אל תירה בשליח, רנסנס מסע ממש ארוך מידי

אל תירה בשליח מגיע לקיירן להיפגש עם רנסנס.

"הי, מה שלומך?"

"סביר, בנסיבות." היא נראית כאילו היא לא ישנה הרבה החודש, ויש לה שאריות בוץ ואבק אבן על הבגדים. "מה איתך?"

"האמת, מתרגש" הוא אומר בחיוך
"יש לך 5 דקות לדון איתי במשהו?" הוא שואל ושם את הרטייה על העין.

"כמה שאתה צריך." היא מרימה גבה לעניין הרטיה ונראית קשובה.

(אני מניח שהיא זוכרת על הרטייה ועל כל הסיפור עם פאתוס)
"זה סוד, וכרגע יש מעט מאד גארו בעולם ששמעו על הנושא.
אבל אחד מהתאורגים שלנו, בן למקק קיבל חיזיון על החרק-ברק, הוא חי, בריא, לפחות למחצה, ונמצא בממלכת המקק.
לאחר שהאמנו כי הם נעלמו עם שאר החרקים, לקבל את הנבואה הזאת היא... אירוע שאנחנו הולכים למקק עצמו לשאול ולברר בנושא, ואולי אפילו לנסות להחזיר אחד מהם, או לכל הפחות, להציע לו לבוא איתנו בפטיש, בשביל להכין מקום שאליו הם יוכלו לחזור בעתיד.

אני מצפה ממך בתור... כסופת ניבים וורדר, להבין כמה הנושא רגיש, במיוחד בעקבות פעולותיה של הרמוניה בזמנו, אשר גרמו למספר בכירים משבטי להסתכל באופן עקום על... בטחון מידע בישראל.

אני מודיע ומבקש לצאת עם מספר חברי שבט, מהארץ, ומאיטליה. אנחנו נצא ולא נחזור עד שהמקק יסביר לנו למה הוא שלח לנו את המידע הזה. נעזוב מספר ימים לאחר המוט, תכננתי להודיע במוט, אבל הגעתי להודיע לך באופן ספציפי, בעקבות הבקשה שלך לא לעזוב כרגע.

האם תעצרי אותנו? והאם תסכימי לא לספר לאף גארו על הנושא לכרגע"

(היא זוכרת את הסיפור עם הרטיה, מפתיע אותה שאת זה הוא רוצה להסתיר.)

היא שוקלת את הנושא כמה שניות. "אני מבינה שזה פרויקט משמעותי, למרות שאם החרק ברק אכן בטוח בעומק ממלכת המקק, לא יסכן אותו מאוד לנסות לשלוף אותו משם? ניסית להתייעץ עם אחד משליחיו של מקק שיותר קרובים אלינו בנושא הזה, אני מניחה."

"לא שמענו משהו משמעותי.
החלטנו ללכת לשאול אותו בעצמו, התכנון המקורי שלי היה ללכת לבקר שם עוד כשנה, בנושא אחר לגמרי.
אבל אם הוא אומר לנו משהו על החרק, אני רוצה ללכת להבין מה הוא אומר.
השאלה היא עד כמה הסיכון על הקיירן ממשי, אני לא מעורב בפרטים, אני מתעסק כרגע בעיקר במסע, אני לא חושב שאפילו הייתי שומע משהו אם לא היית מוציאה את הקריאה.
מבחינת הטריטוריה שלי נשארים שני גארו עוצמתיים מצפון שישמרו על הטריטוריה.
מאף להקה לא הגיעו יותר משני גארו.
אחד מחיפה, שנים מהוד השרון, שנים משוברי הניבים, ואחד מאיטליה.

אבל אם לדעתך הסיכון אמיתי וממשי, אוותר על המסע, ועל הניסיון להחזיר את החרק לישראל.
למרות שהדבר יכאב לי, אוותר, ואתן למהלך אחר להשלים את המסע במקומי.
הקיירן חשוב יותר"

הוא אומר, וניתן לשמוע כנות, ומעט כאב בקולו.

