זעם ברחבי ישראל
האם אתה רוצה להגיב להודעה זו? אנא הירשם לפורום בכמה לחיצות או התחבר כדי להמשיך.

ניתוח שיר תל אביב זה אני ואת

Go down

ניתוח שיר תל אביב זה אני ואת Empty ניתוח שיר תל אביב זה אני ואת

הודעה על ידי נופל וקם Sat Jul 25, 2020 3:15 pm

לכבוד הבגרות בספרות, בחרתי לנתח את השיר תל אביב זה אני ואת, מבית ג'יין בורדו. השיר מדבר על מערכת היחסים הסבוכה שבין ספט ישראל לקמרילה של תל אביב. מוקד השיר, הינו העיר עצמה, אשר היא הסממן הבולט והמוכר ביותר של הקמרילה כעת. הקמרילה והגארו, אינם מזוהים עם האישה והגבר בשיר, על מנת להדגיש כמה הפכפכים היחסים בינהן, וניתן להסיק דברים שכאלו רק עם שאר ההקשר בשיר.



ראשית השיר פותח במילים, "תל אביב זה אני ואת, זה או איתך או לעזוב ת'עיר." מילים אלו מבטאות את כך שמוקד העניין היחידי של ספט ישראל בעיר, הינו הקמרילה. הוא אינו פועל כנגד או בתמיכת הראטקינים בעיר, הפיות שבוודאות נמצאות שם או במגדלי עזריאלי.
לאחר מכן, נאמר לנו כי "מוזיקה זה אני ואת, זה או איתך או להפסיק לשיר." גם פה, מדובר על ספט ישראל. המוזיקה היחידה שיוצאת מן הספט, היא ניגון חליל ההרמוניה אשר מונע מערפדים ויצורים חסרי זעם לתקוף. כאשר הקמרילה לא יהיו אוייב יותר, מהספט לא תצא עוד שירה ומוזיקה.

לרגע בודד, אנחנו עוברים אל הזווית של הקמרילה, אשר מתארים כך: "עדיין משתכרים ביחד, עדיין לא מעניין אותך אף אחד." כאן, למעשה, אנחנו רואים כמה עבור הקמרילה מדובר בנושא רגעי וזמני. הקמרילה, רואה בספט כבני ברית ועל כן "משתכרים" ביחד. אם זאת, המילים עדיין גורמים לנו להבין כי הכל זמני. בעוד הקמרילה חוששים מן היום שהם לא משתכרים יחד, ניתן לקרוא שהקמרילה כן רוצים שספט ישראל יתעניינו באחרים. זה משרת את האינטרסים שלהם. הם לא מעוניינים שגארו יתערבות במעשיהם.

לאחר מכן אנחנו חוזרים אל הזווית של הספט, אשר מתארים את הבושה וההכחשה שהם חשים בכל הנוגע לעסקה עם ערפדים. "עדיין לא מדברים על פעם." על תקופת הפסקת האש, בעינהם, מדובר בנושא שלא קרה. "עדיין קעקוע מטומטם על היד במקום טבעת." בעוד הספט הפר את הפסקת האש, קיומה, הוא קעקוע מטומטם, כתם, ששישא כל עוד לא יאמץ את הברית בין הקמרילה. בניגוד לקריאה האינטואיטיבית, לא מדובר במשאלת לב לברית. אלא בניסיון למצוא אלנטרנטיבה לעול שהם חשים.

הפזמון בשיר, הינו קריאה לקרב. כל אחד מהצדדים דורש מן השני לבוא ולהתעמת מולו, אם לא יקבל את עמדתו. הצדדים, מכירים בכך שלא תהיה ברית, אלא קרב. שאין דרך לרמאות ולעשות על כך מיניפולציות. כל צד מכנה את עצמו גאנגסטר על אמת, כדרך להתריס את קבלת החוקים והמרות של האחר. הקמרילה, מפירה את חוקי הטבע והאיזון, בעוד הגארו מפירים את הסדר והחוק של העיר. הפזמון נגמר במילים אשר מתחילות את השיר, מרמז לנו, כי מדובר בקרב נצחי ומחזורי, אשר לו פנים רבות ואינו מקובע אך ורק לספט ישראל והקמרילה של תל אביב.

לאחר מכן אנחנו חוזרים אל זווית המבט של הקמרילה, בהתמקדות על מאורעות תום הפסקת האש. הבית מתחיל במילים: "כל ערב הכנת לי טוסט בצורת לב". המעניין הוא השימוש בטוסט על מנת להביע אהבה. טוסטר הינו הכינוי של חלקים משבט מהלכי הזכוכית. על כן אין פלא כי השורה המתארת את הפסקת האש הינה: "בערב חוזר שנהיה מאוחר כבר הטוסטר שוכב בתוך סיר." זה כמובן, מתייחס למוות של גרינפינגרס האהוב אשר מת בהתקפה הראשונה על הקמרילה. הטוסטר שוכב ראשון בתוך סיר הלחצים שיבוא עם תחילת המאורעות. לאחר מכן הדוברת מדברת על התקוות שלה בנוגע להמשך עתיד הסכסוך. הקמרילה מקווה שספט ישראל, "עדיין יצחיק אותי כמו פעם." כלומר, יפעיל את מתנה הצחוק המדבק על מנת לעזור לקמרילה לשכוח ולוותר על הסכסוך. היא מקווה שהספט יחבק אותה שיש רעם. הרעם הינו מטאפורה לשבט אדוני הצללים והקמרילה מייחלת שהשבט יעזור להמשיך את הברית, כפי שעשה פעם. השורה החותמת את הבית, "עדיין מתרגשים לגעת." מתארת לנו שהקמרילה, על אף כל הרצון לסיים את הסכסוך, מתרגשת מלפגוע ולהרוג גארו. זהו יצר שהיא אינה יכולה לכבות על אף היתרונות בכך.

הבית האחרון, המדבר על מערכת היחסים בין הקמרילה לספט בתקופת האפוקליפסה וסוף העולם מרתק, אך למזלי ירד במיקוד ואין צורך לנתח אותו.
נופל וקם
נופל וקם
בוגר
בוגר

מספר הודעות : 7041
Join date : 19.10.18
Age : 23
מיקום : עזה

חזרה למעלה Go down

חזרה למעלה


 
Permissions in this forum:
אתה לא יכול להגיב לנושאים בפורום זה