כשמטיס וילדה בת 6 הופכים להורים 08.08

לאחר הקרב הגדול באגם, אכילס ניגש לשוחח עם בורות עמוקים והמיני-אכילסים. הם יימצאו מקום שקט הרחק מאוזני האורגת.
"טוב זה מאוד מבלבל שכולם אכילס. מבלבל אותי ועלול לבלבל חברי ספט שלי שיירצו לעזור" הוא נראה חושב רגע
"אז נקרא לך סיקילס, לך דיקילס, לך זיכילס ולאח שלכם שנחשיב פיכילס. בסדר?" הוא מביט בכולם עם חיוך מקווה שיהיו מרוצים

הגורגונות מבולבלים למדיי מן הנאמר. בורות עמוקים מסתכלת ונראית מרוצה מהרעיון, "ואתה תהיה טיכילס!" היא מחייכת.

אכילס נראה גם מבולבל "אבל אני כבר אכילס, בעייתי, מבלבל, את יכולה לקרוא לי ככה אם את רוצה אבל השם שלי יישאר אכילס".

"המצב בכללי מאוד מבלבל, מרגיש כאילו אני אבא, למרות שאני מטיס עקר. בכל מקרה צריך לדבר על היללות שלכם, בעייתי. יש לבני האנוש דבר שנקרא מדיה חברתית. זה כלי שבעזרתו הם מפיצים שמועות, כרגע בגלל היללות מפיצים שמועות על זאבים בירוחם שרוצים לצוד, זה בעייתי כי זה שם אתכם בסכנה ויותר מכך מעלה את החשד שבי אנוש יגלו על העל טבעי ועל גארו"

"אבל גם הם כבר אכילס. אבל הם לא מקובעים כמוך על השם." היא אומרת לו, היא זורקת להם סלע והם רצים וקופצים, לנסות להשיג את הסלע. "אנחנו במלחמה," בורות עמוקים אומרת והשמלה שלה משתנה למדים. "זה מסוכן. מה הבעיה שבני אנוש יידעו על גארו?"

זה מבדר אותו ומעלה לו חיוך "את השם אכילס הרווחתי אחרי שנים של עבודה קשה ואתגר שהייתי צריך לגבור עליו, יש לו משמעות רבה בתרבות שלנו כגארו. אם את רוצה עוד שמות, אז השם שנתנו לי כשנולדתי הוא דמוס. זה סוד שלא הרבה יודעים (הוא קורץ לה). אם הם ייגדלו ויוכיחו את עצמם, יוכלו גם להרוויח שם ראוי משל עצמם שייתגאו בו".

"כמו שאמרת, זה מסוכן. גארו יש מעט על פני גאיה, בני אנוש יש המון. העולם לא מוכן לדעת עלינו, אם זה יקרה, הם יגלו את החולשות שלנו ויצודו אותנו עד הכחדה. בשביל זה אחד החוקים שלנו הוא לשמור על הרעלה, להשאיר כמה שפחות סימנים למעורבות על טבעית במישור הפיזי, איפה שבני האדם עלולים לשים לב לדברים שלא כדאי".

אכילס עושה double check שאין עכביש באיזור שמאזין להם.
"לגבי המלחמה, אני יודע שאת נלחמת בעכבישה ובפרומתיאוס, דיברנו על זה, הבטחתי לך שאעזור, שנעבוד יחד. תראי איזה נצחון השגנו מולם ועבור צורי. פעם הבאה שאבוא, אחרי שאנוח ואחדש כוחות נחלץ את פיכילס, אבל עד אז חשוב שנדבר על המלחמה ומה אפשר לעשות כדי לנצח מבלי לחוות הפסדים אחרים בדרך.
את העכבישה את עדיין לא תוקפת אמרנו, מה כרגע את כן תוקפת?"

"הרבה חוקים." הילדה מזעקת לתגובה שלו. "אסור לפגוע בבני אדם, אסור לקרוא להם אכילס, אסור לגלות לבני אדם, אסור, אסור, אסור! " גלגלי העיניים שלה מתחילים להימתח הרבה מעבר למה שהגוף האנושי יכול. כאילו דמות אדם מנסה לצאת החוצה.

