מחוץ לעכו, יללה בודדת מחכה לרעם מלחמה בלילה אדום

הירח עלה מעבר לאופק והלילה ירד, ויללה בודדת יושבת בלופוס בצללים בראש גבעה מבודדת מחוץ לעכו, מחכה לאורחת שהזמינה ומסתכלת על אור הירח.

ניתן להריח את רעם מלחמה מגיעה לפני שניתן לשמוע אותה. כמה רגעים אחרי שמגיע לאפה של יללה בודדת הריח החם של כלב גדול צל גדול ודהוי מטפס בדממה טבעית לאור הסהר המתרוקן.
"תיאורג'" היא מכירה בנוכחותך, צעדיה חרישיים כשל טורף-על, פרוותה החומה דהויה נעה בחינניות כמו שיער פזור והיא מתיישבת זנבה זז מצד לצד בסקרנות וראשה מוטה הצידה בעודה שואלת: "לא פצועה?"

היא מרכינה את ראשה בכבוד אל הזאבה הבוגרת, כנפייה- מתנה מטוטם הינשוף באומברה- מקופלות אל גופה מכוסה הפרווה השחורה.
"תיאורג'. אינני פצועה." היא אומרת ודוחפת קדימה עם אפה חבילה קטנה המפיצה ריח נעים של מאפים טריים.

"תודה שבאת. אני אשמח לעזרתך." היא אומרת, עיניה הצהובות מביטות היישר אל הזאבה השנייה.

"אני פה." היא עונה. עינייה הזהובות-ירוקות קופצות בין החבילה לתיאורג'ית שמולה בעוד הזנב ממשיך לנוע צד לצד.

"מוקדם יותר החודש, יצאנו הלהקה שלי ואני אל האומברה, להמשיך את המחקר שהתחלנו איתך. נכנסנו שוב אל הבאטלגראונד." היא מסבירה, דוחפת את החבילה עוד קצת לכיוון רעם מלחמה- מתנה לזאבה הבוגרת.

"כשהיינו בפנים, השתתפנו בקרב אווירי מזמן מלחמת העולם השנייה. ביקשו מאיתנו לשלוח נציג לישיבת הפיקוד, ובלי לעצור לחשוב אמרתי שאני אלך, ולקחתי פיקוד על הריצה בלי לעצור ולדבר עם האלפא שלי." היא אומרת ונאנחת, מרכינה את ראשה כשאוזנייה שמוטות בבושה.

"האלפא, בצדק, שפט אותי אחרי הריצה. העונש שלי הוא לאסוף סיפורים על אמון- מאחר ושברתי את שלו. אני הייתי רוצה לשמוע ממך סיפור על אמון- בין אם כזה שנוצר, נשבר או תוקן." היא אומרת ומרימה את ראשה, בבירור נחושה לעמוד בפני העונש שלה ולכפר על טעותה.

"ומעבר לזה, הייתי רוצה להזמין אותך גם אל מפגש בו אספר את הסיפורים שאני אוספת אל מול הלהקה שלי, והייתי רוצה שתהיי עדה גם לסיפורים עצמם, וגם לטקס ההתנצלות שאני מתכננת לערוך מיד אחרי."

היא יושבת ושוקלת. ואז משתנה להומיד. מכנס טרנינג אפור, הוּדי לבן של Black Dog Gaming, ושיער פרוע לראשה. היא מביטה על קופסת המאפים. פותחת אותה, לוקחת אחד ונותנת בו ביס. ואז מחזירה אותה למרכז ומסמנת לה להתכבד.
"יש לי סיפורים עבורך. יש לי אחד שחשוב לי להעביר - אבל גם חשוב לי לשאול, זו את שרוצה שאבוא לשמוע את הסיפורים? או שאת שליחה של מישהו אחר כאן?" היא אומרת בתהיה ובמבט רך מהול בכאב.

היא משתנה גם כן להומיד, לבושה חולצת טישרט פשוטה ומכנסיים שחורים.
היא לוקחת מאפה ונותנת בו ביס קטן, מקשיבה בשקט.

"כן. אני רוצה להעביר את הסיפורים האלה מול קבוצה- לא רק מול הלהקה. וטקס ההתנצלות הוא רעיון שלי- מרגיש לי רק נחוץ, מעבר להתנצלות רגילה שהוא כמובן קיבל במקום." היא נאנחת קצת.

"התנהגתי כמו גורה טיפשה. אני הבטא שלהם, ואני אמורה לדעת יותר טוב, להתנהל יותר טוב. ואני רוצה להראות שהבנתי את זה- ושקיבלתי על עצמי את המשקל של העונש ושלמדתי ממנו. שאני אשתפר בשבילם."