7.7, בואי, יש אוכל

"שם המעשה שלו, את'יקס. זה גם ביוונית, זה אומר - מערכת התנהגות מוסרית, פחות או יותר. הדרך שבה נכון להתנהג ולחיות כדי להתאים למה שמצפים ממך. זה שם עם הרבה משמעות ומשקל. מי שלומד אצלו קורא לו המורה, אני חושבת שזה כדי להזכיר את ה-יחסי כוחות? מקום שלנו לעומתו? אנחנו תלמיד, הוא מורה. זה עוזר לזכור לא להגיד לו כשאנחנו לא מסכימים איתו, זה רק נגמר לא טוב תמיד."

ראש צלול מהנהנת. "חשוב לדעת את המקום שלך. אז מה מולד הירח והשבט שלו?"

"תאורג, וילד גאיה. זה עוזר לו...להרוג פחות מהתלמידים שלו."

"גם זה חשוב. הוא נשמע קצת דומה למחנך שלי, מרביץ תורה. הוא מתמחה בגורים בעייתיים."

"אני קצת חושבת שהמורה מאמין שכל הגורים בעייתיים. הוא בעיקר - רצה שאני אתעלה מעל להיות אוקטנה. אני עד עכשיו לא לגמרי בטוחה מה יש בלהיות אוקטנה שצריך להתעלות מעליו, אז אולי הוא לא מאוד הצליח בחינוך מחדש שלי...אבל הוא לא הרג אותי, שזה תמיד נחמד, לא למות."

"הוא לא הסביר לך למה הוא התכוון?"

"הוא לא מאוד מסביר. נותן משימות, מצפה שאני אעשה או אמות ואכשל. הוא חושב שאוקטנה מסוכנים לעצמם ולעולם. הוא לפעמים לא טועה. עכשיו שאני רחוקה ממנו אפשר להגיד את זה."

ראש צלול נראית מעט מבולבלת. "למה היית צריכה להתרחק ממנו כדי להגיד שהוא צודק?"

"כדי להגיד שהוא לא תמיד צודק. אם הוא לפעמים לא טועה, זה אומר שלפעמים הוא כן." היא מחייכת בשובביות מסוימת. "את זה עדיף להגיד מרחוק."

"הבנתי." ראש צלול אומרת ומשיבה לה חיוך. "אז כשהוא רצה שתתעלי מעל השבט שלך, איזה משימות הוא נתן לך?"

"למשל, לחסום פתח של מערה ענקית באומברה, במקום חשוך עם הרבה פינות חדות." היא אומרת אחרי מחשבה. "הוא לא הסביר איך, רק אמר שאני שם עד שאצליח או אמות, מה שיבוא קודם. חלק מההתעלות, אני חושבת, היה לא לבדוק מה יש בתוך המערה."

ראש צלול חושבת על זה לרגע. "מה למדת מזה?"

"לעשות מה שהוא אומר לי." היא עונה לי למצמץ, ואז עוצרת. "אני בטוחה שהייתה לו מטרה במשימה, וכן הייתי צריכה לחשוב הרבה על חומרים, והובלה, ואיך לא לגעת בחלקים החדים, אז אם אני אצטרך לעשות משהו דומה שוב, הרעיונות כבר בתוך הראש שלי. זה נקרא ללמוד גם."

"כן. ולעשות מה שאומרים לך זה באמת שיעור חשוב לגארו." היא אומרת ומחייכת. "לא לכולנו זה טבעי."

"בדיוק. לפעמים להקשיב ולעשות זה הכי חשוב. והכי - להתגבר על טבע טבעי. זה נכון להגיד, טבע טבעי?" היא תוהה כמעט לעצמה. "זה לא יותר מדי מילים?"

"אני חושבת שאפשר פשוט להגיד 'להתגבר על הטבע שלך'. וכן, זה חשוב. להתגבר עליו, ולעבוד על לשנות אותו כשצריך."

היא שוקלת את זה לרגע. "אולי. לפעמים. אבל טבע, זה מה שגאיה נתנה לנו. לא בריא הרבה מדי להלחם בטבע, ככה לפעמים נופלים. אבל, מצד אחר, יותר מדי ללכת עם הטבע גם לא בריא, אחרת לא הייתה ליטאני ולא היו פילודוקס."

גם ראש צלול לוקחת כמה רגעים לחשוב על הדברים. "כנראה צריך למצוא איזון. ולהבין מה באמת חלק מהטבע שלנו ולמה סתם התרגלנו."

"כן, זה ככה. הללמוד להבדיל, זה לוקח זמן. ומאמץ. לפעמים למלא מערה בלי סיבה, זו הזדמנות לחשוב וללמוד כאלה דברים."

"כשלא צריך לחשוב יותר מדי על מה שעושים, זו הזדמנות טובה לחשוב על דברים אחרים תוך כדי." ראש צלול מסכימה. "או לנסות לנקות את הראש לגמרי, כמו מדיטציה."

"לא בדיוק מדיטציה, כי כן דברים ניסו להרוג אותי כל הזמן. היה צריך ריכוז." היא מסבירה. "אבל לא הצליחו, לא נהרגתי. נקרא לזה ניצחון?"

"אה. לא למות זה חשוב. לפעמים זה ניצחון, תלוי בנסיבות. הרגת אותם?"

"התחמקתי. הם לא היו כאלה שאפשר להרוג. כמו הר, אין מה להלחם. כמו רוח."

"כשאי אפשר אי אפשר. אז כן, נשמע שזה ניצחון." ראש צלול אומרת. "את חושבת שאת גארו טובה יותר עכשיו, אחרי החינוך מחדש?"

"למדתי הרבה. לא יודעת להגיד, טובה יותר או פחות. שונה, כן. טובה, זה לאחרים להחליט. אני כבר לא פילודוקס."