3.15.19- ניקה ויללת כפור

בצהריים ניקה תהיה במתחם האורחים. היא תשב על אחד מהספסלים שם ותבריק את הלאבריס שלה.

יללת כפור יהיה במקום קרוב יגלף על עץ

״מה אתה מכין?״ היא תפנה אליו

יללת כפור  יביט מעבר ויגיד בפשטות "חוקי הכבוד קובעים שנהוג שתציגי את עצמך קודם. אני מכין בסיסים לטאלן"

״אני ניקה, אארון לנוקמות השחורות ובטא ללהקת עין הסערה- הרצה אחרי מורדוך אל המבול הצדק והפריון.
ומה איתך?״

"לייף ברנסטום יללת כפור/ראש-פטיש, סקאלד בוגר לפנריר" הוא אומר עם מקל מאחורי השם בקול ברור ועם שאריות גאווה.

״סקאלד הא? אני מניחה לפי הטון שלך שאתה גליארד.״ היא תגיד ותוסיף
״מה מביא אותך לספט?״

״סקאלד הא? אני מניחה לפי הטון שלך שאתה גליארד.״ היא תגיד ותוסיף
״מה מביא אותך לספט?״

"כל הסקאלדים הם גאליארדים בשפתכם. אבל אני שמח שהילתי הולכת לפני" הוא אומר מעודד "לספט הגעתי כי נשלחתי לכאן. חיפשתי ספט חדש הרבה זמן והכווינו אותי לכאן"

״זה ספט מרשים אבל בהחלט אחד שדורש תחזוקה.״ היא תגיד ותמשיך להבריק את הלאבריס שלה שוב.
״למה בדיוק חיפשת ספט חדש?״

"חיפשתי ספט חדש כדי להגיע למלא הפוטנציאל שלי. לעזור למלחמה בתולע במלא הכוח"

"ואיף אתה מתכנן להגיע למלוא הפוטנציאל? מה היכולות שלך?"

יללת כפור מחייך "יכולת החרשות שלי עוברת מדור לדור. אני מומחא בלחימה בנשקיה של גאיה ונשקי האדם. אני מספר סיפורים ויודע מתנות על מנת להחדיר באחיי את מהות הקרב והמלחמה, זו היא תרומתי"

"טוב לדעת שגארו כה כשרוני מגיע להלחם לצידנו." היא תגיד עם חיוך קטן
"אני יודעת להלחם בלאבריס וטפרים והמתנות שלי יכולות לחזק את חברי בקרב ולהחליש את אויבי."

"גארו נמדד ביכולת שלו לעזור לקרב. במוכנות שלו. בחוסר חששו"

"אני בהחלט יכולה להסכים.
אני מניחה שבהיותך פוסטרן גם יצא לך להשתתף בריצות כאלו. האם תוכל לספר לי על אחת מהן?"

בטח הוא מחייך. הוא נעמד ואומר בקול דרמטי "זה היה יום מושלג כרגיל, האדמה הייתה יותר קרח מאדמה. אני וקבוצה יצאנו לגיחה לעיר הקרובה. כולם היו בבתים באותו יום חוץ מקבוצה של פומורים. הקבוצה סחבה פטיש מתולע לקן קרוב של ספירלות." הוא עוצר דרמטית. " הסתכלנו סביב" הוא מתחיל בשקט. "לאט לאט התחילו להתאסף מסביבנו משטרה, אלפת הריצה ציוותה לנו מהר לקפוץ לרחוב צדדי"
הוא עוצר מביט בא בחיוך מעט זחוח

״ומה קרא אז?״

"קצפנו לרחוב צדדי" הוא אומר במתח. ואז הוא מתחיל לתפף ברגל שלא על האדמה בקצב הדומה לתופים.
"התחלנו לרוץ ברחובות צדדיים, על ביניינים מתחת לפחים." הוא עוצר לוקח נשימה
"הגענו אליהם בשניה האחרונה. הקדמנו אותם. חיסלנו אותם וגררנו את הפטיש מדם לטיהור"

״מרשים ביותר!״ היא תגיד עם חיוך גדול
״זה היה סיפור מוצלח. אפשר לראות את התשוקה והכשרון שאתה שם בו״

"תודה רבה" אומר יללת כפור

״דרך אגב- מה קרה ללהקה הקודמת שלך? אם זה רגיש אתה לא חייב לספר.״

"לא קרה להם כלום." הוא אומר ברוגע " מעולם לא התלהקתי מחוץ לריצות. צאצאיו של פנריס לא תמיד קיבלו אותי לגמרי למרות שנולדתי משלהם"

״ולמה שהם יעשו את זה?״

"משהו משפחתי" הוא אומר כמעט בקלילות מדי " זה לא משנה. העיקר מה שאני עושה לא העבר"