18.7.22 אז בואו נכיר כמו שצריך (אלית'יאה ואל תירה בשליח, איזוק האורחים)

צהרי יום שני מוצאים את אלית'יאה ישובה מתחת לעץ באיזור האורחים, בהומיד, ושקועה בספר חבוט בכריכה רכה שנראה באנגלית. ייתכן שיעבור שם איזה מהלך זכוכית שירצה לפתוח שיחה.

ואכן כך קרה, את"ב מתיישב לא רחוק מהלופוסית, מוציא ספר תכנות בפייתון וממתין שהיא תסיים לקרוא

היא באמצע הספר ולא נראה שהיא שוקלת להפסיק, אבל היא שמה לב לגארו שהצטרף אליה ומרימה ראש מהספר. "שלום. מה זה שאתה קורא?"

"ספר תכנות, שבניגוד לשמו... לא עוסק בפתן, מה את קוראת?"

"היסטוריה בצורת סיפור לא אמיתי באמת." היא מפנה את הספר לכיוונו, וכריכתו מלמדת שהוא רומן היסטורי שמתרחש בזמן המרד הגדול בהודו. "גם אם לא מלמד היסטוריה שהייתה באמת, מלמד על אנשים. איך מתכנתים עם נחש?"

"התשובה היא שלא עושים את זה.
סתם קוראים לזה פייתון, בלי קשר לנחש פתן.
השם נובע מחבורת קומיקאים בשם מונטי פייתון.
גם אני הנחתי שיהיה קשר לנחש, אבל לא"

"אה, מונטי פייתון! הראו לי סרטים שלהם. הם כלי מעניין ללימוד של הומור אנושי. בני אדם מוצאים הפרשות גופניות וסקס הרבה יותר מצחיקים מזאבים, כי זה מביך אותם, אמרו לי. אבל מונטי פייתון מצחיקים. אחרי שהסבירו לי למה. נחמד שזוכרים אותם בשפה שלמה."

"כן, אבל בהחלט לא מה שציפיתי... יש פתן על הכריכה" הוא אומר ומצביע אל הנחש על הכריכה.
"בכל מקרה, משהו מעניין ללמוד ולהתמקצע, עוד כלי במלחמה נגד התולע.
מה איתך? אני רואה אותך מגיעה ללמוד בכל הזדמנות"

"ידע זה ידע. יש הרבה ממנו בעולם, יש לי הרבה להשלים." היא סוגרת את הספר ומסמנת את המקום בו היא עצרה בסימניה בזהירות. "ילידי אנוש, רובם הולכים למקומות שבהם מלמדים אותם הרבה עוד לפני השינוי. בתי ספר. בגיל שאני, גורי אדם יכולים להבין פחות משאני יכולה, כי אני גארו. כי הייתי זאבה בוגרת עם תפיסה של בוגר, בערך, כשהשתנתי. אבל גם לא ידעתי הרבה יותר על העולם מגור אדם בן שנתיים. מאז, אני משלימה. לא מצפים מגארו לופוס שתהיה לו הבנה או ידע של גור אדם בן שבע, שמונה, עשר. אבל הרבה מאיתנו לא מקבלים הרבה יותר מזה שנים. כשיש זמן, כשיש כוח, אני לומדת מה שאפשר."

את"ב מהנהן בהסכמה עם האוקטנה
ואז שואל "מאיפה את בעולם, במקור? הגעת ממקום חם כמו ישראל, או ממקום קר יותר?"

"אמריקה. צפון ומערב? אורגון, בהתחלה סתם ביער, אחר כך, אחרי השינוי, ספט המעיין החם. זה לא רחוק מעיר שנקראת פורטלנד. יש שם ימים חמים וקרים, חורף וקיץ וגם עונות בין לבין. אבל לא חם כמו פה ועכשיו. מאיפה אתה?"

"במקור אלסקה, זה היה הבית שלי, אחר כך הייתי בפקיסטן ובגרמניה לפני שהגעתי לפה.
ספט המעיין החם זכורים לי כגארו נחמדים, לפחות בשעתיים שהייתי שם"

"הם באמת אנשים מאוד נחמדים. גארו טובים." היא מהנהנת, בגעגוע מסוים. "פקיסטן? מה יש שם שהוא של גארו? למדתי שהמזרח הוא בעיקר של משני צורה אחרים."

"ספט גדול של מהלכי זכוכית. מאד קרביים, הייתי שם כשנה וחצי.
מנהיג אותם מחנך אוסטרלי בשם המשמיד... לא הספט הכי סימפטי, אבל בעלי ברית אימתניים בקרב.
מי אלפא המעיין החם בימינו? שמעתי שהקודם מת בקרב, זה נכון?"

"מהלכי זכוכית קרביים במדינה שיש לה נשק מאוד מסוכן, עם אלפא תוקפני? נשמע מסוכן. במעיין החם, שמעת נכון, ברק נהרג מעט לפני שעזבתי שם. שלכת היא האלפא עכשיו, שהייתה לוכדת אמת. היא העבירה את התפקיד כשהיא ניצחה בתיגרים על האלפא. היא תהיה אלפא טובה, אני חושבת."