12.07.2018, 18:30, קומביה + מבעיר המוקד

קומביה תלויה הפוכה מעץ ועושה כפיפות שמיכה. היא עולה למעלה פעם אחת ומולה (כלומר מאחוריה) ניצב גוסטאבוס, הוא נראה כועס. פתאום משיכה חזקה בחגורתה מרמזת כי כוח המשיכה עלה פי כמה בעוד היא נופלת מטה ב"ת'ומפ" חזק:
"בוקר טוב קומביה!"

היא נחבטת בקרקע באנקה קטנה, אך מזנקת לעמידה מיד, משפשפת את ראשה. 
"כן, יופי של בוקר..." היא ממלמלת במרמור. "הכל בסדר?"

"לא." הוא אומר בכעס:"נראה שאת עסוקה מדי בלשחק ולהתאמן ששכחת מאיפה באת ומי היית." והוא תוקע בכתפה אצבע מאשימה.

עכשיו היא רשמית מעוצבנת. 
"על מה אתה מדבר."

"שבועיים עברו. שבועיים! חולקו פליירים, נתלו הודעות, הוכרז במוט! פרט ללפרסם על כך בעיתון שומר האדמות עשה כל שביכולתו, ובכל זאת, כשאני מגיע אליו מה אני מגלה? שאף אחד לא הגיש פנייה! אף אחד! במשך שבועיים! את אהבת את הלהקה שלך בכלל?!" הוא מאשים אותה בקול.

אש נדלקת בעיניה של קומביה. לפני שנשימה יחידה מספיקה לעבור, האגרוף שלה כבר נכנס בכל הכוח בסרעפת שלו.

יש צליל "קראק" חזק כשהיד שלה פוגעת במשהו ממש קשה (ועם הכוח שלך לא אופתע אם נשברת עליו). הוא אומר:"את יכולה לכעוס כמה שאת רוצה, אבל זה לא משנה את העובדה שלא הגשת בקשה לדבר בגין האלפא והבטא המתים שלך."

"אתה תעזוב את האלפא והבטא שלי בשקט." היא מסננת, אוחזת בידה. לא נראה שהכאב מטריד אותה יותר מידי. "אני אספר את הסיפור שלהם כשאני אוכל לעשות את זה באופן הטוב ביותר. עד אז, שלא תעז לומר מילה עליהם או על כמה שאני אוהבת אותם."

"את תגישי את הבקשה לשאת דברים. יש לך שבוע." הוא מביט בה דרוך - כמו רק מחכה לסימן קטן של התנגדות בטרם יזנק עליה.

היא נראית לחלוטין מוכנה לספוג כל זינוק שיש לו להציע.
"אין לך שום זכות לתת לי פקודות מבעיר המוקד. ואין לך שום זכות לשפוט את איך שאני מטפלת בעיניינים של האחים המתים שלי."

הוא מסתובב בהפגנתיות ומתחיל ללכת משם, קורא:"יש לך שבוע!"

"אחרת, מה?!" היא שואגת אחריו.

הוא מתעלם וממשיך ללכת

"הבנתי שאתה שמוק, מבעיר המוקד. אל תגיד לי שגם אין לך ביצים!"
היא מנסה לזנק קדימה ולתפוס בו. 
"אם יש לך איום, תשמיע אותו עכשיו. אם אין לך, אז תפסיק לחלק פקודות כאילו יש לך אפילו גרגר סמכות עלי."

הוא מסתובב והיא אוחזת בו. הוא נראה קר ולא מתפשר:
"אם את לא תראי כבוד לחברי הלהקה המתים שלך אני אתן."

ריח זעם מתחיל לעלות. קומביה חושפת שיניים- גדולות מידי עבור פיה.
"אין לך שום פאקינג זכות לעשות את זה, ואין בזה שום כבוד."

"יש בזה את כל הכבוד הדרוש ואף יותר. אמנם אין לי את הזכות לעשות זאת - אך אם את לא, זו חובתי. כעת, את תניחי אותי ותורידי ממני את ידייך בטרם אכה אותך, אישה." הוא בבירור לא מרוצה.

"אתה מדבר פה על חברי הלהקה שלי, האחים שלי, גארו שהיו כל מה שהיה לי. אתה מעז לפקפק באהבה ובכבוד ובזיכרון שלי כלפיהם. תכה אותי אם אתה רוצה. תשבור לי את כל העצמות. אני לא אתן לזלזול הזה לעבור בשקט."

"נו." הוא מחכה.

היא נושמת לשבריר שנייה, מנפחת את חזה, מתכוננת לתקוף, ואז נעצרת.
"אני לא רוצה להילחם בך." היא מסננת מבעד ללסת טרוקה. "אז אני נותנת לך הזדמנות לקחת בחזרה את מה שאמרת. ולהתנצל."

הוא מחווה בידו ימינה, כמו אומר:"שם."

"שם מה."

"אני לא הולך לשקר לך, אך אם את כל כך להוטה לשפוך דם עשי זאת בזירה."

"איך הגעת למסקנה שאני להוטה לשפוך דם?" היא מתיזה. "אתה זה שהתחלת לאיים. אני אמרתי שאני לא רוצה להילחם בך. אני רוצה שתבין שאין לך שום זכות לבוא ולדרוש דרישות בנוגע לחברי הלהקה שלי, שמעולם לא הכרת, לזלזל באהבה שלי אליהם, שמעולם לא ראית, ולנסות לקחת את הזכות לספר עליהם, בגלל שהחלטת שהזמן והדרך בהם אני, הגליארד שרצה איתם, שחיה איתם שנים, שהייתה איתם בזמן שכל הסיפורים האלה קרו ושאהבה אותם יותר מכל פאקינג דבר אחר בעולם, עושה את זה. לא כל כך פאקינג מסובך."

"אני מזלזל בסיפורים שסיפרת לעצמך. אני מזלזל בחולשה שלך. אני נותן לך שבוע להתחיל להתנהג כראוי - או שאני אפעל." הוא אומר, בבירור מחזיק את עצמו מלעשות משהו.
"אני חושב שאת לא מבינה משהו אחד. אני לא איימתי - אני הבטחתי."
"עברית היא לא שפת אמי ולא שפת עמך - אבהיר לך בשפה שתוכלי להבין."