20.1.21- ראיון עם שומר גן החיות

סקטץ' תשלח לשומר גן החיות עורב שליח שתישא איתה את ההודעה שסקטץ' תסמך לשבת ולדבר איתו בקיירן.

שומר גן החיות נראה מסתובב בקאיירן מחפש מישהו או משהו.
הוא בלופוס ונראה מתרכז.

"הי! שומר גן החיות! over here" היא תנפנף לו. היא יושבת בספסל שעליו מונחים קערות של שעועית אפוייה וקבנוס

שומר גן החיות נראה ממש מופתע בהתחלה, אבל שמח לראות את סקטץ׳, ושמח כפליים כי יש שעועית וקבנוס.
הוא ניגש בלופוס ותוך כדי משתנה להומיד.
"היי סקטץ׳, מה קורה?"

"הכל טוב! ועכשיו פי אלף יותר טוב כי אתה כאן" היא תגיד עם חיוך רחב"
"שבוע הבא יש לי את משימת הבגרות שלי שבה אני אספר לספט על ריצה שבה מכרסמי העצמות תרמו לאומת הגארו והחלטתי שלספר על הקרב נגד אוכלי האדם יכול להיות רעיון טוב.
אני מנסה לראיין כמה שהכי הרבה משתתפים מהריצה הזאתי ואני אשמח לשמוע על הפרספקטיבה שלך. מה היה שם וכל זה."

שומר גן החיות נראה שמח לדבר עם סקטץ׳ יש שהיא מזכירה את אוכלי האדם. באותו רגע פניו משתנים מחיוך למבט רציני.
"אני מבין. קיבלת משימה ראויה.
אספר לך את שאני זוכר ושאני לקחתי מריצה זאת.
ראשית רצנו אל סיני אל המעוז של אותם יצורים. הם טמנו לנו מארב והסתתרו מאחורי מצורי אבן, חמושים בכדורי כסף.
במקביל לתקיפה שלנו בפיזי, תקפו להקת אור ראשון באומברה.
אגאתון ואספלט רצו לתקוף את אחד מהם במעלה האבן בעוד שאני תמכתי בהם, ומפוצץ את המוח ניסה להפיל מצוק עליו שהוא אחרים.
כבר בהתחלה גילינו על טקסי דם מזוויעים שמבצעים אותך גארו, ואף נתקלנו בבני שם שכופים על בני דם אחרים לאכול בשר אדם.
המשכנו עד שהגענו לכניסה לנקיק. הם שלחו אלינו בן דם כמחבל מתאבד, הצלחנו להציל אותו. נכנסו פנימה מכניסה צדדית והתעמתנו עם כוח ראשי שלהם בעוד שאכילס נכנס מהצד השני במטרה לאגף אותם.
היה לנו קרב אכזרי שבסופו קטלנו 2 ונותרנו עם 10 בני דם שהם חטפו.
בזמן זה בחנתי את בני הדם לראות האם הם אכלו מאחיהם, ואכן 8 מהם נפלו לתולע ואכלו את אחים שלהם.
אני קטלתי אותם בעצמי"

רוברט עוצר לרגע

"באותו יום לא בדיוק תרמנו משהו לאומה. החזרנו למוטב את אשר התקלקל כאשר חברי השבט שלנו נפלו לתולע ואכלו בשר אדם"

"אני חושבת שלטפל באלו שנפלו לתולע ולהחזירם לגאיה זה בהחלט תרומה לאומה. לא כל שבט יודע להתעמת עם הצדדים האפלים שלו ואנו המכרסמים מוכנים להסתכל לאוכלי האדם בעיניים ולהכניס בהם טופרים."

רוברט מסתכל על סקטץ׳ במבט מעט תוהה
"אני מבין את כוונתך, ויש גם צדק בדברייך.
עדיין יש בי תחושת החמצה לקרוא לזה תרומה לאומה.
אולי זה כי אני מרגיש שזו יותר אחריות שבטית שלנו להרוג את אותם גארו."

אחרי מילים אלו הוא חוזר לחייך אלייך
"אני מקווה שתעברי בהצלחה את מבחן הבגרות שלך"

"אין בעד מה. ותודה לך. רק עד שהסיפור יסופר אני אדע אם אצליח. מקסימום יש פעמים באות"