"יש לנו איום מפורש, מגובה בחזיונות, שספירלות מתכוונות לתקוף את הספט החדש בסיני במהלך המוט או מיד אחריה, בכוח שלא ממצה את כל מה שיש לפיט בתל אביב להוציא לשדה הקרב. זה גורם לנו להניח שהם יוכלו לתקוף באותו זמן גם את הקיירן או טריטוריה אחת או יותר, מתוך הנחה שאנחנו נוציא כוח תגבור לסיני כי הם בחיסרון משמעותי של אנשים כרגע, ונשאיר את הקיירן עם פחות כוחות מגינים משיש לו בדרך כלל." היא מסכמת בקצרה. "כולנו מוותרים על דברים בשביל הקיירן. לך ולמהלכי הזכוכית האחרים יש יכולות בזמן התקפה והגנה שללוחמים אחרים בספט אין, אפילו אם יש להם הבנה סבירה של טכנולוגיה, וחמישה גארו מהספט זה הרבה." היא חושבת על זה עוד רגע בהבעה רצינית. "תוכלו לעכב את היציאה שלכם בכמה ימים? רק עד אחרי הירח המלא, יומיים שלושה אחרי המוט."

"בסדר גמור, נצא ב20 לחודש, ארבעה ימים לאחר המוט.
באמצע הלילה, יום שני, אתקשר אליך, רגע לפני היציאה.
אוודא מולך שהמצב מאפשר לצאת, וכי הקיירן לא תחת התקפה.
אם תרצי לעצור אותנו, צרי איתי קשר בכל רגע לפני כן, או כשאתקשר אליך.
ואנחנו נעצור"
מציע לקחת יום ביטחון נוסף, על ההצעה של הוורדר, כמראה היגיון בריא.

"אתם כולכם גארו בוגרים ומיושבים, או בדרך להיות בוגר לפחות." מכיוון שרנסנס עשתה את החשבון המנטלי ויודעת מי יוצאים. "אתה לא בתיגר על מקום במועצה? אם תנצח, לקול שלך במועצה תהיה משמעות בהחלטות מהותיות שאנחנו נדרשים לקבל כרגע. זה גם משהו לקחת בחשבון. אני מכירה בחשיבות של המסע הזה עבור השבט שלכם, אבל כמו שאמרתי, לשיקולכם מה חשוב יותר ואיזה סיכון אתם מוכנים לקחת. ארבעה ימים אחרי המוט זה מרווח ביטחון סביר, בכל מקרה."

"הקיירן חשוב, אבל החרקים זה איום עולמי.
סביר להניח שניכשל בלהביא את החרקים חזרה.
אבל אם נצליח, החרק הראשון שחזר יכול להיות... עולם ומלואו.
נפיץ את התהליך, ואולי אפילו הדבורים יחזרו ביום מין הימים.
הסכנה גדולה, אבל הרווח אדיר.
אני לא יכול כרגע, לא בלי כל המידע להתוות עד כמה הקיירן בסכנה.
זה התפקיד שלך, אבל אני מבטיח להתייעץ איתך, ואם אנצח, ואקבל את המקום במועצה.
אשקול היטב את המסע, והאם העדרותי תהה חמורה מהתועלת האפשרית של החזרת החרק"
הוא אומר בכנות, ומוריד את הרטיה.

"הייתי מספר על זה לכולם, ואני מתכנן לספר על זה לכולם.
אבל תזמון הוא חשוב, ולפעמים עדיף לדבר על דברים במוט, כשכולם שומעים, מאשר סתם ככה בקיירן, או סתם ככה לרוחות חשובות.
לא הסכמתי איתו בהתחלה, אבל לאט לאט אני מתחיל להבין שפאתוס צדק, וצריך לשמור על... שיקול דעת בנוגע למידע, לא כי לא צריך לחלוק אותו. אלה כי אנחנו לא בטוחים מה ומתי"

"נתתי לך את רוב המידע שיש לי. אפילו אם הספירלות לא משקרים לגבי זה ש-12 מהם הולכים לתקוף בסיני, זה משאיר שמונה או עשרה לתקוף פה או בטריטוריות. אם אתה מאמין שזה משהו ששווה להסתכן בשבילו אני לא אאסור עליכם לצאת, ומן הסתם שלא אספר את הסיפור לפני שיהיה משהו לספר, זה שלכם. כרגע לא נראה שזה מידע שנדרש מיידית לצורך לחימה בתולע, אז גם הדרישה של העורב הישראלי לא נכנסת לשיקולים."