו - היה מכה אותי בברק ושם קץ לקיומי. זאת אני יודע לבטח. הוא אינו טוטם אשר נודע בכך שלוקח כבוד - או חוסר בו - בקלות דעת, גם אם לא היה כטוטם שבטי או... כן.", ניכר שעמד להוסיף דבר מה אך אז נזכר שאין לו להקה יותר.

היא חושבת לרגע, שוקלת את התשובה או את דרך ניסוחה. "עם העונש הסכמתי - אמרתי את זה גם במשפט בפני כולם. עם דרך הניהול לא הסכמתי, גם את זה הבעתי במסגרת המשפט באופן חלקי, ובזה שרק ההכרזה של קונאטוס שאין לקרוא תיגרים במוט האחרון לפני היציאה לעזה מנעה ממני לקרוא תיגר על תפקיד לוכד האמת, וכל הספט יודע את זה. עכשיו ששרדנו, כשנגמור עם הדברים הדחופים," היא מסמנת לכיוון ההרס שעדיין יש סביבם ומאמצי התיקון, "אני אלך ואסגור את העניין מולו. גם ישבנו במוט עם הפילודוקסים האחרים שהיו שם, הפחות מנוסים, וניתחנו איפה הוא טעה."

היא מטה ראש הצידה, "אני אשמח לשמוע את עמדת הרוחות בעניין. זה פעם ראשונה שטקס ענישה נכשל לי, ללמוד למה מנקודת המבט של הרוחות ילמד אותי הרבה, אני בטוחה. ו-כן, אין לי ספק שאם סבא רעם היה חושב שאתם חסרי כבוד הוא היה מביע את דעתו באופן מאוד ברור וחד." האיזכור המובלע של חוסר הלהקה גורם לה לעצור גם וההבעה של מתקדרת. "הוא עדיין איתכם, כטוטם להקה? אתה לא חייב לענות, זו שאלה מאוד אישית."

"לא. הוא לא. אני במאמץ למנוע ממנו להרדם כעת. עד כמה מאמץ שאפשר לעשות בהתחשב בנסיבות.", לא ברור אם הוא מתכוון לנזק לקאיירן או לדין שקיבל שמחייב אותו להישאר כאן.

היא מהנהנת. "אם אתה וצלמארה צריכים להקדיש לזה זמן, אני חושבת שאפשר לשחרר אתכם לטפל בזה. זה חשוב."

הוא מניע את ידו בביטול.
"מרדוך ימחה אותי מפני האדמה אם יגלה כי אני מקבל הקלות בדין באופן לא ראוי, גם אם בכדי לעבוד אותו. גם כך אהבתו אליי סרה מליבו.", הוא אומר, ולמרות שמשתדל להסתיר זאת הדבר בבירור קשה לו.
"מעבר לכך - לאור מות מגנים כה רבים בקרב האחרון - נוכחותי כאן נחוצה."

מי ידע? עוקד החטאים הוא פולני.

הוא אדון צללים, זה אפילו לא מפתיע.

"אני מצטערת על האובדן שלכם, ומרגישה אותו גם. מביטה קדימה הייתה...חברה. ושערי שמים היה אח לשבט, לא משנה כמה לא הסכמתי איתו רוב הזמן. הם יחסרו, מאוד." עצב ברור בטון שלה. "רציתי גם לבדוק איך תרצו - אם יש לכם העדפה לגבי טקסי מוות. לפיאנה יש את המנהגים שלהם בעניין הזה, אבל אתם הייתם הלהקה שלו."

"הוא היה אחי לקרב.", הוא אומר, "אני סבור שלא היינו נשארים להקה לאחר הצלת הרמה. עשו לו קבורה כראות עיניכם."
"לגבי מביטה קדימה - אבקש מצלמארה לדבר עם אסנת, שהייתה כמו אחות עבורה."

נראה שהתשובה היא לא מה שדימפנה ציפתה לו אבל אולי מה שהיא קיוותה לו, והיא מהנהנת. "בסדר גמור. שניכם מוזמנים אם תרצו להשתתף, כמובן. ולגבי מביטה קדימה יכול להיות שילדי גאיה ירצו טקס שבטי, הם ספגו אבדות קשות בקרב הזה."

הוא נד לה, "אם כך יהיה, כך יהיה. כעת יהיה עליי לחזור לעיסוקיי. נפגש בקרוב לדון עם הרוחות, ולהחכים יחדיו."