היא מתחילה לגדול עוד ועוד והגורגונות מתחילים לרוץ הרחק, "נמאס לי מההגבלות והחוקים שלך, אכילס!" היא מחווה בידה הענקית ואחד מן הגורגונות הרצות נופל אל מן בור מים ומתחיל בשחיית כלב. בורות עמוקים נגלית במחזה מבעית ומכוער.

אכילס לא נראה מופתע משינויי המצב רוח והתגובה שלה, אבל הדבר אכן לא קל לו. הוא מתנשף פעם אחת ארוכה בתסכול.
"את חושבת שאני נהנה מזה? אני לא. אבל העולם הרבה יותר גדול ממני, ממך, מפרומתיאוס, מצורי וירוחם. אני לא מחבב את האורגת, אני לא מחבב חוקים, אבל אני גארו ומבין צורך בהם לפעמים.
את רוח פרא, מלאה ביצירה ומוגבלת רק על ידי הדמיון שלך. מעולם לא ציפיתי שתביני את הצורך בחוקים האלה, אני לא יודע אם זה אפשרי עם הטבע שלך. אבל קיוויתי שאולי בשביל החברות ביננו תהיי מוכנה לקבל גם דברים שאת לא מבינה.
את חושבת שזה קל לי להיות חבר שלך? אחרי שראיתי חזיון מה עלול לקרות אם תתקרבי לאגם? כשאני נאבק עם מילים למצוא הבנה והסדר ביננו במקום להיעזר בטפרים לקבוע עובדות ולהסיר מכשולים?
נתתי לך את הפרווה שלי, חלקתי איתך סודות שלי, זמן שלי, דברים שאני אוהב. עזרתי לך וכשיצרת משהו ממני (הוא מביט על הגורגונה שמשחק בבור מים), במקום לחשוב אם צריך להשמיד את זה ואיך, כמו שגארו רבים היו עושים כשיוצרים דברים מהגוף שלהם בלי לשאול אותם, במקום זה, אני חושב איך אני יכול לעזור להם ואיך אפעל לשחרר את שנפל שבוי".

"אולי בסוף, כשהעכבישה תיפול, כשהאגם יהפוך להיות מה שנועד להיות, אולי אז תהיי חופשיה מהמשימה ומהמקום הזה, אז אוכל להציע לך לבוא איתי למקום שבו לא יהיו כאלו מגבלות וחוקים, אבל עד אז, אני לא יכול להבטיח, רק לנסות ולהשתדל למצוא דרך לעבוד ביחד, כי אני מאמין בחברות ולא רוצה לחשוב על החלופה".

הגורגונה פחות משחקת, יותר טובעת.

בורות עמוקים נראית מבלבלת, ואז מתעצבנת. היא גדלת עוד ועוד. גופה מאדים. "אתה כל הזמן מנסה שאני אעשה את הדברים שאתה רוצה. זה לא לעבוד ביחד, זה לעבוד בשבילך. אני לא עובדת בשביל מישהו. רק עם מישהו. אתה לא מתנהג כמו חבר. אני ויתרתי על הרבה בשבילך, למה אתה עדיין כועס עליי?"

"אני לא כועס, אני מתוסכל, יש הבדל. את אומרת הרבה דברים פוגעניים. קל לראות על מה אנחנו מוותרים ולא על מה אחרים מוותרים. בסופו של יום שנינו רוצים לעצור את העכבישה ופרומתיאוס, את רוצה להיות עצמך פשוט ולפעול ככה, אני רוצה לתת שירות לגאיה ולאומת הגארו מבלי לסכן ולפגוע בה.
את חושבת שאפשר שנסביר אחד לשני ונעשה את זה?"

"לא." היא אומרת בכנות, "אבל אתה חשוב לי אז אני אנסה." האחים של הגורגרונה הטובעת מנסים לסייע לו. לאחוז בקרניו ולמשוך אותו כלפי מעלה.

"בסדר" הוא מהנהן ומחייך "גם את חשובה לי ועכשיו גם הם" הוא מביט בגורגונות.
"זה כנראה הכי קרוב לילדים שאי פעם יהיה לי". נראה שהוא מתרגש ועדיין לא יודע איך לעכל את זה באותו הזמן.

