16.3 בערב רנסנס מחפשת את שומר גן החיות ואוספת חבילה עם רגליים

רנסנס מודיעה לשומר גן החיות שהיא באה לאסוף את הגור, לאור הניצחון שלה בתיגר הורה המאורה, ומבררת לאן להגיע. בנוסף, יש לה עוד נקודה לדבר עליה איתו.

שומר גן החיות נמצא בטריטוריה, בדיוק אחרי שסיים יום של אימונים על איך עושים טקס התנצלות.
"היי רנסנס, מה קורה? שנייה אני אקרא לגור. בואי תיכנסי בינתיים, את רוצה משהו לשתות ?"

"לא תודה, אני בסדר. רציתי גם לדבר איתך על המשפט של ליברה, ועל המשפט של הגור, בעקבות שיחה שהייתה לי עם מפתח צינורות בום. חוקי טריטוריה שהתחדשו מאז הביקור האחרון שלי?"

גור מגיע עם תיק צד על כתפו השמאלית ותיק לפטופ בידו הימנית

"זה כל מה שאתה מביא איתך? לא רע." היא מהנהנת בלי לחייך, אבל גם לא נראית כועסת. "היי, ניצחתי, אני אחראית עליך עכשיו, בבקשה אל תגרום לי להרוג אותך, זה יהיה לי חבל. שומר גן החיות, אני עומדת להעביר עליך ביקורת. תעדיף שהגור לא ישמע אותה?"

"חוקי הטריטוריה נשארו זהים. אני מאמין שאת מקבלת אותם על עצמך.
בואי תיכנסי ונדבר, אין לי בעיה שהגור ישמע.
רוצה משהו לשתות או לאכול ?"

"אכן קיבלתי." היא נכנסת וכנראה שהם מוצאים מקום לדבר בו.

"אני אתחיל מזה שקראתי תיגר על ההחלטה של מפתח צינורות בום שאתה תשפוט גם את ליברה, והסיבה לתיגר הייתה שאחרי שחשבתי לעומק על העונש שגזרת לגור, אני חושבת שזה היה עונש שגוי ולא מתאים. הסברתי את הסיבות שלי למפתח צינורות בום והוא אמר שזו ביקורת שעדיף שאעביר לך באופן ישיר. מבחינתי, אם אסביר את העמדה שלי ואתה תבין את הבעיתיות ותפנים את למה זה לא יכול לקרות שוב, נראה בזה חוייה לימודית לכולם ותשפוט את ליברה כראות עיניך בלי ציוץ נוסף של מחאה מצידי."

רוברט נראה עם פנים רציניות
"אני מבין. נשמע כמו דבר הוגן לעשות.
טוב, אם זה המצב כנראה באמת עדיף שהגור לא ישמע."

רוברט מסתכל על הגור בציפייה שיחזור לחדר שלו

לאחר שהוא הלך הוא ממשיך לדבר עם רנסנס
"אשמח לשמוע את הביקורת שלך"

נניח למען הייעול שהגור היה מנומס והלך באמת...

"אמרתי לך עוד לפני המשפט, שאקבל כל תוצאה, בין אם תחליט לדון אותו למוות או להשאיר אותו חי, ובאמת אין לי טענה לגבי זה. להשאיר אותו חי זה לגיטימי, ולהוריד אותו למעמד של גור זה סביר, מכיוון שהוא נשאר חי ואין עוד לאן לרדת, ובבירור המקק לא דחה אותו מהשבט מספיק כדי להפוך אותו לרונין. הבעיה שלי היא עם הדברים האחרים. ראשית, שילבת בעונש שלו בעל תפקיד בספט, את אב המאורה, ובפועל גזרת על אב המאורה לחנך את הגור, כשהוא לא עשה שום דבר רע שמגיע לו דבר כזה, שעשוי עבורו להרגיש כמו עונש. לא וידאת שיש אב מאורה בפועל, ואכן התברר שאין - ואם תגיד לי שחשבת שפאתוס היה אב המאורה, מה שהיה נכון בפעם האחרונה שהיו גורים בספט - לא דיברת איתו על הדבר הזה לפני שהכרזת על העונש, לא ביררת אם הוא פנוי לזה, מוכן, מסוגל, מעוניין. יצרת מצב שבו שבועיים אחרי שגזרת את העונש, הגור היה תלוי באוויר ומעמסה על הלהקה שלך כי פעלת בלי לחשוב קדימה ובלי לתאם דברים עם בעלי תפקידים שאתה נדרש לשיתוף פעולה מהם. זה אחד."

