22.8 הרמוניה וחרמש דמים

בבוקר שבת אפשר למצוא את הרמוניה בקיירן באומברה, היא שוחה בבריכה בקיירן, פותרת פאזל ממקלות צבעוניים עם סבא קרפד. הצבע שלה כחול אפרפר.

(אופס)
חרמש דמים ברחבת התיגרים, מתאמן בלחימה עם גרזן שהוא אוחז בו.

כשהיא רואה אותו באזור היא נפרדת מסבא קרפד, יוצאת מהבריכה ומשתנה להיספו. היא מתנערת בדרכה לרחבת התיגרים ומזמינה את חרמש דמים לקרב, בצורה שמבהירה שזה יותר משחק מקרב בעינייה.

חרמש דמים תוקע את הגרזן על לולאה בחגורה.
הוא מעקם את ראשו ובוחן אותה עם גבה מורמת, במבט שואל וחשדן.

"קרב?" היא שואלת בגארו. הגוון שלה משתנה לגוון כתום חיוור.

"הבנתי את זה. למה?"

"למה לא? אימון"

"את פצועה, ואין לי כוונה להיות עדין בקרב."

"בלי טפרים." היא נוהמת. "בלי דם. רק אימון"

"בלי טפרים, בלי דם. עוד תנאים?"

הרמוניה בוחנת אותו כמה רגעים ומתיישבת, הצבע שלה חוזר לגוון הכחול הקודם. היא משתנה לאיטה לצורת הומיד. "לא נהנה מקרב?" היא מטה את ראשה מעט.

"לא. קרב זה לא משחק."

היא מושכת בכתפיה. "זאת דרך טובה להסיח את הדעת מדברים"

"למה שארצה להסיח את הדעה מדברים?"

"אני צריכה לפעמים."

"אז להרביץ לך עד כאב כדי שלא תחשבי על דברים שמטרידים אותך?"

נראה שהיא שוקלת את האופציה לרגע. "אני בסדר. וגם זה לא כאב המטרה, סתם להיות בקרב ולחשוב פחות." היא שותקת כמה רגעים, נשענת לאחור. "אתה יודע להלחם עם חרב?"

"כן, חונכתי היטב לדעת להשתמש בכל הנשקים.
מטפרים, לרימון, לפטיש, לרובה צלפים, וגם חרב."

"תוכל ללמד אותי?"

"כן. למה?"

הצבע הכחול של הפרווה שלה נהיה רווי וכהה יותר. "מרגיש נכון. שלשלאות מנופצות נלחמה ככה הרבה." היא מיישירה אליו מבט.

חרמש דמים מתיישב על האדמה.
הוא מוציא פיגיון עצם, פטיש ברזל, גרזן פגיעה, וחרב שמש (האחת של דימפנה).
"כפי שאת רואה, אני משתמש רבות בנשקים קדושים, שרוחות אמיצות נקשרו לתוכן על מנת לסייע במלחמה נגד ה..."
הוא בבירור מוסח מפרוותה של הרמוניה, "תפסיקי לשנות צבעים."

הרמוניה מקשיבה בריכוז. "עסקת רוח. לא בשליטתי. אם מפריע בפיזי אני בצבע הרגיל."

"ויתרת על השליטה במראה שלך? נשמע מסוכן.
למה עשית את זה?"

"למשך חודשיים רק באומברה. וזה רק הצבע שלי לא דברים אחרים במראה. עסקה עם אינקרנת ווילד כדי שתעזור לנו לצאת מפלאקס."