"פעם שעברה שדיברנו ככה חלקנו זכרונות, רגשות, ננסה עכשיו עם מילים?
פעם קודמת התחלתי בלנסות שתביני אותי, הפעם אני אנסה להבין אותך קודם. למה שלחת אותם ליילל בפיזי ולהבריח בני אדם?"

נראה שהגורגונות לא מצליחות למשוך את האחת הטובעת מהמים, הם מצליחים להחזיק אותו מספיק על מנת שינשום.

בורות עמוקים משתנה חזרה לילדה, "הצעת לי שנשתף פעולה, אתה תגיד לי מתי אין בני אדם ואני אגרום לבניינים לרקוד. אמרתי לך שבני אדם לא אוהבים לזוז, אמרת שלהקת גארו מזיזים אם צריך. זה נשמע לי כמו רעיון טוב, אז יצרתי להקת גארו שהם אתה וככה אני יכולה לבצע את המשימה."

"ואיך לגרום לבניינים לרקוד יעזור לבצע את המשימה? שהיא לעזור לצורי ולהביס את העכבישה, אלא אם אני טועה".

"זה כייף, כייף זה חשוב. מלבד זאת עכבישה רוצה שכל הבניינים יישארו עומדים. היא מתאמצת כדי לעצור אותי ולא רק כדי לפגוע בצורי." היא מחייכת אליו. בזמן הזה הגורגונה מאבד את האחיזה ונופל. נראה שהוא מתחיל לטבוע.

אכילס מביט לבור, מרים את ידו ומספר קנוקנות חושך ארוכות מופיעות מסביב לבור, הן שולחות אחיזה אל תוך הבור ושולפות משם את האחד או הכמה שנפלו פנימה חזרה כלפי הקרקע ומשחררים אותם.

"אני מבין. טוב בשבילי מה שקורה כאן מרגיש כמו מלחמה ובשבילי מלחמה זה לא כיף, אבל אני חושב שזה חשוב, כי כיף תמיד אפשר לעשות כשרוצים, אבל מלחמה יכולה לאיים ולקחת את כל הכיף לנצח אם מפסידים. את חושבת שיש דרך אחרת לפגוע בעכבישה מלבד להרקיד בניינים? משהו שניסית או עדיין לא ניסית?"

"אם חסר לך כייף, אולי פשוט תעבור לשחק משחק אחר?" בורות עמוקים שואלת אותו בתמימות. "אתה הרי לא צריך לדאוג, המשחק הזה נמשך לנצח ולעולם אינו משתנה בחוויתו או בחוקיו. רק השחקנים משתנים." היא משתנה אל דמותו של אברהם קהלני, "ניסיתי להרוג את החברים של העכבישה. יום אחד אני אצליח, אני מניחה. בסופו של יום העכבישה מחולקת ל3, ואם חלקים ממנה ימותו היא תחלש אך אני לא מצליחה לעשות זאת."

"איך אני יכול לעבור לשחק משחק אחר, אם בשבילי כל מה שקורה כאן הוא לא משחק? אני יכול לנטוש ולהתעלם, אבל אז אתחרט שלא נקטתי עמדה" הוא נראה חושב על הדברים שלה.
"זה נשמע יותר טוב ומשהו שאני יותר יכול לעזור ולשתף פעולה. לבד אולי היה לך קשה, אבל ביחד, אני, את, גארו נוספים מספט ישראל והחברים החדשים שלנו" הוא מביט בגורגונות "יחד בטח נוכל להביס חלקים ממנה ואז נוכל לעמוד מולה אחת ולתמיד. אני חושב שקודם אבל כדאי לחלץ את מי שנתפס, הוא סובל ואני מאמין שהם יישתמשו בו כנגדנו. מה את חושבת?"

"לא בא לי לחלץ את מי שנתפס." הילדה אומרת בקול משועמם. "הוא לא חשוב. לא עוזר נגד העכבישה."

האדמה שליד אכילס הופכת לשולחן עם לוח שחמט.
צורי והעכבישה, הינם המלך. אברהם קהלני ובורות עמוקים בצורת כילדה הינם המלכה. האכילסים הם פיונים, יחד עם חברת רוטווילר. 2 הצריחים הם 2 הדרונים האחרים שאכילס מכיר. הפרש נראה כמו רובוט ואת הרץ הוא אינו מזהה. הכלים בצד של צורי, מלבד הצריח אשר נראה כמו נער מתבגר. הם בורות עמוקים בצורות שונות. יותר ילדותיות ומשוגעות. הפרש הוא אכילס בצורת קרינוס.