היא עוצרת ונדה בראש פעם אחת. "השני יותר בעייתי, לא מבחינת יחסים בתוך הספט אלא מבחינת שיקול דעת. אני חושבת שאמרתי לך את זה גם במוט - להעניש מישהו שנפל במלכודת של עלוקה חזקה לצוד אותה כמשימת חיים, אחרי שהורדת אותו למקום שבו יש לו עוד פחות יכולת להתמודד איתה, חברתית ואישית, זה לגזור עליו התאבדות אם לא גרוע מזה. זה שגוי ומסוכן לו ולנו. אם אני זוכרת נכון אמרת במוט שזו משימת חיים, ולא מיועדת לטווח הקצר, וזה קצת משפר את המצב אבל לא היה ברור מהדברים שלך במשפט. אני אומרת לך כבר עכשיו, ההוראה הראשונה שלי אליו כמחנכת שלו תהיה שהוא לא מתקרב אל הערפדית, לא צד אותה, לא אוסף עליה מידע, לא מביא את עצמו למצב שהוא במרחק נגיעה מערפד עד שהוא לפחות בוגר, ומאבד כל זכות לשיקול דעת בנושא הזה כי הוא הראה שאין לו. כדי לקיים משימת חיים הוא צריך לחיות. זה לא עונש שהוא ילמד ממנו משהו פרט לאולי איך למות בכבוד, שזה שיעור חשוב אבל לא בהכרח מה שכיוונת אליו. אלה הבעיות שלי עם העונש שגזרת. זה מה שלטעמי לא יכול לחזור על עצמו עם ליברה." היא מסתכלת בו בציפיה, מקווה להבנה.

רוברט מהנהן קלות לטענה הראשונה ולא מזיז את ראשו לטענה השנייה
"את לא הראשונה שהעלתה את הטענה הזאת, ואני נוטה להסכים איתה כעת. אכן הנחתי שפאתוס אב המאורה ולא תאמתי איתו. זו הייתה טעות מצדי. כן רציתי שגורם רשמי בספט יחנך אותו כדי שלא תהיה שוב טעות קשה עם החינוך שלו. אני מודה שטעיתי וצריך להשתפר"

הוא עוצר, בבירור מפריד סמנטית בין שתי הטענות
"לגבי הטענה השנייה אני מסכים גם אבל לא לגמרי.
אני חושב שהיית והפשע שלו עלול להדהד לאורך דורות הגארו עד האפוקליפסה נכון שהוא יכפר על טעותו באופן מעשי, אידיאלית בכך שיהרוג אותה.
לגבי האופן בו הדבר הזה הוצג ומה השתמע, אני מסכים שלא הייתי ברור מספיק שזו משימה שלו לעתיד כבוגר במידה וישרוד להיות כזה.
אני מסכים שהאופן בו הצגתי את זה היה לא נכון. יותר מזה אני חושב שהמשימה יכלה להיות שונה מזו שנתתי.
אבל אני לא חושב שבמהות היה נכון לא לפתור אותו מאחריות כזאת, אלא רק להדגיש שבמידה ואי פעם נחזור לסמוך עליו הוא יצטרך לשאת באחריות הזאת.
מה את אומרת על זה ?"

"אני אומרת שחשוב שפילודוקס יגיד מה שהוא מתכון, במדויק ובצורה מלאה, כדי שלא יישאר מקום לפרשנות וכדי שהמקשיבים וגם הנענש יבינו את השיקולים לגזר הדין, זה גם יעזור לקיים אותו נכון. ואני אומרת שאני מוכנה לקחת אחריות על גור אחד בפעם, אז אם אתה מתכנן אותו דבר עבור ליברה, נא להפיל אותו על מישהו אחר." המשפט האחרון נאמר בסוג של שעשוע אבל ניכר שהיא מתכוונת לזה.

רוברט מחייך קלות ואז חוזר להיות רציני
"אני מקבל, ובמידה וגם הוא צריך לחזור להיות גור איעזר בך למצוא לו מחנך ראוי.
יש עוד משהו שחשוב לך להגיד לי?"

"ניהלת את המשפט טוב. לקח קצת הרבה זמן, אבל ככה זה כשמנסים להבין את האמת לעומק. יש לך פוטנציאל, תשמר אותו ותשפר אותו."

"תודה. על הביקורת ועל האכפתיות."

רוברט לאחר מכן קם, ומעביר לרנסנס קופסת פלסטיק מלאה בעוגיות.

"זכור לי שאת אוהבת אז הכנתי שיהיה לך מארז לקחת"

"אני לא אומרת לא לעוגיות, אבל ממש לא היית צריך." היא מחייכת ולוקחת בכל זאת. "אני מעריכה את זה מאוד. ועכשיו, יש לי ילד בעייתי לקחת הביתה ולתכנת מחדש. בהצלחה לכולנו עם זה."