"הם פיונים. פיונים לא צריך לחלץ. מלחמה היא משחק, ואם אתה לא מבין את זה אכילס, זה אומר שאתה פשוט לא יודע את החוקים. אתה תפסיד. מה אתה מנסה לעשות? מה המטרה שלך?"

אכילס נאבק בזעם שלו לחבוט עם היד על הלוח ולהעיף משם את כל הכלים. (מגלגל שליטה עצמית ומצליח בינתיים). הוא ממשיך בטון מדוד ומאופק.

"אני כבר אמרתי לך שמלחמה בשבילי זה לא משחק. אני יכול לראות בה אומנות ואסטרטגיה אבל לא משחק. אם יש חיים בסיכון, חברים שאני עלול להפסיד, מבחינתי זה לא משחק. את יוצרת חיים, יצרת חיים, איך את לא יכולה להעריך אותם, באמת קשה לי להבין, במיוחד אחרי הנאום של אגאתון ועזרתו של חד הקרן, שקיבל את התנצלותך וביקש שתשחררי את השבוי.

אבל אם את עדיין לא מבינה, אנסה להציג לך במשחק שלך, דרך אסטרטגיה כיצד פיון אחד יכול לשנות את פני המשחק כולו".
ואכילס מדגים כיצד פיון שמגיע לסוף הלוח חי, יכול להפוך למלכה ולשנות את פני המשחק.

הפיון משתנה למלכה, וזה אכן מאוד מרשים. ואז מגיעה המלכה העכבישה ואוכלת אותו. "זה עדיין היה מיותר אכילס. אני יוצרת, נכון, אז מה? הנאום של אגאתון מרגש, אבל הוא לא פה, גם אתה לא. אתם לא יודעים מול מה אני מתמודדת. יש לי מטרה. אני מתקדמת להגשים אותה. אכילס הקריב מעצמו עבור המטרה, תכבד את זה לפחות."

אכילס ימשיך את המשחק בלוח ויוכיח איך מלכת העכביש שיצאה מהבונקר שלה החוצה כעת מוקפת אוייבים.
"אני אכילס. יצרת חיים דומים, לא זהים יש בהם שוני, אפילו בין אחד לשני. גאיה דאגה להעניק ולהפריח נשמה. הוא לא הקריב מעצמו, הוא לא מת, הוא סובל, עושים עליו ניסויי אורגת ולומדים איך להתמודד עם האחרים, להזניח אותו זה לוותר על ייתרון שיצרת, חבל".

היא הופכת את לוח השחמט בתסכול. "אני יודעת!" היא אומרת ונראית מבואסת.

אכילס לא מונע ממנה. הוא מביט בה וכשהלוח עף הוא ממשיך להביט רק בה ולא ממצמץ. הוא ניגש בלי להוציא הגה, ומחבק אות בעדינות עם כל הגוש פרווה שהוא. הוא יורד לכריעה לגובה שלה ומניח 2 ידיים על כתפיה.
בשקט ושלווה מסויימת שנועדה להרגיע הוא מדבר, מביט בעינייה "את יודעת מה אני רואה כשאני מסתכל עלייך?"
אם היא לקרקע הוא בעדינות עוזר לה ומרים את הסנטר שלה שתביט בו כשהוא ממשיך,
"אחת מהרוחות החזקות ביותר שהכרתי, לא בגלל כל הדברים שאת יכולה אליהם, בגלל שאת מרגישה, הוכחת לי שאת מסוגלת להרגיש ואני יודע שאת לא רואה את זה, אבל אם תסתכלי עמוק על קשר החברות ביננו, הדברים שעשינו יחד ואחד למען השני, אם תפקחי עיניים, את תביני, תוכיחי לעצמך ובעתיד הלא רחוק, שום עכבישת פרומתיאוס לא תוכל לעצור אותך ואני אדאג לזה".

"טוב אכילס." היא אומרת לא, נראית עצובה. "אני אבוא איתך אפילו שאני חושבת שאתה טועה."

הוא מתלבט אם להוסיף משהו אבל מחליט שלא ופשוט מהנהן כלפיה עם חיוך של אושר